סקר
בבא מציעא - הפרק הקשה במסכת:







 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

מִקׇּדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת וְאֵין דָּנִין קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת מִקׇּדְשֵׁי מִזְבֵּחַ
וְרַבִּי שִׁמְעוֹן נָמֵי נֵילַף מִמַּקְדִּישׁ בַּיִת דָּנִין דָּבָר שֶׁמַּתָּנָה לַכֹּהֲנִים מִדָּבָר שֶׁמַּתָּנָה לַכֹּהֲנִים וְאֵין דָּנִין דָּבָר שֶׁמַּתָּנָה לַכֹּהֲנִים מִדָּבָר שֶׁאֵינוֹ מַתָּנָה לַכֹּהֲנִים
רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לֹא נִכְנָסִין וְלֹא נוֹתְנִין
אָמַר רַבָּה מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר קְרָא וְאִם לֹא יִגְאַל אֶת הַשָּׂדֶה לֹא יִגָּאֵל עוֹד וְאִם מָכַר אֶת הַשָּׂדֶה וְהָיָה הַשָּׂדֶה בְּצֵאתוֹ בַיּוֹבֵל
אָמַר אַבָּיֵי סַכִּינָא חֲרִיפָא מַפְסְקָא קְרָאֵי אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר כִּדְתַנְיָא לֹא יִגָּאֵל יָכוֹל לֹא תְּהֵא נִגְאֶלֶת שֶׁתְּהֵא לְפָנָיו כִּשְׂדֵה מִקְנָה תַּלְמוּד לוֹמַר עוֹד לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה אֵינָהּ נִגְאֶלֶת אֲבָל נִגְאֶלֶת שֶׁתְּהֵא לְפָנָיו כִּשְׂדֵה מִקְנָה
אֵימַת אִילֵּימָא בְּיוֹבֵל רִאשׁוֹן אַמַּאי אֵינָהּ נִגְאֶלֶת שְׂדֵה אֲחוּזָּה נָמֵי הָוְיָא אֶלָּא פְּשִׁיטָא בְּיוֹבֵל שֵׁנִי
וּלְמַאן אִילֵימָא לְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן לְכֹהֲנִים נָפְקָא אֶלָּא לָאו רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וּשְׁמַע מִינַּהּ טַעְמָא דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר מֵהָכָא
וְתִסְבְּרָא רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הַאי עוֹד מַאי דָּרְשִׁי בֵּיהּ אֶלָּא הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן בְּשָׂדֶה שֶׁיָּצְאָה לַכֹּהֲנִים וְהִקְדִּישָׁהּ כֹּהֵן וְאָתוּ בְּעָלִים לְמִיפְרְקַהּ
סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא לָא תִּיפְרוֹק שֶׁתְּהֵא לְפָנָיו כִּשְׂדֵה מִקְנָה תַּלְמוּד לוֹמַר עוֹד לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה אֵינָהּ נִגְאֶלֶת אֲבָל נִגְאֶלֶת שֶׁתְּהֵא לְפָנָיו כִּשְׂדֵה מִקְנָה
וְהָתַנְיָא בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל יָשׁוּב הַשָּׂדֶה לַאֲשֶׁר קָנָהוּ מֵאִתּוֹ יָכוֹל יַחְזוֹר לַגִּזְבָּר שֶׁלְּקָחוֹ מִמֶּנּוּ תַּלְמוּד לוֹמַר לַאֲשֶׁר לוֹ אֲחֻזַּת הָאָרֶץ
יֵאָמֵר לַאֲשֶׁר לוֹ אֲחֻזַּת הָאָרֶץ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר לַאֲשֶׁר קָנָהוּ מֵאִתּוֹ שָׂדֶה שֶׁיָּצָאת לַכֹּהֲנִים וּמְכָרָהּ כֹּהֵן וְהִקְדִּישָׁהּ לוֹקֵחַ וּגְאָלָהּ אַחֵר יָכוֹל תַּחְזוֹר לַבְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים תַּלְמוּד לוֹמַר לַאֲשֶׁר קָנָהוּ
וְאִיצְטְרִיךְ לֹא יִגָּאֵל וְאִיצְטְרִיכָא לְמִיכְתַּב לַאֲשֶׁר קָנָהוּ
דְּאִי כְּתַב רַחֲמָנָא לֹא יִגָּאֵל דְּלָא קָא הָדְרָה כְּלָל אֲבָל הָכָא דְּקָא הָדְרָה תִּיהְדַּר לְמָרַהּ קַמָּא כְּתַב רַחֲמָנָא לַאֲשֶׁר קָנָהוּ
וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא לַאֲשֶׁר קָנָהוּ דְּלָא קָא יָהֲבִי בְּעָלִים דָּמֵי אֲבָל הָכָא דְּקָא יָהֲבִי דְּמֵי תֵּיקוּם בִּידַיְיהוּ כְּתַב רַחֲמָנָא לֹא יִגָּאֵל
וְאִי כְּתַב רַחֲמָנָא לֹא יִגָּאֵל וְלָא כְּתַב עוֹד הֲוָה אָמֵינָא לָא תִּיפְרוֹק כְּלָל כְּתַב רַחֲמָנָא עוֹד לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה אֵינָהּ נִגְאֶלֶת אֲבָל נִגְאֶלֶת שֶׁתְּהֵא לְפָנָיו כִּשְׂדֵה מִקְנָה
מַאי הָוֵי עֲלַהּ אָמַר רָבָא אָמַר קְרָא וְהָיָה הַשָּׂדֶה בְּצֵאתוֹ בַיּוֹבֵל בְּצֵאתוֹ מִיַּד אַחֵר

רש"י

מאי טעמא דרבי אליעזר אמר רבה אמר קרא ואם לא יגאל את השדה וגו' והיה השדה בצאתו ביובל. ורבי אליעזר מפרש ליה ודריש ליה הכי ואם לא יגאל לא יגאל עוד ואם מכר גזבר את השדה והיה השדה בצאתו ביובל לכהנים הא שמע מינה דאם לא מכר גזבר את השדה לא נפיק לכהנים: סכינא חריפא מפסקא קראי. הא לא כתיבי הכי אלא הכי כתיבי לא יגאל עוד והיה השדה בצאתו לכהנים דמשמע דמשהגיע יובל לא תגאל עוד ותיפוק לכהנים אפי' לא מכרה גזבר: יכול לא תהא נגאלת לבעלים אפי' להיות לפניו כשדה מקנה. כשאר איש אחר הגואלה מיד הקדש שיוצאה מידו לכהנים ביובל: לכמות שהיתה. להיות שדה אחוזה שלא תצא מידו ביובל אינה נגאלת לו: לכהנים נפקא. לרבי יהודה בדמים ולר''ש בחנם וסוף סוף בעליה לא יגאלנה שוב לגמרי: לאו רבי אליעזר היא. דאמר שני נמי בת גאולה היא אי לאו איפרקא ביובל ראשון: וטעמא דרבי אליעזר מהכא. מדאיצטריך האי עוד לאשמועינן דנגאלת היא לו להיות לפניו כשדה מקנה ולא מיתוקם האי קרא אלא ביובל שני ש''מ ביובל שני עומדת היא ליגאל: שיצאתה לכהנים. שהקדיש אדם שדה אחוזה וגאלה אחר ויצאתה מידו לכהנים והקדישה ביובל שני ואתו בעלים למיפרקה מיד גזבר: סד''א לא תיפרוק כלל. הואיל ולא גאלה בהקדש ראשון כשהקדישה הוא: ת''ל עוד. שתהא לפניו כשדה מקנה וכשיגיע יובל תצא מידו ותתחלק לכהנים: והתניא. בניחותא דדרשי' הכי: בשנת היובל ישוב השדה. במקדיש שדה מקנה כתיב וגאלה לזה: ת''ל לאשר לו אחוזת הארץ. דהיינו בעלים ראשונים שמכרה לאותו שהקדישה: יכול תחזור לבעלים הראשונים. לאותו שהקדישה הקדש ראשון שהרי לו אחוזת הארץ: ת''ל לאשר קנהו מאתו. והרי לא נקנית מאתו אלא ע''י הקדש יצתה מידו אלא לכהן חוזרת שממנו קנאה לוקח זה שהקדישה והיינו נמי דלעיל דמאחר שהקדישה ראשון שהיתה לו אחוזה וגאלה אחר ויצתה לכהנים תו לא הדרא ליה אי לא פריק ליה: ואיצטריך למכתב לאשר קנהו. לאשמועינן כדאמרן דהיכא דהקדיש שדה אחוזה ולא גאלה וגאלה אחר ויצתה לכהנים ומכרה כהן ביובל שני והקדישה לוקח וגאלה אחר דלא הדרא ביובל למרה קמא שהקדישה תחילה: ואיצטריך למיכתב לא יגאל. דאוקימנא לעיל נמי בהכי דהקדישה וגאלה אחר ויצתה לכהנים והקדישה כהן תו לא מצי פריק לה ראשון להיות לפניו כשדה אחוזה הואיל דיצתה מהקדש ראשון לכהנים: דהא לא הדרא כלל. היכא דהקדישה כהן לא הדרא לשום אדם לעולם שהרי שדה אחוזה הואי לגבי כהן דכתיב לכהן תהיה אחוזתו וכי מקדיש לה כהן דין שדה אחוזה אית לה ולכשיגאלנה אחר מיד הקדש תצא ביובל ותתחלק לכל הכהנים אבל לכהן המקדישה לא תחזור אלא כחלק שאר אחיו והלכך נמי לא הדרא לבעלים קמאי להיות לפניו כשדה אחוזה: אבל. מכר כהן והקדישה לוקח דהשתא שדה מקנה הוא וכי פריק לה איניש מיד הקדש ומטי יובל לא נפקא לכהנים אלא הדרא אימא תיהדר למרה קמא שהקדישה תחלה שהרי לו אחוזת הארץ קמ''ל לאשר קנהו מאתו דהיינו לכהן שלקחה מקדיש האחרון ממנו: תיקום בידייהו. לעולם כשדה אחוזה ולא תיפוק ביובל לכהנים כשדה מקנה כשאר אדם הקונה שדה אחוזה מיד הקדש דהויא שדה מקנה לגביה ונפקא מיניה לכהנים ביובל: מאי הוי עלה. טעמא דרבי אליעזר מהיכא: בצאתו. משמע כשתצא מיד הגואל אותה כדין שדה אדם הקונה קרקע שיוצאה ביובל בההוא קאמר דתיהוי לכהנים אבל ביציאתו מיד הקדש לא משמע דאכתי לא אשמעינן קרא הקדש יהא יוצא ביובל (מכח בדק הבית):

תוספות

מסתבר טפי בלא ג''ש ואח''כ שואל מה טעם דר' שמעון אלמא דרבי יהודה מסתבר טפי וי''ל דאשכחן נמי כי האי גוונא בבא קמא (דף י:) גבי הכוהו עשרה בני אדם בעשר מקלות דלמר משמע כי יכה כל נפש עד שיכה כל נפש ולמר משמע כל דהו נפש ונ''ל דלפי מה דפירשתי ניחא דפשטיה דקרא משתמע שיצא לכהנים ולא איצטריך גזירה שוה לומר דיוצא בדמים ולמר אצטריך גזרה שוה דיוצא בחנם: מאי טעמא דרבי אליעזר. וא''ת והלא פשטיה דקרא כרבי אליעזר משתמע ואם לא יגאל השדה הבעלים ואם מכר כלומר אלא שמכרו הגזבר לאיש אחר והיה בצאתו ביובל לכהנים אלמא אינו יוצא לכהנים כ''א בנמכר לאחר אבל לא גאלו אחר ועדיין ביד הגזבר אז אינו יוצא לכהנים אלמא פשטיה דקרא כרבי אליעזר משתמע ולפי מה שפירשתי דואם לא יגאל ואם מכר שני דרכים הם בזה ניחא דמשמע דבשני אלו יוצא לכהנים: אילימא ביובל ראשון אמאי אינה נגאלת שדה אחוזה נמי הויא. תימה הוה ליה למימר אילימא ביובל ראשון הכתיב ואם גאל יגאל את השדה וקם לו ושמא היינו הא דקאמר וא''ת הא יש לאוקמא ביובל ראשון כגון שגאלה אחר מיד הגזבר וגאלה ממנו הבעלים דאז הדין בו שהוא כשדה מקנה וחוזרת לכהנים ביובל כדתנן (לעיל דף כה.) גאלה אחר או אחד מן הקרובים וגאלה הוא יוצא מתחת ידו ביובל וי''ל דאין סברא דמיירי קרא (בהני) בגאולה הבאה מיד אחר ליד הבעלים דלא מיירי קרא אלא בגאולה מיד גזבר שהרי אם גאלה אחר לא ימכרנה לבעלים אם ירצה (ומיהו) [ומש''ה] לא מיירי לא יגאל עוד כי אם בגאולה הבאה מיד הגזבר:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר