כשיש ספק אם השתנה גופו של אדם ממצבו הראשוני, או מן המצב הידוע לנו לגביו, אנו מניחים שמצב הגוף נשאר כמות שהיה קודם. כמו כן, אם ראינו שמצב הגוף נשתנה, ואנו מסופקים אימתי נשתנה, אנו מניחים שנשתנה ברגע האחרון.
לדוגמא: אדם שאירס אשה, ונמצאו בה מומים בעודה בבית אביה, והוא טוען שהמומים היו בה עוד קודם שאירס אותה, וממילא היה מקחו מקח טעות, והיא טוענת שנפלו בה המומים לאחר שנתארסה, ונסתחפה שדהו. במקרה זה, אחד הגורמים המסייעים לטענת האשה הוא: "העמד הגוף על חזקתו". כלומר, מעמידים את גופה על חזקתו הראשונה - שאין בו מומים - ומניחים שכך היה גם בשעה שנתארסה.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)