כהן שעבד במקדש בשעה שהיה טמא, שעבודתו פסולה ומחוללת, והוא חייב מיתה בידי שמים.
הדין הוא, שכל לאו שחייבים עליו מיתה בידי שמים - לוקים עליו. למרות זאת, לא היו מוליכים את הכהן ששימש בטומאה לבית הדין כדי שילקוהו, אלא פרחי כהונה היו מוציאים אותו מחוץ לעזרה, ופוצעים את מוחו בגזרי עצים, ולא היו מוחים בידם.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)