אחד משמונה בגדי כהונה שהיה תלוי על מצחו של הכהן הגדול.
הציץ היה עשוי כעין רצועה (טס) של זהב שרוחבה: שתי אצבעות, ואורכה: מאוזן לאוזן (לאורך כל המצח).
על הציץ היו בולטות האותיות: "קדש לי - ה - ו - ה". על ידי שיקוע האותיות מהצד האחורי בלטו האותיות מלפנים.
המילים: "קדש לידוד" היו כתובות בשתי שורות.
לדעת הרמב"ם, בשורה העליונה היה כתוב: "לידוד", ובשורה התחתונה היה כתוב: "קדש". בדיעבד, מוסיף הרמב"ם, אם כתב "קדש לידוד" בשורה אחת - כשר, כמבואר בגמרא (סוכה דף ה): "אמר רבי אליעזר ברבי יוסי, אני ראיתיו ברומי וכתוב עליו 'קדש לידוד' בשיטה אחת".
לדעת רש"י היה כתוב "קדש לידוד" בשתי שורות באופן שונה: בשורה עליונה היה כתוב "ידוד" ובשורה התחתונה - "קדש ל".
גם רבינו תם סובר כדעת רש"י, אלא שלדעתו המילה: "ידוד" שבשורה העליונה היתה כתובה במקום שהסתיים "קדש ל" שבשורה השניה.
בשני צידיו של הציץ, וכן באמצעו למעלה, היו חריצים חלולים, שהושחלו בהם פתילי תכלת. פתילי התכלת שימשו לקשירת הציץ על מצחו של הכהן הגדול.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)

פס זהב המתוח על מצחו של הכוהן הגדול ע"י פתילי תכלת שנקשרו מאחורי ראשו. רוחבו היה שתי אצבעות ונחקקו עליו המילים "קדש לה'"
הציץ הנישא על מצחו של הכוהן הגדול מרצה על דם שנטמא ונזרק בשוגג, על האיברים שנטמאו והקטירן, שיהיו כשרים על אף הטומאה, וכן על חלב שאף על פי שנטמא, אפשר יהיה לזרוק את הדם.
(כתב: הרב איתיאל בר לוי)