אשם תלוי בא על הנבלה כלומר, גם על ספק של אכילת נבילה. אמר ליה [לו] רבא: והאנן תנן [והרי אנו שנינו במשנתנו], וחכמים אומרים: אינו מביא אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, ובנבילה יש רק איסור לא תעשה! ואי [ואם] אומר אתה שזו היא שיטת ר' אליעזר, אם כן לאו דווקא על ספק איסור, אלא בנדבה נמי אתי [גם כן בא]!

אמר ליה [לו] ר' חייא: מאי טעמא לא מתנית [מה הטעם לא שנית] ולמדת? זימנין סגיאין תניתה קמי מר [פעמים רבות שניתי ברייתא זו לפני האדון], ומנו [ומי הוא]? רבה, ואמר לי: הא מני [ברייתא זו כשיטת מי היא]? שיטת ר' אליעזר היא, ואולם לא לדעת עצמו, שמביאים אשם תלוי בנדבה, אלא לפי הטענה שהביא בשם אלו שאמרו לו לבבא בן בוטא, דתנן [ששנינו במשנתנו]: אלא אומרים לו המתן עד שתכנס לבית הספק. ומכאן שבכל מקרה של ספק עבירה יכול אדם להביא אשם תלוי. אמר

רבא: מאי טעמא [מה טעמם] של אלה שאמרו לו לבבא בן בוטא? אמר קרא [המקרא] בענין אשם תלוי: "ועשתה אחת מכל מצות ה' אשר לא תעשינה ולא ידע ואשם" (ויקרא ה, יז), כלומר, כל דבר שאסרה התורה לעשותו.

אמר רבא: מאי טעמא דרבנן דאמרי [מה טעמם של חכמים במשנתנו שאומרים]: אין מביאין אשם תלוי אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת? ילפי [לומדים הם] בגזירה שווה "מצו‍ת" "מצו‍ת" מחטאת חלב, כלומר, חטאת רגילה,

מה להלן בחטאת שנאמר בה "אחת ממצוות ה'" (שם ד, כז), הרי זה דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת, אף כאן באשם תלוי, שנאמר בו "מצוות" (שם ה, יד), מביא על ספק דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת.

א תנו רבנן [שנו חכמים]: חמשה אשמות מכפרין, אשם תלוי אין מכפר כפרה גמורה. ושואלים: מאי קאמר [מה הוא אומר], מה פירוש הדברים הללו? אמר רב יוסף, הכי קאמר [כך אמר]: חמשה אשמות מכפרין כפרה גמורה, שאין עוד כפרה אחריהם, ואשם תלוי אין מכפר כפרה גמורה, כי כשייוודע לו שחטא צריך להביא חטאת.

והוא שלא כשיטת ר' אליעזר (לשיטת "אמרו לו", כמבואר לעיל) שאמר: אשם תלוי בא על הנבלה, והרי במקרה זה, גם אם ייוודע לו שאכל נבילה — אינו צריך כפרה נוספת, שאין מביאים על כך חטאת.

רבינא אמר, הכי קתני [כך הוא שונה], לכך הכוונה: חמשה אשמות אין דבר אחר מכפר כפרתן, דכי מתיידע ליה מייתי [שכאשר נודע לו שחטא מביא קרבן], ואילו אשם תלוי — דבר אחר מכפר כפרתו, דלכי מתיידע לא מייתי [שכאשר נודע לו שספק חטא יש שאינו מביא אשם תלוי], כדתנן [כמו ששנינו במשנה]: חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יום הכפורים — חייבין להביא אחר יום הכפורים, חייבי אשמות תלויין שעבר עליהם יום הכיפורים — פטורין מלהביא אשם תלוי.

ב שנינו במשנה: חייבי חטאות ואשמות ודאין וכו'. וכך קתני [שונה] התנא: חייבי חטאות ואשמות ודאין שעבר עליהן יום הכפורים — חייבין להביא לאחר יום הכפורים, חייבי אשמות תלויין — פטורין. ושואלים: מנהני מילי [מנין הדברים הללו] שיום הכיפורים אינו מכפר על חייבי חטאות ואשמות ודאים?

כי אתא [כאשר בא] רב דימי מארץ ישראל אמר בשם ר' אמי אמר ר' חנינא, אמר קרא [המקרא] ביום הכיפורים: "וכפר על הקדש מטומאת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם" (שם טז, טז), חטאים שנזכרו שם, שנעשו בשגגה, הריהם דומיא [בדומה] לפשעים, כלומר, דברים שנעשים במזיד, מה פשעים הם עוונות דלאו [שאינם] בני קרבן, שאין מביאים קרבן על הזדון — אף חטאים דלאו [שאינם] בני קרבן מכפר עליהם יום הכיפורים, אבל חטאים שהם בני קרבן, שמביאים עליהן קרבן חטאת — יום הכיפורים לא מכפר.

אמר ליה [לו] אביי: כיצד אתה מוכיח מכאן? והא כי כתיב הדין קרא [והרי כאשר נאמר כתוב זה] בשעיר הנעשה ביום הכיפורים בפנים הוא דכתיב [שנאמר], שכפרתו מועטת, שהוא לא מכפר על עבירות מצוה שידועה לו, אלא רק על מה שלא נודע לו. ושמא דווקא קרבן זה אינו מכפר על חטא שהוא בן קרבן, אבל שעיר המשתלח לעזאזל, שמכפר גם על עבירות של מצוה ידועה, שהרי הוא מכפר גם על הזדונות — אימא [אמור] לך: אפילו על חטאים שבני קרבן נינהו [הם] מכפר!

אלא אמר אביי, מהכא [מכאן] נלמד הדבר, שנאמר בשעיר המשתלח: "והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם" (ויקרא טז כא), חטאים האמורים כאן הריהם דומיא [בדומה] לפשעים, מה פשעים הם דברים דלאו [שאינם] בני קרבן, שאין קרבן על המזיד — אף חטאים האמורים כאן הריהם אלו דלאו [שאינם] בני קרבן, אבל חטאים שבני קרבן נינהו [הם] — לא מכפר שעיר המשתלח. ומיעטיה קרא [ומיעט אותו הכתוב] בשעיר המשתלח למימרא [לומר] שלמרות שכפרתו מרובה, על חטאים שבני קרבן נינהו [הם] לא מכפר.

אמר ליה [לו] רב דימי: ממאי [ממה, מניין לך] דהני [שאותם] פשעים שכתובים בפסוק זה לאו [לא] בני קרבן נינהו [הם]? דלמא הני [שמא מדובר גם באלה] שבני קרבן נינהו [הם], כדתנן [כמו ששנינו במשנה], ארבעה מביאין על הזדון כשגגה: הבא על השפחה, ונזיר שנטמא, ושבועת העדות, ושבועת הפקדון! לקושיה זו לא ניתנה תשובה בשם אביי.

ועוד איתמר נמי [נאמר גם כן] בענין זה: כי אתא [כאשר בא] רבין מארץ ישראל הביא עמו שמועה זו, שאמר ר' יוסי אמר ריש לקיש: מנין שיום הכיפורים אינו מכפר על חייבי חטאות ואשמות ודאים? שנאמר בשעיר המשתלח "והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם" (שם), חטאים האמורים כאן הריהם דומיא [בדומה] לפשעים, מה פשעים דלאו [שאינם] בני קרבן מכפר עליהם השעיר המשתלח, אף חטאים דלאו [שלא] בני קרבן מכפר הוא, אבל חטאים שבני קרבן לא מכפר. אמר

אביי: אנא נמי מהדין קרא אמרי [אני גם כן מאותו מקרא אמרתי], כפי שנאמר לעיל, ואקשי [והקשה] לי רב דימי: ממאי [מנין] יודע אתה דהני [שאותם] פשעים דלאו [שלא] בני קרבן נינהו [הם]? דלמא הנך [שמא מדובר באלה] שבני קרבן נינהו [הם], כדתנן [כמו ששנינו במשנה]: ארבעה מביאין על הזדון כשגגה! אמר ליה [לו] רבין לאביי, אפשר לתרץ: רוב הפשעים הרי לאו [אינם] בני קרבן. אמר ליה [לו] אביי: אין בכך תשובה, מידי [כלום] "רוב פשעיהם" כתיב [נאמר] בפסוק זה?

אלא אמר אביי, יש להביא ראיה מרישיה דקרא [מתחילתו של הכתוב]: שנאמר "והתודה עליו את כל עונות בני ישראל", ותניא [ושנויה ברייתא]: "עונות" — אלו זדונות, וכן הוא אומר: "כי דבר ה' בזה... עונה בה" (במדבר טו, לא), ואם כן

"ואת כל פשעיהם לכל חטאתם" כל למה לי? לשם מה הוצרך לחזור ולהזכיר פשעים, שגם הם זדונות? אלא לאקשויי [להקיש] את החטאים לפשעים, מה פשעים דלאו [שרובם אינם] בני קרבן, אף חטאים דלאו [שאינם] בני קרבן, אבל חטאים שבני קרבן נינהו [הם] לא מכפר שעיר המשתלח.

ג שנינו במשנה: חייבי אשמות תלויין שעבר עליהם יום הכיפורים — פטורים מלהביא אשם תלוי. ושואלים: מנהני מילי [מנין הדברים הללו]? אמר ר' אלעזר, אמר קרא [המקרא] ביום הכיפורים: "כי ביום הזה... מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו" (ויקרא טז, ל), לומר: חטא שאין מכיר בו אלא המקום ("לפני ה'") שהוא חטא שאינו ידוע, ועליו מביאים אשם תלוי — עליו יום הכפורים מכפר.

אמר רב תחליפא אבוה [אביו] של רב הונא בר תחליפא משמיה [משמו] של רבא: קדמייתא נמי [הראשונה גם כן], הדין הקודם במשנה, שחייבי חטאות ואשמות ודאים אינם נפטרים ביום הכיפורים, לא תיתי [אין אתה יכול להביא, ללמוד]