כריתות יא ע"ב

איפכא איבעי ליה למיתני [ההיפך היה צריך לו לשנות], שעשו מערה כגומר, שבגומר פשוט לנו הדבר!

לאחר כל הקושיות הללו של רב ששת אמר ליה [לו] התנא (חוזר הברייתות): איסמייה [אמחק אותה] את הברייתא הזו, שמשובשת היא? אמר ליה [לו]: לא, אל תמחק, אלא יש לתרצה שהכי קתני [כך הוא שונה]: עשו דין גומר שלא כדרכה בשפחה חרופה, דלא מיחייבי [שאינם חייבים], כדין מערה כדרכה בשפחה חרופה, שהם פטורים. וטעמו של דבר — שהרי "שכבת זרע" כתיב [נאמר] בה (ויקרא יט, כ), וביאה שלא כדרכה אינה ראויה להוליד, גם אם הוא גומר ביאתו.

וכן עשו דין מתכוין שלא כדרכה בשפחה, שהם פטורין, כדין אינו מתכוין גם אם בא עליה כדרכה, ומאותו טעם: "שכבת זרע" כתיב [נאמר] בה, וביאה שלא כדרכה אינה ראויה להוליד. וכן עשו דין ניעור שלא כדרכה בשפחה, שהם פטורין, כדין ישן אפילו כדרכה, מאי טעמא [מה הטעם]? "שכבת זרע" כתיב [נאמר].

ומוסיפים: נמצא שהמתכוין והמערה בשפחה, כלומר, מי שהערה בה והוא מתכוון — דינו כשאין מתכוין בכל עריות, שהוא פטור. וכן דין ישן בשפחה חרופה כדרכה — כדין ישן של עריות, שהוא פטור. וכן נמצא דין ניעור שלא כדרכה בשפחה — כדין ישן של כל עריות, שהוא פטור.

א משנה אמרו לו לאדם: ראינו שאכלת חלב — הרי זה מביא חטאת על פיהם, אם היה שוגג. עד אחד אומר: אכל חלב, ועד אחר אומר: לא אכל, וכן אשה אומרת: אכל, ואשה אומרת: לא אכל — מביא אשם תלוי, שאדם מביא קרבן זה על ספק חטאת. אם היה עד אומר: אכל, והוא עצמו אומר: לא אכלתי — הרי הוא פטור.

אם היו שנים עדים אומרים: אכל, והוא אומר: לא אכלתי — ר' מאיר מחייב חטאת. אמר ר' מאיר: הוכחה לדבר מקל וחומר, אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה, כגון שהעידו עליו שהרג אדם, גם אם הוא מכחישם — לא יביאוהו לידי קרבן הקל? אמרו לו: בקרבן אינם יכולים לחייב אותו בניגוד לדבריו, שכן מה אם ירצה לומר "מזיד הייתי" — הרי הוא פטור מקרבן.

אכל חלב ועוד חתיכת חלב בהעלם (בשגגה) אחת, כגון שלא נודע לו בינתיים שחלב אסור, או שחתיכה זו שאכל היתה חלב — אינו חייב אלא חטאת אחת. אבל אם אכל חלב ודם ופיגול ונותר בהעלם אחת — חייב חטאת על כל אחת ואחת. זה חומר (חומרה) במינין הרבה ממין אחד.

ויש חומר במין אחד ממינין הרבה, שאם אכל כחצי זית וחזר ואכל כחצי זית אחר בהעלם אחת, אם היו שתי החתיכות ממין אחד — חייב, שהרי אכל כזית שלם של איסור בשגגה אחת. אבל אם היו משני מינין, וכגון כחצי זית חלב וכחצי זית דם — פטור, שלא אכל כדי שיעור אכילה מאחד מהם כדי להתחייב עליו.

ב גמרא קתני [שונה] התנא במשנה: אמרו לו אכלת חלב — מביא חטאת. ומדייקים: "אמרו" כמה הויין [הם]? תרין [שנים]. ויש לשאול: והוא מה אמר להון [אומר להם]? אלימא דשתיק ולא קמכחיש להו [אם תאמר ששותק ואינו מכחיש אותם], אלא לפי זה יש לדייק כי דווקא על שתיקה דתרין [מול עדות של שנים] הוא שמביא חטאת, אבל על שתיקה דחד [מול עדות של אחד] — לא.

ואולם, אימא מציעתא [אמור את אמצעיתה של המשנה], עד אחד אומר: אכל, והוא אומר: לא אכלתי — פטור. ונדייק: טעמא [הטעם, דווקא] במקרה דמכחיש ליה [שהוא מכחיש אותו] ואומר: לא אכלתי — פטור, אבל שתיק — מיחייב [אם הוא שותק — הוא חייב], וכל שכן אם היו תרי [שנים] מעידים והוא שותק. ואם כן יש כאן סתירה בענין השותק מול עד אחד!

אלא צריך אתה לומר כי מדובר בראש המשנה במקרה דקמכחיש להו [שהוא אותם], את שני העדים, ומשנה זו מני [שיטת מי היא]? שיטת ר' מאיר היא, שאמר בהמשך: הכחשה דבי תרי [שמכחיש עדות של שנים] לאו הכחשה היא, אבל לרבנן [לשיטת חכמים] החולקים עליו, הוא פטור.

ושואלים: לדרך זו, שמדובר בתחילת המשנה שהוא מכחיש שני עדים, ומאי קמשמע לן [ומה משמיע לנו התנא] בהלכה זו? הלוא מסיפא שמעת מינה [מן הסוף שומע אתה] אותה במפורש! ומשיבים, הא קמשמע לן [דבר זה משמיע לנו] בסיפא: דבר זה ששנינו בראש המשנה, שאם אמרו לו שנים שאכל חלב מביא חטאת, הוא מחלוקת ר' מאיר ורבנן [וחכמים], והוא עוסק במקרה דקמכחיש להו [שמכחיש אותם]. זהו מהלך אחד של סוגיית הגמרא.

איכא דאמרי [יש שאומרים] באופן אחר: "אמרו לו" נמי [גם כן] חד קרי ליה [אחד קוראים לו], שלפעמים על עד אחד אומרים "אמרו לו", וכפי דתנן [ששנינו במשנה]: האשה שהלך בעלה למדינת הים, ובאו ואמרו לה: מת בעליך, ונישאת, ואחר כך בא בעלה — תצא מזה ומזה, מבעלה הראשון ומזה שנישאה לו, דקיימא לן [שמוחזק בידינו] ש"אמרו לו" של משנה זו הוא אפילו בחד [באחד].

ממאי [ממה, מהיכן] אתה יודע דבר זה? מדקתני סיפא [ממה שהוא שונה בסוף]: נישאת שלא ברשות — מותרת לחזור לו לבעל הראשון. והרי מאי [מהו] שלא ברשות האמור כאן — שלא ברשות בית דין ועד אחד, שלא הוצרכה לרשות מיוחדת של בית דין להינשא, מפני שהיו לה שני עדים שמת בעלה;

מכלל הדברים אתה למד דרישא [שבתחילה], שתצא מזה ומזה, מדובר ברשות שקיבלה מבית דין ובעד אחד, שעל פיו התירוה בית דין להינשא. אלמא [מכאן] שלגבי עד אחד קתני [שונה התנא] במשנה זו לשון "אמרו", ולפי זה, הכא נמי דקתני [כאן גם כן, במשנתנו, שהוא שונה] "אמרו לו", משמע אפילו עד אחד, שמחייב אותו חטאת.

ומתקשים: והוא עצמו, מאי קאמר [מה הוא אומר]? אלימא דקא מכחיש ליה [אם תאמר שהוא מכחיש אותו, את העד], מי מייתי [האם הוא מביא קרבן]? והא קתני מציעתא [והרי הוא שונה בהלכה האמצעית]: עד אחד אומר: אכל, והוא אומר: לא אכלתי — פטור!

אלא תאמר שמדובר במקרה דשתיק [שהוא שותק] — הלוא ממציעתא שמע מינה [מההלכה האמצעית אתה יכול ללמוד את זאת], שהרי הוא שונה, עד אחד אומר: אכלת, והוא אומר: לא אכלתי — פטור. ונדייק: טעמא [הטעם, דווקא] במקרה דקא מכחיש ליה [שהוא מכחיש אותו] — פטור, אבל שתק מישתק [כשהוא שותק] — חייב, ולא הוצרכנו לתחילת המשנה!

ומשיבים: לעולם תפרש שמדובר בתחילת המשנה במקרה דלא מכחיש ליה [שאינו מכחיש אותו], אלא שותק. והכי קתני [וכך הוא שונה]: אמרו לו (אפילו אחד): אכלת חלב — מביא חטאת, וממשיכה המשנה בהלכה האמצעית: במה דברים אמורים — דשתיק [במקרה ששותק] מול העד, אבל אם הוא מכחיש ליה [אותו] — פטור.

ושואלים: ומדאורייתא מנלן דלא מכחיש ליה [ומן התורה מניין לנו שבמקרה שאינו מכחיש אותו, את העד] הריהו חייב חטאת? דתנו רבנן [ששנו חכמים] בענין חיוב קרבן חטאת: "או הודע אליו חטאתו" (ויקרא ד, כח) — שנודע לו מאליו, מעצמו, ולא שיודיעוהו אחרים; יכול שאינו מתחייב בחטאת על פי אחרים, אפילו אין הוא מכחישן? תלמוד לומר: "או הודע אליו" לומר — מכל מקום, אפילו הודיעוהו אחרים הוא מתחייב, כשאינו מכחישם אלא שותק.

ונברר: במאי עסקינן [במה אנו עוסקים]? אלימא בתרין [אם תאמר שמדובר בשנים], וכי תרין [שנים] ואין מכחישן קרא בעי [צריך פסוק] לומר שהוא חייב?

It should teach the opposite, i.e., it should say: They made one who engages in the initial stage of intercourse like one who completes the act, as it is obvious that one who completes the act is liable.

The tanna said to Rav Sheshet: Should I remove this baraita, as it is apparently corrupted? Rav Sheshet said to him: No; do not remove the baraita, as this is what it is teaching: The Sages rendered one who completes an atypical act of intercourse with an espoused maidservant, for which he is not liable, like one who engages in the initial stage of intercourse with her in the typical manner, for which he is also exempt. They derived this from the fact that it is written: “Lies carnally.”

Similarly, they rendered one who engages intentionally in atypical intercourse with a maidservant, for which they are both exempt, like one who does so in a typical manner unintentionally, as it is written: “Lies carnally.” And they also rendered one who engages in intercourse in an atypical manner with an espoused maidservant while he is awake, for which they are both exempt, like one who does so while sleeping. What is the reason? They derived this from the fact that it is written: “Lies carnally.”

The Gemara concludes: It has been determined that one who engages in intercourse intentionally or engages in the initial stage of intercourse with an espoused maidservant is like one who does so unintentionally with all those with whom relations are forbidden, meaning that he is exempt. Similarly, one who engages in intercourse with an espoused maidservant in a typical manner while sleeping is like one who does so, while sleeping, with all those others with whom relations are forbidden, and he is likewise exempt. Furthermore, it has also been determined that one who engages in atypical intercourse with an espoused maidservant while awake is like one who does so with all those with whom relations are forbidden, while sleeping, and he is also exempt.

MISHNA: If witnesses said to a person: We saw that you ate forbidden fat, he is liable to bring a sin offering if he did so unwittingly. If a witness says: He ate forbidden fat, and a witness says: He did not eat forbidden fat, or if a woman says: He ate forbidden fat, and a woman says: He did not eat forbidden fat, he is liable to bring a provisional guilt offering, brought by one who is uncertain as to whether he committed a sin that requires a sin offering. If a witness says: He ate forbidden fat, and the person himself says: I did not eat forbidden fat, he is exempt.

If two witnesses say: He ate forbidden fat, and the person himself says: I did not eat forbidden fat, Rabbi Meir deems him liable to bring a sin offering. Rabbi Meir said: This conclusion can be derived a fortiori: If two witnesses could have brought him liability to receive the severe punishment of death, can they not bring him liability to sacrifice an offering, which is relatively lenient? The Rabbis said to him: Witnesses are unable to render another person liable to bring an offering contrary to his statement, as what if he wishes to say: I did so intentionally, in which case he would be exempt from bringing an offering?

If one unwittingly ate an olive-bulk of forbidden fat and then ate another olive-bulk of forbidden fat during one lapse of awareness, i.e., in a case where he did not discover in the interim that fat is forbidden, or that the food he is eating is forbidden fat, he is liable to bring only one sin offering. If one ate forbidden fat, and blood, and piggul, and notar in one lapse of awareness, he is liable to bring a sin offering for each and every one of them. This is a stringency that applies to one who eats several types of forbidden food and does not apply to one who eats one type of forbidden food.

And a stringency that applies to one who eats one type of forbidden food and not to one who eats several types of forbidden food is that if one ate half an olive-bulk and then ate another half an olive-bulk during one lapse of awareness, in a case where they were both from one type of forbidden food, he is liable to bring a sin offering. If they were from two types, he is exempt, because he did not eat an olive-bulk of any specific forbidden food.

GEMARA: The mishna teaches: If witnesses said to him: You ate forbidden fat, he is liable to bring a sin offering. The Gemara analyzes the first clause of the mishna: Since the mishna employs the plural form of the word said, how many witnesses are involved in the case? There must be at least two witnesses. And what does he say to them in response? If we say that he is silent and does not contradict them, then it may be inferred that it is only when he responds with silence in response to the claim of two witnesses that he brings a sin offering, but for silence in response to the claim of one witness, he does not bring a sin offering.

But say the middle clause: If a witness says that he ate forbidden fat, and the person himself says: I did not eat it, he is exempt. The Gemara infers: The reason that he is exempt is that he contradicts him. But if he is silent, he is liable, and all the more so if he is silent when two witnesses claim that he ate forbidden fat. This contradicts the inference from the first clause that silence in response to one witness does not render one liable to bring a sin offering.

Rather, the first clause is referring to a case where he contradicts the claim of the two witnesses. Whose opinion is this? It is that of Rabbi Meir, who says in the continuation of the mishna that the person’s contradiction of the testimony of two witnesses is not considered a contradiction, and he is liable to bring a sin offering. But according to the opinion of the Rabbis, he is exempt.

The Gemara asks: And according to this answer, what does the tanna teach us in the first clause? From the latter clause you already learn that according to Rabbi Meir, one is liable to bring a sin offering as a result of the testimony of two witnesses, even if he contradicts them. The Gemara answers: The latter clause is clarifying the first clause, and this is what it teaches us: This matter that was stated in the first clause is actually the subject of a dispute between Rabbi Meir and the Rabbis, and that dispute pertains to a case where he contradicts their testimony.

Some say a different explanation of the first clause: The case is where only one witness asserts that the individual ate forbidden fat, and occasionally the plural verb form in the expression: Witnesses said to him, can also be used to refer to one witness. As we learned in a mishna (Yevamot 87b): With regard to a woman whose husband went overseas, and witnesses came and said to her: Your husband died, and she married another man on the basis of this testimony, and afterward her husband came back, she must leave both this man, her first husband, and that one, whom she married subsequently. This mishna indicates that the plural expression can be used in the case of a single witness, as we maintain that this mishna is referring even to a case where one witness testified that her husband died.

From where is this inferred? It is inferred from the fact that the latter clause of that mishna teaches: If she married without consent and then her first husband returned, she is permitted to return to him. What does the mishna mean when it states that she remarried without consent? It means she remarried without the consent of the court, which would be granted based on the testimony of one witness. Rather, two witnesses testified that her husband had died. Since that is full-fledged halakhic testimony, she is permitted to remarry independently, even without the explicit consent of the court.

By inference, one may conclude that the first clause is referring to a case where she married with the consent of the court and on the basis of the testimony of one witness. Evidently, that mishna teaches the plural form of the word: Said, when it is referring to one witness, and here, too, in this mishna where it teaches the phrase: Witnesses said to him, it indicates that even one witness renders one liable to bring a sin offering.

The Gemara asks: And what does he say in response to the witness? If we say that he contradicts the witness, does he bring an offering? But doesn’t the middle clause teach: If a witness says: He ate forbidden fat, and the person himself says: I did not eat forbidden fat, he is exempt?

Rather, if it is referring to a case where he is silent, the clause is unnecessary, as one can learn this halakha from the middle clause, which states: If a witness says: He ate forbidden fat, and the person himself says: I did not eat forbidden fat, he is exempt from bringing a sin offering. This indicates that the reason he is exempt is that he contradicts the witness, but if he was silent, he is liable to bring a sin offering.

The Gemara rejects this reasoning: Actually, the first clause of the mishna is referring to a case where he does not contradict the witness but remains silent. And this is what the mishna is teaching: If they, i.e., even one witness, said to him: You ate forbidden fat, he is liable to bring a sin offering. The middle clause then clarifies: In what case is this statement said? It is said where he was silent in response to this accusation, but if he contradicts the witness, he is exempt.

The Gemara asks: And from where do we derive that by Torah law that if he does not contradict the witness, he is liable to bring a sin offering? It is as the Sages taught in a baraita with regard to a verse that deals with a sin offering: “Or if his sin is known to him” (Leviticus 4:28), that this is referring to a case where he found out himself but not a case where others informed him of his sin. One might have thought he is exempt even if he does not contradict the claim of the witness. Therefore, the verse states: “Or if his sin is known to him,” which teaches that in any case where he knows that he sinned, even if others informed him of it, he is liable. He is exempt only if he denies it.

The Gemara asks: What are we dealing with, in the case where he is informed by others? If we say that it is referring to two witnesses who inform him, in a case where two witnesses testify and he does not contradict them does one need a verse to render him liable?