אמר להו [להם] אלכסנדר מוקדון בתמיהה: מי אכלי אינשי נהמא דדהבא [האם אוכלים אנשים לחם זהב]? אמרו ליה [לו] בני המקום: אלא אי נהמא בעית [אם לחם רגיל לאכילה הוא מה שרצית] בהליכתך לכאן, וכי לא הוה [היה] לך באתרך נהמא למיכל [במקומך לחם לאכול], דשקלית ואתית להכא [שנטלת עצמך ובאת לכאן]? כי נפיק ואתי [כאשר יצא ובא ללכת לארצו], כתב אלכסנדר מוקדון אבבא מחוזא [על שער העיר]: אנא [אני] אלכסנדרוס מוקדון, הויתי שטייא [הייתי שוטה] עד דאתיתי [שבאתי] למדינת אפריקי דנשיא [של הנשים], ויליפת [ולמדתי] עצה תבונה, מן נשיא [הנשים].

עוד מסופר: כי שקיל ואתי [כאשר נטל ובא לדרכו], יתיב אההוא מעיינא [ישב על מעין אחד], קא אכיל נהמא [היה אוכל לחם], הוו בידיה גולדני דמלחא [היו בידיו דגים מלוחים], בהדי דמחוורי להו [בתוך שהלבינם, רחץ אותם במים] על מנת להסיר מהם את מלחם — נפל בהו ריחא [בהם ריח] טוב ביותר. אמר אלכסנדר מוקדון לעצמו: שמע מינה [למד ממנה, מכאן] כי האי עינא [מעין זה] מגן עדן אתי [בא].

איכא דאמרי [יש שאומרים] כי שקל מהנהו מיא [לקח מאותם מים] וטרא באפיה [שטף בהם את פניו]. איכא דאמרי [יש שאומרים] כי אלכסנדר מוקדון אידלי כוליה [עלה לכל אורך המעין כולו] עד דמטא לפתחא [שבא לפתח] גן עדן הנעול. עמד ורמא קלא [הרים קול]: פתחו לי בבא [שער]! אמרו ליה [לו] כלשון הכתוב "זה השער לה' צדיקים יבואו בו" (תהלים קיח, כ), ואין אתה בכלל הצדיקים. אמר להון [להם]: אנא נמי מלכא אנא, מיחשב חשיבנא [אני גם כן מלך אני, חשוב אני], ואם איני נכנס פנימה, לפחות הבו [תנו] לי מידי [משהו] מגן עדן. יהבו ליה גולגלתא חדא [נתנו לו גולגולת אחת], אתייה תקליה לכוליה דהבא וכספא דידיה בהדיה [בא לשקול את כל הכסף והזהב שלו אתה, כנגדה], ולא הוה מתקליה [לא היתה הגולגולת נשקלת, לא היה ידוע משקלה האמיתי], שהכריעה כל מה שכנגדה.

אמר אלכסנדר להון לרבנן [להם לחכמים]: מאי האי [מה זאת], מדוע אי אפשר למצוא משקל כנגדה? אמרי [אמרו] לו: גולגלתא דעינא דבישרא ודמא [גולגולת עינו של בשר ודם] היא, דלא קא שבע [שלעולם אין היא שבעה] אמר להו [להם]: ממאי דהכי [ממה, מנין שכך] הוא? אמרו לו החכמים: שקלי קלילי עפרא, וכסייה [קח מעט עפר, וכסהו] את העין הזו, ועשה כן, ואכן לאלתר תקלא [מיד נשקלה, נמצא משקלה] ששקלה כמשקלה האמיתי. ומנין שכל עוד היא רואה אינה שבעה? — דכתיב [שכן נאמר]: "שאול ואבדון לא תשבענה ועיני האדם לא תשבענה" (משלי כז, כ).

א ומתוך שנזכרו הרי חושך בסיפורו של אלכסנדר מוקדון, מביאים עוד. תנא דבי [שנה החכם של בית המדרש] של אליהו: גיהנם הריהו מצוי למעלה מן הרקיע, ויש אומרים כי הגיהנם מצוי לאחורי הרי חשך. ומסיימים (את הפרק, ואת חלק התלמוד שבמסכת זו) בדברים שבשבח לומדי תורה.

תנא [שנה] ר' חייא: כל העוסק בתורה בלילה — שכינה כנגדו, שכן נאמר: "קומי רוני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נכח פני ה' "(איכה ב, יט). אמר ר' אלעזר בן עזריה: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שכן נאמר: "וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך" (ישעיה נד, יג), הרי שתלמידי החכמים ("בניך לימודי ה' ", ונדרשת המלה "בניך" במובן "בוניך", בוני עם ישראל) מרבים שלום ("ורב שלום בניך"). א משנה לאחר שהניחו הכהנים את אברי התמיד על כבש המזבח ומלחום הלכו ללשכת הגזית.

ומשבאו לשם אמר להם הממונה על הפייסות: עמדו וברכו ברכה אחת מברכות קריאת שמע! והם עשו כן וברכו. ולאחר מכן קראו את עשרת הדברות, ואת שלש פרשיותיה של קריאת שמע: "שמע", "והיה אם שמוע", "ויאמר", ולאחר מכן

ברכו את העם (ראה עיונים) שלש ברכות, שהן: הברכה שלאחר אמירת קריאת שמע "אמת ויציב", הנחתמת במלים "גאל ישראל", וברכת העבודה במקדש (ברכת "רצה" שבסדר תפילת שמונה עשרה), וברכת כהנים (ראה עיונים), וביום השבת בו מתחלפים משמרות הכהנים במקדש (שהמשמר היוצא מקריב עדיין את קרבן התמיד של שחר, והמשמר הנכנס מקריב את המוספים) היו אנשי המשמר היוצא מוסיפין ברכה אחת לאנשי המשמר היוצא שעיקרה שישררו האהבה והאחוה השלום והרעות ביניהם.

ב משנה ולאחר שקראו הכהנים את עשרת הדברות וקריאת שמע וברכו את העם, אמר להם הממונה: כהנים חדשים (שמימיהם עדיין לא זכו) להקטיר את הקטרת, אלה בלבד בואו והפיסו (השתתפו בגורל) מי הוא שיזכה להקטיר את קטורת היום. ולאחר הפייס, שזכה מבין הכהנים מי שזכה, אמר להם הממונה לכל הכהנים: כולכם, הכהנים החדשים (שמימיהם עדיין לא העלו אברי קרבנות למזבח עד כה) יחד עם הכהנים הישנים (ותיקים, שכבר עשו עבודה זו), בואו והפיסו מי מכם הוא זה שמעלה את האברים מן הכבש למזבח להקריבם ולנסך את נסכיהם! ר' אליעזר בן יעקב אומר: לא היו עורכים פייס מיוחד מי הוא זה שיעלה את האברים לכבש, אלא אותו כהן שזכה בפייס שהוא יהא המעלה את האברים לכבש הוא גם כן זה שמעלה אותן מן הכבש על גבי המזבח להקריבם.

ג משנה אותם כהנים שלא זכו בפייסות, ועדיין הם לבושים בבגדי כהונה (שהרי כל המשתתפים בפייסות היו לבושים בבגדי כהונה, שאם יזכו — יהיו מוכנים מיד לעבודתם), מסרום לידי החזנים (שמשים, עוזריו של הממונה על בגדי כהונה), והללו היו מפשיטין אותם את הכהנים את בגדיהם (בגדי כהונה), ולא היו מניחין עליהם אלא מכנסים בלבד, ולאחר שחזרו הכהנים ולבשו את בגדיהם של חול, היו פושטים את מכנסי כהונה ולובשים תחתם מכנסי חול. וארבעה חלונות (כעין תאי אחסון) היו שם במקדש לכל משמר כהונה, ששימשו להנחתם של בגדי הכהונה השונים, והיה כתוב עליהם על כל אחד מהחלונות הללו תשמיש הכלים (הבגדים) השונים ("מצנפות", "אבנטים", "כתנות", "מכנסים").

ד משנה מי מהכהנים שזכה בהקטרת הקטרת, היה נוטל את הכף המשמשת לנשיאת הקטורת בתוכה, והכף הריהי דומה לתרקב (כלי) גדול של זהב, המחזקת (שיש בה בית קיבול בשיעור) שלשה קבין, והבזך (כף קטנה) היה נתון בתוכו של הכף.