א משנה לאחר שמנינו במשנה הקודמת את ההלכות הנוהגות בקדשי מזבח שאינן נוהגות בקדשי בדק הבית, ואת ההלכות הנוהגות בקדשי בדק הבית שאינן נוהגות בקדשי מזבח, מונים עתה את ההלכות הנוהגות באלו ובאלו: אחד (בין) קדשי מזבח ואחד (ובין) קדשי בדק הבית — אין משנין אותן מקדושה לקדושה. ואולם מקדישין אותן, את קדשי המזבח, הקדש עילוי (שומא). ששמים ומעריכים את הבהמה, וערך זה ניתן לבדק הבית. וכן מחרימין אותן, שמקדישים אותם לצורך נתינה לכהנים שהחרמים שלהם. ועוד הלכה המשותפת לקדשי מזבח ולקדשי בדק הבית — שאם מתו קדשי המזבח או קדשי בדק הבית — אלו ואלו דינם שיקברו, ואין הם נפדים (אפילו נפל בהם מום לפני שמתו), שכן אין פודים את הקדשים לאחר שמתו. ר' שמעון אומר: כך הוא הדין בקדשי מזבח, אבל קדשי בדק הבית, אם מתו — יפדו.

ב גמרא שנינו במשנתנו בדין השינוי בקדשים, ובענין זה אמר רב הונא: קדשי מזבח שהתפיסן (שהחיל עליהם קדושה) לעשות אותם חרמי (מתנות) כהנים — לא עשה כלום, ומסבירים את דבריו: מאי טעמא [מה טעם, מקור הדבר]? — שכן אמר קרא [הכתוב] בדינם של החרמים "אך כל חרם אשר יחרים לה' מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחוזתו לא ימכר ולא יגאל כל חרם קדש קדשים הוא לה'"(ויקרא כז, כח), וכך הוא מפרש כתוב זה: כל חרם שמעיקרו קדש קדשים הוי [הינו], שהיה מקדשי המזבח והחיל עליו בעליו קדושת חרמי כהנים — הקרבן ההוא לה' ליהוי [יהיה] בלבד, ואין לכהנים זכות בו.

מיתיבי [מקשים] על דברי רב הונא אלה ממה ששנינו בברייתא: קדשי בדק הבית שהתפיסן, בין שהתפיסם לקדשי מזבח החמורים מהם בקדושתם, בין שהתפיסם לחרמי כהנים — לא עשה כלום. שהרי אותם עצמם אינו יכול להפקיע מקדושת בדק הבית, ואילו טובת הנאה (לזכות בתשלום עבור העדפתו של כהן זה על פני אחר) לא שייכת בהם.

והוא הדין בחרמי כהנים שהתפיסן, בין שהתפיסם לקדשי מזבח, בין שהתפיסם לקדשי בדק הבית — לא עשה בכך כלום. שהרי אין לו חלק בחרמי הכהנים, ואף אין לו טובת הנאה בהם, שהרי ניתנים הם לכהנים המשמשים באותו זמן במשמרת הכהונה שבמקדש, ואינו יכול לתתם לכהן המשמש במשמרת אחרת.

ונדייק: מתוך שמנה התנא דווקא בשני אופנים אלה, קדשי בדק הבית וחרמי כהנים, נסיק: הא [הרי] מכאן שקדשי מזבח שהתפיס לחרמי כהנים — מה שעשה עשוי, והרי זו איפוא תיובתא [קושיה חמורה] על דברי רב הונא!

ומשיבים: אמר [יכול לומר] לך רב הונא שאין לדייק כך, שכן אפשר לומר שמנה התנא שני אופנים ושייר אופן נוסף, וכי שיירה [כאשר שייר] — אהדא [את האופן הזה] של המתפיס קדשי מזבח הוא ששיירה [שייר אותו]. שקדשי מזבח שהתפיסן לבדק הבית — מה שעשה עשוי, וישלם לבדק הבית כהקדש עילוי, אבל קדשי מזבח שהתפיסם לחרמי כהנים — לא עשה כלום.

ושואלים: וליתנייה [ושישנה אותו], את דין המתפיס קדשי מזבח לחרמי כהנים, שלא עשה בכך כלום, גבי הנך [אצל אלו], קדשי בדק הבית וחרמי כהנים, ששנינו שהמתפיס אותם לא עשה ולא כלום. ומשיבים: התנא, אופן דאית ביה תרתי [שיש בו שני פנים], שאין הם מותפסים לא לקדשי מזבח ולא לחרמי כהנים — קתני [הוא שונה], ואולם אופן דלית ביה תרתי [שאין בו שנים] אלא אחד, כגון קדשי מזבח שאמנם אין מתפיסים אותם לקדשי בדק הבית, אבל מותפסים הם לחרמי כהנים — לא קתני [אין הוא שונה].

ושואלים עוד: תנן [שנינו במשנתנו] בדינם של קדשי מזבח וקדשי בדק הבית שמקדיש אותן הקדש עילוי ומחרימין אותן, מאי לאו [האם אין] הכוונה בהקדש עילוי — לבדק הבית, ומחרימין — הכוונה לחרמי כהן! הרי איפוא שמתפיסים (קדשי מזבח) לחרמי כהנים, ושלא כדברי רב הונא!

ומשיבים: לא זו כוונת המשנה, אלא אידי ואידי [זה וזה], הן הקדש עילוי והן החרמה השנויים בה — הריהם במתפיס קדשי מזבח לקדשי בדק הבית, וללמדנו כי לא שנא מפיק להו [אין זה משנה אם הוציא אותם, אמרם] בלשון "הקדש" (כגון שאמר "הרי אלו הקדש לבדק הבית") — הרי זה לבדק הבית, ולא שנא מפיק להו [ואין זה משנה אם הוציא אותם, אמרם] בלשון "חרמי" (כגון שאמר "הרי אלו חרם לבדק הבית") — הרי זה לבדק הבית.

ושואלים על כך: והא לא תני הכי [והרי לא שנה כך] בברייתא המוסבת על משנתנו, דתניא [שכן שנינו] בברייתא: מקדישים אותם (קדשי מזבח) הקדש עילוי — לקדשי בדק הבית. ומחרימין אותם (קדשי מזבח) — לחרמי כהנים. שלא כדברי רב הונא! ועוד, הא תניא [הרי שנויה ברייתא] מפורשת: קדשי מזבח שהקדישו לחרמי כהנים — מה שעשה עשוי, והרי זו איפוא תיובתא [קושיה חמורה] לשיטת רב הונא! ומסכמים: אכן זוהי תיובתא [קושיה חמורה], שנותרה ללא מענה, ונדחו דבריו.

ושואלים: והא [והרי] רב הונא קרא קאמר [כתוב הוא אומר] כמקור לדבריו, וכיצד יוסבר מקרא זה, עתה שנדחו דבריו? אמר עולא: אין דרשת הכתוב כדרך שדרשו רב הונא, אלא כך אמר קרא [הכתוב]: "אך כל חרם אשר יחרים לה' מכל אשר לו מאדם ובהמה ומשדה אחוזתו לא ימכר ולא יגאל כל חרם קדש קדשים הוא לה'", ולמה נאמר "כל חרם קדש קדשים הוא לה'" — ללמדנו שחרם הכהנים חל אף בקדשי מזבח ("קדש קדשים הוא לה'"), שלא כדברי רב הונא. ושואלים על דברי עולא: והלוא מתוך שאמר עולא כי המתפיס קדשי מזבח לחרמי כהנים לא עשה כלום, משמע שהמתפיס קדשי מזבח לבדק הבית הריהו מודה שחייב בהקדש עילוי, ונותן לבדק הבית את שווי הקרבנות.

ומי [והאם] אמר עולא הכי [כך], שהמתפיס קדשי מזבח לבדק הבית, הריהו חייב ב"הקדש עילוי", והא [והרי] אמר עולא: המתפיס עולה לבדק הבית — אין בה דבר המונע מהקרבתה של עולה זו, אלא עיכוב (המתנה לבוא)