אדם שאינו עוסק לא בתורה שבכתב ולא בתורה שבעל פה, ואינו מתהלך עם הבריות בנחת ובמוסר, מוגדר בפי חכמים כאדם שאינו מן הישוב, לפי שאין בו כל תועלת בישובו של עולם.
אדם שאינו מן הישוב, הריהו פסול לעדות, לפי שאין הוא מקפיד על עצמו ואין לו בושת פנים להיפסל לעדות, ויש חשש שיעיד עדות שקר. ברמב"ם (פרק יא מהלכות עדות הלכה א) מבואר: שכל מי שירד עד כדי כך, חזקה עליו שהוא עובר על רוב העבירות שיבואו לידו.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)