סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

אָמַר רִבִּי יוֹנָה. כְּתִיב לָכֵ֞ן אֲחַלֶּק־ל֣וֹ בָֽרַבִּ֗ים וְאֶת־עֲצוּמִים֘ יְחַלֵּ֣ק שָׁלָל֒. זֶה רִבִּי עֲקִיבָה שֶׁהִתְקִין מִדְרַשׁ הֲלָכוֹת וְהַגָּדוֹת.
וְיֵשׁ אוֹמְרִים. אֵילּוּ אַנְשֵׁי כְנֶסֶת הַגְּדוֹלָה. מַה שֶׁהִתְקִין זֶה כְלָלִין וּפְרָטִין.
אָמַר רִבִּי אַבָּהוּ. כְּתִיב מִשְׁפְּח֤וֹת סֽוֹפְרִים֙ יֹוֹשְׁבֵי יַעְבֵּ֔ץ. מַה תַלְמוּד לוֹמַר סֽוֹפְרִים֙. אֶלָּא שֶׁעָשׂוּ אֶת הַתּוֹרָה סְפוּרוֹת סְפוּרוֹת.
חֲמִשָּׁה לֹא יִתְרוֹמוּ. חֲמִשָּׁה דְבָרִים חַייָבִין בַּחַלָּה חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה נָשִׁים פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן. שְׁלשִׁים וָשֵׁשׁ כְּרֵיתוֹת בַּתּוֹרָה. שְׁלשָׁה עָשָׂר דָּבָר בְּנִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר. אַרְבַּע אֲבוֹת נְזִיקִין. אֲבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אֶחָת
אָמַר רִבִּי אָחָא. כְּתִיב לְעֶזְרָ֥א הַכֹּהֵ֖ן הַסּוֹפֵר. מַה תַלְמוּד לוֹמַר סוֹפֵֽר. אֶלָּא כְשֵׁם שֶׁהָיָה סוֹפֵר בְּדִבְרֵי תוֹרָה כָּךְ הָיָה סוֹפֵר בְּדִבְרֵי חֲכָמִים.
רִבִּי חַגַּיי בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחָמָן. הָרִאשׁוֹנִים חָֽרְשׁוּ וְזָֽרְעוּ נִיכְּשׁוּ כִּיסְּחוּ עִידְּרוּ קָֽצְרוּ עִימִּירוּ דָּשׁוּ זָרוּ טָחֲנוּ הִרְקִידוּ לָשׁוּ קִיטִּיפוּ וְאָפוּ. וְאָנוּ אֵין לָנוּ פֶה לוֹכַל.
רִבִּי אַבָּא בַּר זְמִינָא בְשֵׁם רִבִּי זְעוּרָא. אִין הֲווֹן קַדְמָאֵיי מַלְאָכִין אֲנָן בְּנֵי אֵינַשׁ. וְאִין הֲווֹן בְּנֵי אֵנַשׁ אֲנָן חֲמָרִין. אָמַר רִבִּי מָנָא. בְּהַהִיא שַׁעְתָּא אָֽמְרִין. אֲפִילוּ לַחֲמַרְתֵּיהּ דְּרִבִּי פִינְחָס בֶּן יָאִיר לָא אִידְמִינָן.
חֲמַרְתֵּיהּ דְּרִבִּי פִינְחָס בֶּן יָאִיר גְּנַבְתָהּ לִיסְטָאֵי בַלֵּילִיָּא. עֲבְדַּת טְמִירָא גַבּוֹן תְּלָתָא יוֹמִין וְלֹא טַעֲמָה כְלוּם. בְּתַר תְלָתָה יוֹמִין אִימְלָכוּן מַחְזַרְתָּהּ. אָֽמְרוּן. אַפְקוּנַהּ מִן הָכָא דְלָא תֵימוּת גָּבָּן. אַפְקוּנַהּ. אָֽזְלַת וְקָמַת עַל תִּרְעָא דָמָרָהּ. שְׁרִײַת מְנַהֲקָה. אֲמַר לוֹן. פָּֽתְחוּן לָהָדָא עֲלִיבְתָא דְּאִית לָהּ תְּלָתָה יוֹמִין דְּלָא טַעֲמָה כְלוּם. פָּֽתְחוּן לָהּ וְעָלַת לָהּ.
אֲמַר לוֹן. יְהָבוּ לָהּ תֵּיכוּל. יְהָבוּן קוֹמָהּ סְעָרִין וְלָא בָעַת מִיכוּל. אָֽמְרוּן לֵיהּ. רִבִּי. לָא בָעַת מִיכוּל. אֲמַר לוֹן. מְתַקְּנִין אִינּוּן. אָֽמְרוּ לֵיהּ. אִין. אֲמַר לוֹן. וָאַרִימִיתוּן דְּמַיִין.
אָֽמְרוּן לֵיהּ. לֹא כֵן אַלְפָּן רִבִּי. הַלּוֹקֵחַ זֶרַע לִבְהֵמָה קֶמַח לְעוֹרוֹת שֶׁמֶן לָאוֹר פָּטוּר מִן הַדְּמַאי. אֲמַר לוֹן. מַה נַעֲבִיד לָהָדָא עֲלִיבְתָא דְּהִיא מַחְמְרָא עָל גַּרְמָהּ סַגִּין. וָאַרִימוֹן דְּמַיִין וְאָֽכְלָת.
פְּתַחְיָה עַל הַקִּנִּים. בּוֹא וּרְאֵה מַה גָדוֹל הוּא כוֹחוֹ שֶׁלְאוֹתוֹ הָאִישׁ שֶׁהוּא פּוֹתֵחַ בִּדְבָרִים וְדוֹרְשָׁן וְיוֹדֵעַ שִבְעִים לָשׁוֹן. תַּנֵּי. סַנְהֶדְרִין שֶׁיֵּשׁ בָּהּ שְׁנַיִם שֶׁיּוֹדְעִין לְדַבֵּר וְכוּלָּן רְאוּיִין לִשְׁמוֹעַ הֲרֵי זוֹ רְאוּיָה לְסַנְהֶדְרִין.
שְׁלֹשָׁה הֲרֵי זוֹ בֵינוֹנִית. אַרְבָּעָה הֲרֵי זוֹ חֲכָמָה. וּבְיַבְנֶה הָיוּ בָהּ אַרְבָּעָה. בֶּן עַזַּאִ וּבֶן זוֹמָא בֶּן חֲכִינַאִי וְרִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן מַתְיָה.
אָמַר רַב חִסְדָּא. פַּעַם אַחַת יָֽבְשָׁה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (וְקָֽלְטוּ לְגַגּוֹת צְרִיפִין.) [וְלֹא יָדְֽעוּ מֵהֵיכָן לְהָבִיא.
וַהֲוָה תַמָּן חַד אִלֵּם דַּהֲוַה יְהִיב חַד יָדֵיהּ עַל גַּגּוֹת יִחָדָא יָדֵיהּ עַל צְרִיפָה. אַיְתוּנֵיהּ קַמֵּיהּ דִּפְתַחָא. אֲמַר לָהוּ. אִי אֲתַר דְּמִתְקָרֵי גַגּוֹת צְרִיפִין אוֹ צְרִיפִין גַּגּוֹת. אָֽזְלִין תַּמָּן וְאַשְׁכְּחוֹן.]
אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. פַּעַם אַחַת נִשְׂרַף כָּל־הָעוֹלָם כּוּלּוֹ וְלֹא הָיוּ יוֹדְעִין מֵאֵיכָן לְהָבִיא. וַהֲוָה תַמָּן חַד אִילֵּם וַהֲוַה יְהִיב יָדֵיהּ עַל עֵייְנֵיהּ וְיָדֵ͏יהּ עַל סוֹכְרָא. אַיְתוּנֵיהּ גַּבֵּי פְתַחְיָה. אֲמַר לוֹן. אִית אֲתַר דְּמִתְקָרֵי עֵין סוֹכֵר אוֹ סוֹכֵר עַיִן. וְאָֽזְלִין תַּמָּן וְאַשְׁכְּחוֹן.
שָׁלֹשׁ נָשִׁים הֵבִיאוּ קִינֵּיהֶן. אַחַת אוֹמֶרֶת. לְעֵינָתִי. וְְְאַחַת אוֹמֶרֶת לְיַמָּתִי. וְאַחַת אוֹמֶרֶת. לְזִיבָתִי.
זוֹ שֶׁאָֽמְרָה. לְעֵינָתִי. סָֽבְרִין מֵימַר. שׁוֹפַעַת כְמַעֲייָן. אֲמַר לוֹן. בְּעֵייְנָהּ סְכָנָת.
זוֹ שֶׁאָֽמְרָה. לְיַמָּתִי. סָֽבְרִין מֵימַר. שׁוֹפַעַת כַּיָּם. אֲמַר לוֹן. בְּיַמָּהּ סְכָנָת.
זוֹ שֶׁאָֽמְרָה. לְזִיבָתִי. סָֽבְרִין מֵימַר. זָבָה מַמָּשׁ. אֲמַר לוֹן. זְאֵב בָּא לִיטּוֹל אֶת בְּנָהּ.
בֶּן אֲחִייָה עַל חוֹלֵי מֵעַיִם. עַל יְדֵי שֶׁהָיוּ הַכֹּהֲנִים מְהַלְּכִין יְחֵיפִים עַל הָרִצְפָּה וְהָיוּ אוֹכְלִין בָּשָׂר וְשׁוֹתִין מַיִם הָיוּ בָאִין לִידֵי חוֹלֵי מֵיעַיִם. וַהֲוָה יְדַע אֲהֵײ דֵין חֲמַר טַב לִמְעַייָא. וְהֵיי דֵין חֲמַר סְמַס לִמְעַייָא.
נְחוּנְייָה חוֹפֵר שִׁיחִין. שֶׁהָיָה חוֹפֵר שִׁיחִין וּמְעָרוֹת. וַהֲוָה יְדַע


קרבן העדה

השנויים שם ברישא דמתני': לכן אחלק לו ברבים ואת עצומים יחלק שלל תחת אשר הערה נפשו למות: שהתקין מדרש וכו'. שדורשין אותן ברבים ואף זה שמוסר נפשו לה' יהיה לו חלק בתורת ה' כר''ע: ה''ג ואת עצומים אלו אנשי כנסת הגדולה שהתקינו כללין ופרטין בתורה: מה ת''ל סופרים מאי רבותייהו דשבחינהו קראי בהכי: ספורות ספורות. שקבצו בחכמתן כל החלוקות שבדינין ושמו להן מספר ככל הנך דמייתי: חמשה לא יתרומו. בריש מסכת תרומות: ה' דברים חייבין בחלה. ריש פ''ק דחלה: ט''ו נשים. רפ''ק דיבמות: ל''ו כריתות. ריש כריתות: י''ג דבר וכו'. ריש טהרות: ד' אבות נזיקין. ריש בבא קמא: ל''ט אבות מלאכות. שבת פרק כלל גדול: מה ת''ל סופר. דכתיב לטזרא הכהן סופר: סופר דברי מצות ה' וסופר בתרא ל''ל: אלא כשם שהיה סופר בדברי תורה. שמנה כל האותיות שבתורה שבכתב ועשה המסורת: כך היה סופר בדברי חכמים. למנות ההלכות: הראשונים חרשו כו'. איידי דמייתי שהראשונים עשו ספורות להקל על המעיינים מיית. נמי הא דר' חגי: ואנו אין לנו מה לאכול. כלומר אף על פי שהראשונים עשו כל הפעולות להקל עלינו עדיין קשה עלינו להבין ד''ת על בוריין: אין הוון וכו' אם היו הראשונים מלאכים אנו בני אדם אבל אם היו הן בני אדם אנחנו כחמורים לרוב פחיתותינו: א''ר מנא. באותה שעה אמרו אפי' לחמורו של ר''פ בן יאיר לא דמיין: חמרתא דר''פ בן יאיר. גנבוה לסטים בלילה והיתה טמונה אצלם שלשה ימים ולא טעמה כלום: בתר שלשה ימים. נמלכו להחזירה אמרו הוציאוה מכאן שלא תמות אצלינו ויהיה ניכר הגניבה: אפקונה. הוציאו אותה והלכה מעצמה ועמדה על פתח ביתו של ר''פ והתחילה לצעוק: א''ל ר' פנחס. פתחו הדלת לעניה זו דהא שלשה ימים שלא אכלה כלום: פתחן לה. ונכנסה: אמר להן. ר''פ תנו לה לאכול ונתנו לפניה שעורים ולא רצתה לאכול: אמר לון. ר''פ וכי מתוקנים הם השעורים שאין בהם פסולת: וארימתון דמיין. הפרשתן מהם דמאי: אמרון ליה. לא כך למדתנו רבינו הלוקח פירות מעם הארץ לזרע או להאכילן לבהמה פטורין מן הדמאי דכיון דרוב עמי הארץ מעשרין הן לא גזרו באלו כיון שאינו אוכל מהן בעצמו: קמח לעורת. לעבדן ושמן לנר פטור מן הדמאי וזו נמי למה אינה אוכלת: אמר לון. ר''פ מה נעשה לעניה זו שהיא מחמרת על עצמה הרבה והפרישו דמאי ואכלה: שיודעין לדבר. בשבעים לשון וכו' ראויין לשמוע שהן מבינין שבעים לשון אע''פ שאינן יודעין להשיב: ה''ז ראויין לסנהדרין וכשרה על צד הדוחק: שלשה. שיודעין לדבר: ארבעה. שידעום לדבר ה''ז מעולה: יבשה א''י. שלא ירדו הגשמים ולא ידעו מאין להביא העומר: והוה תמן שם: חד אלם. שאינו שומע ואינו מדבר: . צריפין. הוא סוכה שאין לה גג אלא חדה מלמעלה ועשויה מערבה: אייתוני' וכו'. הביאוהו לפני פתחיה להבין ממנו באיזה מקום הוא: א''ל. מי איכא מקום בא''י ששמו גגות צריפין או צריפין גגות והלכו לשה ומנאו: נשדף. נלקה בשדפון: סוכרא חור שבמזוזת הדלת שבו תוחבים הבריח לנעול: שופעת דמים כמעיין. ומביאה קן אחד חובה א' חטאת ואחד עולה כדין זבה: בעינה סיכנה. וזו קן נדבה וכולן עולות: בים סכנה. בעברה תוך הים היתה בסכנה וזו לנדרה ועולות הן: זאב בא ליטול את בנה. ונדרה קן אחד להצלת בנה: ע''י שהיו הכהנים וכו' והיו באין לידי חולי מעיים. לכך היו צריכין לרופא לרפאותן והלכך אף הוא נחשב מהממונים שהיו במקדש שאף הוא נטל שכרו מתרומת הלשכה דצרכי קרבן הוא שיאכלו הכהנים בשר קרבנות השמנים ולא יבוא לידי נותר: ושותין מים. שאסורים לשתות יין בעזרה: והוה ידע. בן אחיה איזה יין יפה למעיים לעצרן ואיזה יין טוב לרפואתן שע''י הצינה המעיים מתרפאין או מתעצרים יותר מדאי: והוה ידע. איזה סלע מוציא מים צוננים ואיזהו מים חמים

ריבב"ן

על הרצפה ואוכלין בשר ושותין מים שאסורין לשתות יין כדכתיב יין ושכר אל תשת וכו' הוו באין לידי חולי מעיים והוו ידע הידין חמר טב למעיא: נחוניא חופר שיחין שיהיו מצויין מים לעולי רגלים. גביני כרוז היה משכים ואומר עמדו הכהנים לעבודתכם כו' כדאיתא ביומא פרק א' (דף כ:). ממונה על הפקיע. ירושלמי שהיה מזויג את הפתילות כדתנן מבלאי מכנסי כהנים ומהמיניהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין לשמחת בית השואבה וקשה דבבבלי ביומא [דף כג] מפרש מאי פקיע אמר רב יהודה מרעתרא מאי מרעתרא אמר רב פפא דתירקא דטייעי דפסיק רישיה כדתניא ולא עוד אלא שלוקה מן הממונה בפקיע: הצלצל מלשון בצלצלי שמע כלי שיר על השיר נעימה יתירה היה יודע אמרו עליו על הוגרוס בן לוי שהיה מנעים את קולו בזמר וכשהיה נועץ גודלו לתוך פיו היה מוציא כמה מיני זמר והיו אחיו הכהנים נזקרין בבת ראש: על מעשה לחם הפנים שאין אדם יודע לרדות כמותם כדאמר ביומא פ''ג. ובית אבטינס על מעשה הקטורת שאין אדם יודע כמותן שיהא מתמר ועולה כמקל. על הפרוכת שהיה ממונה על אורגי פרוכת. פינחס המלביש שהיה מלביש בגדי כהונה גדולה לכהן גדול בשעת עבודה. ירושלמי מעשה בכהן אחד שהלביש לסרדיוט אחד ונתן לו ח' זהובים ותיקנו שיהיה נחמן ממונה עליהן שלא יהא כהן רשאי להלבישן לאחר ויש מפרשים שהיה מלבישן לכהן גדול ומתקנן שיעמדו נאין לו ואינו נ''ל:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר