מִפְּנֵי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יוֹשֵׁב בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, וּמְחַלֵּק מְזוֹנוֹת לְכָל בְּרִיָּה. נראה לי בס"ד רוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם מדת החסד שהוא ראש שבעה ספירות הבנין. או יובן בס"ד רוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם קאי על האצילות שהיא עליונה בכל עולם מן אבי"ע [אצילות, בריאה, יצירה, עשיה] כי ידוע בכל עולם מן אבי"ע יש בו ד' עולמות אבי"ע וכל השפעה תשתלשל מן האצילות. או יובן בס"ד דהשפע בא על ידי התחברות יסוד ומלכות, ולכן 'יסוד מלכות' עולה מספר 'עושר' [יסוד 80 + מלכות 496 = עושר 576] ואות ה' כצורת ד"ו רומזת לחיבור יסוד ומלכות, ולכך אמר (בראשית מז, כג) 'הֵא לָכֶם זֶרַע וּזְרַעְתֶּם אֶת הָאֲדָמָה'. וידוע דהמלכות נקראת 'היכל' [65] שהוא מספר ס"ה בסוד (חבקוק ב, כ) 'וַהֳ' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ 'הַס' [65] מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ' ולכן שם 'אדני' [65] שמספרו ס"ה הוא במלכות, והיסוד נקרא 'כל' ולכן יוסף הצדיק ע"ה שהוא ביסוד נקרא כלכל בדברי הימים. ונמצא יסוד ומלכות הם ס"ה וכ"ל, והם נרמזים קודם אותיות 'עוֹלָם' כי קודם עולם יש 'סהכל'.
ולזה אמר יוֹשֵׁב בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, רוצה לומר בהתחברות יסוד ומלכות הרמוזים באותיות רוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם כלומר קודמין לאותיות עולם ומחלק שפע מזונות לכל בריה. ובזה ניחא מה שקורין אותו 'הַלֵּל הַגָּדוֹל' כי הַלֵּל מספר [65] ס"ה רמז למלכות וגדול רמז ליסוד הנקרא גדול כנודע.
שֶׁגּוֹבֶה חוֹבָתוֹ שֶׁל אָדָם בְּטוֹבָתוֹ. נמצא גביית החוב כיון שהיא נעשית בהשגחתו יתברך, הנה היא טוב ולא רע, ואם תניח אחד על מספר חוֹב [16] יהיה מספר טוֹב [17] כלומר תצייר בדעתך כי גביית החוב היא בהשגחת אֵל אחד, ובזה יהיה לך טוב!
וזהו שנאמר (תהלים יד, ג) 'אֵין עֹשֵׂה טוֹב אֵין גַּם אֶחָד', ורוצה לומר אין מי שעושה בדעתו את החוב מספר טוב בשביל שאינו מודה בהשגחת אֵל אחד שהוא יתברך יחידו של עולם דהכל נעשה בהשגחתו וְכָּל מַה דְּעָבִיד רַחְמָנָא לְטַב עָבִיד. ולכן אמר התנא (משנה אבות ג, טו) 'וּבְטוּב הָעוֹלָם נִדּוֹן' כלומר שגובה חוב של אדם בטוב שלו.
עָשִׁיר בְּשׁוֹרוֹ, עָנִי בְּשֵׂיוֹ. יש להקשות אין גבייה זו עולה במשקל אחד דהעני שווה אצלו השה כנגד מה ששווים מאה שוורים אצל העשיר?
ונראה לי בס"ד דהעשיר צריך להקל בעונשו באיזה עוונות אשר העושר שלו מסבב אותם לו, דהיצר הרע עושה מצודה גדולה בעושר לאדם לבטלו מעבודת הקודש ולהעבירו בכמה מיני איסורין. ולזה אמר התנא (משנה אבות ג, א) 'וְלִפְנֵי מִי אַתָּה עָתִיד לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן' כי לכל דִּין צריך חֶשְׁבּוֹן כפי ערכו של אדם.
ועוד נראה לי כי גבייה זו אינה בסוג גבייה ממש אלא היא בסוג פדיון, שהאדם ראוי לפדות עצמו בעולם הזה בנפש בעל חי ולכן העשיר יפדה בנפש בהמה גסה והעני בנפש בהמה דקה והאלמנה בנפש עוף כי שלושה מיני נפשות בעלי חיים נמצאים בעולם ולא יותר.
ומה שאמר 'יָתוֹם בְּבֵיצָתוֹ' יש להקשות והלא דמי ביצה קלים מדמי תרנגולת והוה ליה להזכיר זה באחרונה? ונראה לי בס"ד רצה למנקט כארחה דקרא להקדים היתום לאלמנה וגם כדי להזכירו אחר הזכרים שהם עשיר ועני דבזכרים איירי כי הנשים אין להם משלהם כלום דאפילו שיש להם נכסי מלוג צאן ושוורים הם משועבדים לבעל שהפירות שלו.
קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּפְלַיִם כְּיוֹלֵדָה. קשה אם הכפליים הוא על כמות הצער איך יהיו שקולים כפילים במאזנים והלא אין כל העניינים שוים?
ונראה לי בס"ד הכפליים לא קאי על כמות הצער אלא קאי על הגוף דכאן הצער בגוף אחד וכאן תרי גופי דבלידה רק האשה מצטערת אבל הבעל אינו מרגיש בגופו קושי וצער כלום אבל בקושי המזונות הצער יגיע לגוף האיש ולגוף אשתו שהיא מצפה למזונות שיביא לה ושניהם מרגישים בצער הרעבון והחסרון.
קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּקְרִיעַת יַם סוּף. כתב הגאון עיון יעקב ז"ל במדרש רבה אמרו (בראשית רבה כ, כב) 'גדולה [פרנסה] מקריעת ים סוף' ובזווג איש ואשה אמרו (סוטה ב.) 'קשה לזווגם כקריעת ים סוף' והקשה דאיתא במדרש (בראשית רבה סה , יט) על פסוק (בראשית כז, כ) 'מַה זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי' אמר לו אם לזיווגך המציא לך דכתיב (בראשית כד, יב) 'הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם' למאכלך – על אחת כמה וכמה! משמע דמאכל שהוא מזונות הוא קל יעוין שם.
ונראה לי בס"ד הא דאמרו מזונות קשים כקריעת ים סוף היינו מזונות תדירין של כל יום ויום אבל דרך מקרה סעודה אחת לשעתה אפשר למצוא בנקל ואין זה בכלל הקושי, ויעקב אבינו ע"ה דבר על סעודה ומאכל ליום אחד שהוא דרך מקרה ובודאי זה קל מן הזווג למצוא לו אשה שהיא הנאה תמידית לכל הימים.
ועוד נראה לי בס"ד דלא אמרו קשים מזונות כקריעת ים סוף אלא לאותם בני אדם שהם עניים שאין להם קרקעות וקרן קיים שיתפרנסו ממנו אלא הוא יוצא לפעלו ולעבודתו עדי ערב כדי למצוא ריוח שיפרנס ממנו הוא ובני ביתו, אבל אדם שהוא עשיר שכבר יש לו קרקעות וצאן ובקר ונכסים רבים הן שבאו לו מן כח מזלו הן שבאו לו בירושה אין לזה שום קושי במזונות, כי זה יש לו ריוח גדול מצד הטבע שהוא די והותר לפרנסתו. ואצל יצחק אבינו ע"ה הכי הוה שכבר היה מבורך בעושר הן שהנחילו אביו דכתיב באברהם (בראשית כד, לה) וַיִּגְדָּל וַיִּתֶּן לוֹ צֹאן וּבָקָר וְכֶסֶף וְזָהָב וַעֲבָדִם וּשְׁפָחֹת וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים וכו' וַיִּתֵּן לְיִצְחָק אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ, והן שגם לו בירך השם יתברך דכתיב (בראשית כו, יב) וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ הֳ' לכן אצלו לא הוה קושי מזונות כלל ולא הוצרך אותו היום לציד בשביל שאין לו מה לאכול דהא אמרה אותו היום רבקה אמנו ע"ה (בראשית כז, ט) לֶךְ נָא אֶל הַצֹּאן וְקַח לִי מִשָּׁם שְׁנֵי גְּדָיֵי עִזִּים טֹבִים ורק רצה שיביאו לו ציד כדי שיהיה בזה הכנה לברכה, ולכן אמר לו 'לזווגך המציא לך' רצונך וכל שכן דלאכילתך ימציא לך כרצונך שרצית היום בציד.
ועוד נראה לי דמה שאמר קשים המזונות היינו בבני אדם בעלי עונות שעונותם מעכבים הפרנסה שלהם אבל בצדיקים גמורים שאין להם שום חטא מעכב לא אתמר האי, ולכן ליכא קושיא מהך דיצחק אבינו ע"ה וכן מפורש בהרי"ף ז"ל דהקושי הוא מצד הקטרוג, ועוד בלאו הכי ליכא קושיא מהך דקשה לזווגם כקריעת ים סוף דהתם (סוטה ב.) איירי בזווג שני, וגבי יצחק אבינו ע"ה הוה זווג ראשון.
שֶׁנֶּאֱמַר: (תהלים קלו, כה) "נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר", וְסָמִיךְ לֵיהּ: (תהלים קלו, יג) "לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים". הקשה מהרש"א ז"ל והלא כמה קראי אפסיקו בנייהו ואי משום דבחד מזמורא נינהו אם כן הוה ליה למימר קשין מזונות כבריאת שמים וארץ וכמכת בכורות וככל אותם נסים הכתובים באותו מזמור? יעוין שם.
ונראה לי בס"ד דבבריאת שמים וארץ ליכא שום קושי לפניו יתברך הממציא יש מאין ואין מעצור אליו הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה?! וכן נסים של כבוש סיחון ועוג לא היה בהם קושי כיון דישראל היו ראויים לנסים אלו באותו זמן, וכן מכת בכורות לא היה בהם קושי שהיו לצורך היציאה אחר שהבטיח להוציאם ופרעה מסרב היה אבל קריעת ים סוף היה בה קושי מצד ישראל שאמרו המבלי אין קברים ונמצא דלא היה בהם אמנה כאשר היה להם במצרים דכתיב (שמות ד, לא) 'וַיַּאֲמֵן הָעָם' וכיון דהיה עליהם קטרוג גדול נחשב קריעת ים סוף לקושי גדול ולכך דימה זה לקריעת ים סוף ודרש וסמיך ליה לגוזר ים סוף לגזרים.
ועוד נראה לי בס"ד מה דסמך פסוק 'נֹתֵן לֶחֶם' לפסוק 'לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים' מפני שאלו כ"ו פסוקים של המזמור הנזכר כל פסוק אמרו מלאך אחד שהם על סוד אבג"ד, ופסוק 'לְגֹזֵר יַם סוּף' אמרו מלאך ששמו מהגביאל ופסוק 'נֹתֵן לֶחֶם' אמרו מלאך ששמו תומכיאל וכנזכר בספר חסידים, נמצא זה באות מ"ם וזה באות תי"ו שהם סמוכים זה לזה בחותם אֱמֶת דאלפא ביתא, דידוע כי אותיות אמת הם ראש ותוך וסוף דאלפא ביתא כאשר תכניס מנצפ"ך בפנים ועליהם נאמר (תהלים פה, יב) 'אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח' ונמצא לפי זה פסוק 'נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר' שהוא באות תי"ו הוא סמוך בחותם אֱמֶת לפסוק 'לְגֹזֵר' שהוא באות מ"ם ולכך דריש וסמיך ליה בהאי קרא.
אי נמי כ"ו פסוקים הנזכרים הם כנגד י"ג מכילן דרחמי של 'מִי אֵל כָּמוֹךָ' וי"ג מידות של 'אֵל רַחוּם וְחַנּוּן' שהם הצינורות וכלים של י"ג מכילן דרחמי, ונמצא פסוק 'לְגֹזֵר' הוא כנגד מזל הי"ג שהוא הנקרא 'מִימֵי קֶדֶם', ופסוק 'נֹתֵן לֶחֶם' כנגד מדה י"ב של 'וְחַטָּאָה' ונמצא שהם סמוכים זה לזה מחמת התלבשות הנזכר אשר (איוב מא, ח) 'אֶחָ"ד בְּאֶחָ"ד יִגַּשׁוּ' כי הי"ב הוא סמוך לי"ג.
ובזה יתורץ דקדוק דהוה ליה למימר 'לְגֹזֵר יַם סוּף' וסמיך ליה 'נֹתֵן לֶחֶם' שיתלה התחתון בעליון? ובזה ניחא שאמר להפך מפני כי פסוק 'נֹתֵן לֶחֶם' הוא י"ב במדרגה שלו ופסוק 'לְגֹזֵר' הוא י"ג במדרגה שלו.
כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ: (בראשית ג, יט) "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם", נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ. נראה לי בס"ד דכונתו יתברך מעיקרא אינו לאכול עשבים ממש אלא רוצה לומר שלא תוציא לו הארץ גלוסקאות שיאכל בלי טורח אלא תוציא שבלים שדומין לעשב השדה ויהיו לחם אחר טורח הרבה, והוא הבין 'עשב ממש' ואחר כך פירש לו הכוונה שֶׁבְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם ולא תוציא לך לחם גמור ושלם. ואמר אביי: אַכַּתִּי לָא פַּלְטִינָן מן פשט דברי הגזרה דאוכלים עשב ממש.
ומה שאמר ריש לקיש 'אַשְׁרֵינוּ אִם עָמַדְנוּ בָּרִאשׁוֹנָה' רוצה לומר קודם חטא אדם הראשון, רוצה לומר אף על גב דאחר החטא הרווחנו שכר הרבה מן הבירור והתיקון אשר אנחנו עושים, עם כל זה אשרינו אם לא היינו צריכים לזה מפני שאין אנחנו בטוחים בעצמינו לצאת ידי חובתנו כתיקון ובירור כראוי.
ולגרסת 'שֶׁלֹּא עָמַדְנוּ בָּרִאשׁוֹנָה' נראה לי הכוונה כי אדם הראשון שטעם טעם המנוחה והשלוה באכילה ושתיה שהיה לו קודם החטא, הנה בודאי אחר החטא שהוצרך ליגיעה רבה והלכה ממנו אותה המנוחה והשלוה היה קשה עליו הדבר כמוות מפני שטעם טעמה של מנוחה, מה שאין כן אנחנו שלא טעמנו טעמה של אותה המנוחה לא אכפת לנו כל כך ביגיעה שיש לנו עתה ולכן אשרינו מצד זה.
וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: (שמות כג, א) "לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא". נראה לי ראשי תיבות שְׁלֹשֶׁת [לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא] רמז על שלשת דברים הנזכרים הַמְסַפֵּר וְהַמְקַבֵּל וְהַמֵּעִיד שֶׁקֶר והטעם דמבזה המועדות כאילו עובד עבודה זרה משום דאמרו רבותינו ז"ל המועדות נתנו בשביל תקון העגל.
וְכִי מֵאַחַר דְּאִיכָּא "הַלֵּל הַגָּדוֹל", אַנָן, מַאי טַעְמָא אַמְרִינָן הַאי? מִפְּנֵי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ חֲמִשָּׁה דְּבָרִים. פירש רש"י דמיירי נמי בענין גאולה. ונראה לי במתן תורה איכא ענין גאולה דנעשו חירות ממלאך המוות, חירות משעבוד מלכיות.
ומה שאמר תְחִיַּת הַמֵּתִים דִּכְתִיב (תהלים קטז, ט) אֶתְהַלֵּךְ לִפְנֵי הֳ', נראה לי בס"ד אותיות לפני שם הוי"ה הם 'כוזו' ובשם זה נפתחים הקברות בתחיית המתים כמו שאמרו המקובלים ז"ל.
וּלְפִי שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַפֵּחַ שְׂכַר כָּל בְּרִיָּה. אף על גב דבמלאכים ליכא שכר מפני שאין להם מעכב מצידם, נראה לי דדבר זה שצריך לירד לעולם התחתון ולהתלבש בגוף חמרי קשה למלאך מצד טבעו ומזגו, ולכן בכהאי גוונא יש מעכב למלאך מצד מזגו ולכך כיון דקבל לעשות כן יש לו שכר שרצה בדבר הקשה לו בעבור אהבתו בצדיק.
תִּזְכֶּה וְתַצִּיל שְׁלֹשָׁה מִבְּנֵי בָּנָיו. קשה ראוי שיציל אחד דוקא בשכר דבר זה שבקש להציל כי אחד היה אברהם, ואם כי אברהם אבינו ע"ה היה גדול מאד במעלה ולא יספיק אחד כנגדו הנה ודאי גם שלושה צדיקים שהם חנניה מישאל ועזריה אין שקולים כנגד אברהם אבינו ע"ה שהוא מכריע את כולם הכרעה גדולה?
ונראה לי בס"ד הטעם שנתן לו הצלה של שלשה צדיקים בעבור שביקש להציל את אברהם אבינו ע"ה לאו משום דבעינן אנשים שיהיו שקולים במעלה כנגדו אלא מפני דכל אדם כוחו ימשך בזרעו עד בן בנו לכך אמרו רבותינו ז"ל (קידושין ד.) 'בני בנים הרי הם כבנים', ולכך ביקש אבימלך (בראשית כא, כג) 'אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי' ולא בקש יותר, וכן הוא בענין גידולי תרומה כי גדולי גידולין דוקא הם בתרומה ולא יותר ולכן כשביקש להציל את אברהם אבינו ע"ה נחשב לו בזה שביקש להציל שלושה צדיקים שהם אברהם אבינו ובנו ובן בנו שהם יצחק ויעקב שעדיין לא נולדו, ולכך אמר לו לפרוע שכרו כשלושה צדיקים.
ואם תאמר אכתי סגי בצדיק אחד כי בהצלת הצדיק הזה גם כן נחשב שהציל שלושה שהם הצדיק ובנו ובן בנו? ונראה לי בס"ד כי מתחלה כונתו יתברך היתה על חנניה מישאל ועזריה והם היו סריסים בעת שנפלו לכבשן ואם כן ליכא בהו הצלת בנים ובני בנים דכל אחד היה סריס שאינו מוליד ולכך תלתא גופי דילהון השלימו שכר הצלה של אברהם אבינו שנחשבת כשלושה, ואף על גב דאברהם אבינו ע"ה היה עקר בשעה שהפילו אותו לכבשן לא היה סריס ורק היה המזל שלו מחייב שלא יוליד ואין זה מעכב שסוף נשתנה המזל והוליד אבל סריס זה חסרון בעין בגופו שאי אפשר להוליד.
בְּשָׁעָה שֶׁהִפִּיל נְבוּכַדְנֶאצַּר הָרָשָׁע אֶת חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ, אָמַר יוֹרְקְמִי, שַׂר הַבָּרָד. הקשה מהרש"א ז"ל אמאי לא נתעורר שר הברד בעובדא דאברהם אבינו ע"ה? ותירץ דידע שהצלתו תהיה על ידי הקב"ה מטעם יחיד עיין שם. וזה דוחק לומר שר הברד ידע וגבריאל לא ידע!
ונראה לי בס"ד דודאי גם גבריאל ידע זה הטעם שראוי להיות הצלת אברהם אבינו על ידי הקב"ה שהוא יחיד אלא שהוא מצא אצלו מענה דמסתברא שראוי להיות דבר זה על ידו להגדיל הנס שהוא שר האש, ועם כל זה יצנן הכבשן, והרי זה פלאי פלאות ויש בו קדוש שם שמים יותר, לכן אמר ודאי תכריע טענה זו לאותו טעם של יחיד, אבל שר של ברד לא מצא אצלו טענה כזאת שתכריע לאותו טעם של יחיד, לכך לא נתעורר לבקש מעשה הנס על ידו. והנה הקב"ה אף על פי שראה שיש לגבריאל טענה חשובה בדבר זה, עם כל זה לאהבתו באברהם אבינו ע"ה לא רצה שתהיה הצלתו על ידי מלאך, והואיל ודבר גבריאל נכונה בדבר זה לפאר שמו יתברך לכך נתן לו בקשתו אחר כך בנס חנניה מישאל ועזריה זיע"א.
ועוד נראה לי בס"ד דשר הברד חשב כיון דאברהם בא לתקן עון אדם הראשון בעבודה זרה אין התיקון נשלם אלא רק על ידי שישרף בפועל, וכמו שאמרו רבינו האר"י ז"ל בשער הכונות בדרוש נפילת אפיים גבי עשרה הרוגי מלוכה, שלא היה אפשר שיעשה להם נס הקב"ה להצילם אחר מסירת נפשם כי לא נשלם התיקון אלא עד שיהיו נהרגים ממש בפועל עיין שם. וכן עלה בדעת שר הברד גבי אברהם אבינו וחשב שצריך שישרף בפועל כדי להשלים התיקון ולכך לא ביקש להציל. אך אחר שראה מעשה גבי אברהם אבינו שנעשה לו נס וניצול שנמצא נשלם התיקון על ידי מסירת נפשו בכבשן ולא הוצרך להשרף בפועל אמר גם חנניה מישאל ועזריה ודאי סגי להו בהכי ויצילם השם יתברך בנס לכך ביקש שיעשה הנס על ידו.
ברם עדיין יש להקשות מאחר שהבטיח הקב"ה לגבריאל במעשה אברהם אבינו ע"ה שהוא יציל את בניו מכבשן האש למה בא שר הברד לבקש זאת על ידו? ועוד יש להקשות למה לא השיב גבריאל לשר הברד טענה זו לומר, כבר הבטחני הקב"ה בכך? והנה מהרש"א ז"ל על קושיא א' תירץ דלא ידע שר הברד מן הבטחה שהבטיח הקב"ה לגבריאל, וזה דוחק, ועל קושיא הב' לא תירץ כלום.
ונראה לי בס"ד דטענה זו אינה מספקת להשיב גבריאל לשר הברד כי יאמר לו וכי אמר לך הקב"ה על חנניה מישאל ועזריה בפירוש והלא שלושה צדיקים אמר לך המתן ויקיים השם יתברך הבטחתו לך בשלושה צדיקים אחרים.
ועוד נראה לי בס"ד דשר הברד אמר אני אצנן מבפנים ואין הכי נמי יבא גבריאל גם כן וישתתף עמי בנס זה שיקדיח מבחוץ וכל אחד ישמש במשמרתו אני בקרירי וגבריאל בחמימי ומיני ומיניה יתקלס עלאה! ולכן השיב לו גבריאל כי פעולת הקירור אם תהיה על ידך אין בזה פלא ולכן טוב שאני לבדי אעשה פעולת הקירור שהיא נגדית למלאכתי ובה יהיה עיקר הנס שהם יהיו ניצולים על ידי הקירור ויש קידוש השם ביותר אם תהיה הצלתם בדרך פלא ועצום ששר האש יקרר האש.
וַאֲקָרֵר מִבִּפְנִים וְאַקְדִּיחַ מִבַּחוּץ. קשה למאי אצטריך להקדיח סגי שישאר חום שבחוץ כאשר היה שלא יצנן?
ונראה לי בס"ד כדי לעשות מלאך אחד ב' הפכים ברגע אחד. ועוד בזה יהיה ניכר הנס יותר לעיני הרואין כי בתחלה היה מתפשט חום הכבשן לחוץ אלפים אמה ועתה שמקדיחו יותר מתפשט ארבעה אלפים אמה והרואין יראו שהאש נוסף ורב, ועם כל זה חנניה מישאל ועזריה שהם בתוך הכבשן לא נשרפו.
וראיתי להגאון חיד"א ז"ל בפני עצמו שהביא מה שכתב בקיצור מזרחי דמלאך שהיה הופך את סדום אברהם אבינו לבשר שרה או לרפאות את אברהם אבינו, והקשו עליו מהכא דמצינו שהציל גבריאל את חנניה מישאל ועזריה וגם את אברהם אבינו רצה שהוא יצילו. ומה שכתב תירוץ מפי השמועה נראה דוחק כי לשון אֲקָרֵר מִבִּפְנִים משמע שהוא יעשה פעולת הקירור ולאו דאתי ממילא מכח דחיית החום.
ונראה לי בס"ד על פי מה שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רבותינו ז"ל בסוד (ברכות ד:) 'מיכאל באחת גבריאל בשתים' כי מיכאל כשירד לעולם הזה נגלם ביסוד המים דוקא כי הוא שר החסד וסדר היסודות למעלה הוא מים אש רוח עפר, אבל גבריאל נגלם ביסוד האש וביסוד המים דשמאלא אצטריך לימינא עיין שם.
ובזה נתרצה הקושיא היטב דלעולם גבריאל עשה שני פעולות אלו כפי התלבשות שלו אשר מתלבש ברדתו לעולם הזה שהוא מתלבש במים ובאש, ולכן קרר מבפנים מצד חלק המים שבו והקדיח מבחוץ מצד האש שבו, וגם זה יבא על נכון כי ודאי התלבשות המים היא מבפנים והתלבשות האש מבחוץ יען כי באמת הוא עיקרו מצד האש, ועם כל זה שפיר טען שיש שבח בנס זה שיהיה על ידו בקירור שעושה מבפנים שבו עיקר ההצלה לחנניה מישאל ועזריה יען דאף על גב שיש בו חלק מצד המים הוא בהעלם, אך ודאי הגבורה והאש גוברים בו יותר ורובו אש הוא, כי באמת הוא שר האש אלא שכלול בו חלק מן המים גם כן, וזה ברור ונכון בעזה"י.
וראיתי להגאון עין יעקב ז"ל שדקדק למה לא נתן הקב"ה שכר ליורקמי על בקשתו שבקש הנס על ידו? יעיין שם.
ונראה לי בס"ד כי גבריאל כשביקש במעשה אברהם אבינו לא סלקא דעתיה שיקבל שכר על זה דהוא יודע שאין שכר למלאכים על פועל שעושים דאין שכר אלא רק לאדם שיש לו חומר דמנגד לפעולתו, אך עם כל זה הקב"ה נתן לו שכר מטעם שכתבתי לעיל, אבל יורקמי שהוא לא ביקש לעשות פועל הנס על ידו במעשה אברהם אבינו אלא ביקש אחר כך במעשה חנניה מישאל ועזריה יש לתלות ולומר שבקש כן בשביל לקבל שכר אחר שראה שנתן הקב"ה שכר לגבריאל במעשה אברהם אבינו, וכיון דאיכא רגלים לדבר לחשוב כן לא נתן לו שכר אף על פי שבאמת כונתו לא היתה בעבור שכר.
והנה תירוץ הרב עיון יעקב ז"ל הוא נכון אך יש בו דוחק מאד כי באמת השכר הוא לאו בשביל גוף הפעולה אלא בשביל מה שהתעורר מעצמו לעשות ההצלה לצדיק והרי כאן במעשה חנניה מישאל ועזריה גם כן התעורר מעצמו לבקש לעשות ההצלה לצדיקים.
מיהו יש לקיים התירוץ בסגנון זה דגבריאל נתעורר מעצמו לעשות פועל ההצלה בנס פלאי שיש בו קידוש שם שמים ביותר שהאש מצנן האש אבל יורקמי אף על פי שנתעורר מעצמו לבקש הצלה לצדיקים לא נתעורר לעשות ההצלה בנס פלאי שיש בו קדוש שם שמים יותר יען כי הוא שר הברד ואמר ארד ואצנן את הכבשן ואין זה פלא וכאשר נצחו גבריאל בטענה זו באומרו אין גדולתו של הקב"ה בכך דנמצא לפי בקשת יורקמי מגרע גרע הנס מצד קדוש השם ואיך יקבל שכר על זאת.
ומה שאמר גבריאל גבי חנניה מישאל ועזריה 'אֵרֵד אֲקָרֵר מִבִּפְנִים' וגבי עובדא דאברהם אבינו ע"ה אמר 'אֵרֵד וַאֲצַנֵּן'? נראה לי בס"ד כי לשון אֲצַנֵּן היינו רוצה לומר שלא יסתלק כח החום לגמרי אלא יהיה כחום מים פושרין. והטעם כי ידע ברוח הקודש שצריך לבא אחריו הָרָן אחיו אשר מוכן ועומד שם וידע ברוח הקודש דהרן גם כן לא ישרף אלא מפני שלא היה לבו שלם יכנס החום במיעיו וישרפם ויצא חי מן הכבשן וְיָמוּת עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו, ולכן מוכרח שלא יסתלק אצל אברהם החום של האש לגמרי אלא ישאר קצת ממנו בכבשן כדי שבעת שיפילו את הרן יחזור ויתגבר החום המועט לעשות פועל שריפה במיעיו של הרן, אבל אם יאמר אֲקָרֵר משמע שיסתלק החום לגמרי ויהיו הגחלים כמו ברד ואם יבא הרן אחר כך איך ישרף והיה צריך לעשות פועל חדש להפוך הצונן לחום ואין ראוי להרבות בנסים בשני הפכיים ברגע, לכך גבי אברהם אמר אֲצַנֵּן אבל גבי חנניה מישאל ועזריה אמר אֲקָרֵר שיסתלק החום לגמרי ויתהפך טבע האש לטבע הברד.
