אין מחייבים עדים זוממים במה שרצו הם לחייב את האדם שהעידו עליו, אלא אם כן הוזמו לאחר פסק הדין שהוציאו בית דין על הנידון על פי עדותם, אך אם הוזמו העדים לאחר שקיבלו בית דין את עדותם, קודם פסק הדין, אין מקיימים בהם דין "כאשר זמם".
ברם, גם אם נגמר הדין, אין העדים הזוממים נהרגים, אלא אם כן הוזמו קודם ביצוע פסק הדין, אבל אם הוזמו לאחר שכבר בוצע בנידון פסק הדין, אין מקיימים בהם דין "כאשר זמם", שנאמר (דברים יט, יט): "כאשר זמם" - ולא כאשר עשה.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)