|
טקסט הדף מנוקד
גְּמָ' תָּנוּ רַבָּנַן
אִם לֹא יִגְאַל אֶת הַשָּׂדֶה בְּעָלִים וְאִם מָכַר אֶת הַשָּׂדֶה גִּיזְבָּר לְאִישׁ אַחֵר לְאַחֵר וְלֹא לַבֵּן אַתָּה אוֹמֵר לְאַחֵר וְלֹא לַבֵּן אוֹ אֵינוֹ אֶלָּא לְאַחֵר וְלֹא לָאָח כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר אִישׁ הֲרֵי אָח אָמוּר הָא מָה אֲנִי מְקַיֵּים אַחֵר וְלֹא לַבֵּן וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת אֶת הַבֵּן וּלְהוֹצִיא אֶת הָאָח מְרַבֶּה אֲנִי הַבֵּן שֶׁכֵּן קָם תַּחַת אָבִיו לִיעִידָה וּלְעֶבֶד עִבְרִי אַדְּרַבָּה מְרַבֶּה אֲנִי אֶת הָאָח שֶׁכֵּן קָם תַּחַת אָחִיו לְיִיבּוּם כְּלוּם יֵשׁ יִבּוּם אֶלָּא בִּמְקוֹם שֶׁאֵין בֵּן הָא יֵשׁ בֵּן אֵין יִבּוּם וְתִיפּוֹק לֵיהּ דְּהָכָא תַּרְתֵּי וְהָכָא חֲדָא מִשּׁוּם דְּעֶבֶד עִבְרִי מֵהַאי פִּירְכָא נָמֵי הוּא דְּנָפְקָא לֵיהּ כְּלוּם יֵשׁ יִבּוּם אֶלָּא בִּמְקוֹם שֶׁאֵין בֵּן בָּעֵי רַבָּה בַּר אֲבוּהּ בַּת מַהוּ שֶׁתַּעֲמִיד שָׂדֶה לְאָבִיהָ כֵּיוָן דִּלְעִנְיַן יִבּוּם בֵּן וּבַת כִּי הֲדָדֵי פָּטְרִי מוֹקְמָה אוֹ דִילְמָא כֵּיוָן דִּלְעִנְיַן נַחֲלָה בַּת בִּמְקוֹם בֵּן כִּי אַחֵר דָּמְיָא לָא מוֹקְמָה תָּא שְׁמַע דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל כֹּל שֶׁהוּא אַחֵר בִּמְקוֹם בֵּן וְהָא נָמֵי בִּמְקוֹם בֵּן כִּי אַחֵר דָּמְיָא בָּעֵי רַבִּי זֵירָא אִשָּׁה מִי מַעֲמִיד לָהּ שָׂדֶה בַּעַל מוֹקֵים לַהּ שֶׁכֵּן יוֹרְשָׁהּ אוֹ דִילְמָא בֵּן מוֹקֵים לַהּ שֶׁכֵּן נוֹטֵל בָּרָאוּי כְּבַמּוּחְזָק תֵּיקוּ בְּעָא מִינֵּיהּ רָמֵי בַּר חָמָא מֵרַב חִסְדָּא הִקְדִּישָׁהּ פָּחוֹת מִשְׁתֵּי שָׁנִים לִפְנֵי הַיּוֹבֵל מַהוּ שֶׁתֵּצֵא לַכֹּהֲנִים אֲמַר לֵיהּ מַאי דַּעְתָּיךְ וְנִגְרַע מֵעֶרְכֶּךָ וְהָיָה הַשָּׂדֶה בְּצֵאתוֹ בַיּוֹבֵל דְּבַת גֵּירָעוֹן אִין דְּלָאו בַּת גֵּירָעוֹן לָא אַדְּרַבָּה אִם לֹא יִגְאַל הַשָּׂדֶה וְהָיָה הַשָּׂדֶה בְּצֵאתוֹ בַיּוֹבֵל וְהַאי נָמֵי בַּת גְּאוּלָּה הִיא גְּאָלָהּ אֶחָד מִן הַכֹּהֲנִים כּוּ' תָּנוּ רַבָּנַן לַכֹּהֵן תִּהְיֶה אֲחוּזָּתוֹ מָה תַּלְמוּד לוֹמַר מִנַּיִן לְשָׂדֶה שֶׁיּוֹצָא לַכֹּהֲנִים בַּיּוֹבֵל וּגְאָלָהּ אֶחָד מִן הַכֹּהֲנִים מִנַּיִן שֶׁלֹּא יֹאמַר הוֹאִיל וְיוֹצְאָה לַכֹּהֵן הֲרֵי תַּחַת יָדִי וּתְהֵא שֶׁלִּי וְדִין הוּא בְּשֶׁל אֲחֵרִים אֲנִי זוֹכֶה בְּשֶׁל עַצְמִי לֹא כׇּל שֶׁכֵּן תַּלְמוּד לוֹמַר אֲחוּזָּתוֹ אֲחוּזָּה שֶׁלּוֹ וְאֵין זֶה שֶׁלּוֹ הָא כֵּיצַד יוֹצָא מִתַּחַת יָדוֹ וּמִתְחַלֶּקֶת לְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים מַתְנִי' הִגִּיעַ יוֹבֵל וְלֹא נִגְאֲלָה הַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לְתוֹכָהּ וְנוֹתְנִין אֶת דָּמֶיהָ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר נִכְנָסִין וְלֹא נוֹתְנִין רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר לֹא נִכְנָסִין וְלֹא נוֹתְנִין אֶלָּא נִקְרֵאת שְׂדֵה רְטוּשִׁין עַד הַיּוֹבֵל הַשֵּׁנִי הִגִּיעַ הַיּוֹבֵל הַשֵּׁנִי וְלֹא נִגְאֲלָה נִקְרֵאת רְטוּשֵׁי רְטוּשִׁין עַד הַיּוֹבֵל הַשְּׁלִישִׁי לְעוֹלָם אֵין הַכֹּהֲנִים נִכְנָסִין לְתוֹכָהּ עַד שֶׁיִּגְאָלֶנָּה אַחֵר גְּמָ' מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוּדָה גָּמַר קֹדֶשׁ קֹדֶשׁ מִמַּקְדִּישׁ בַּיִת מָה לְהַלָּן בְּדָמִים אַף כָּאן בְּדָמִים וְרַבִּי שִׁמְעוֹן גָּמַר קֹדֶשׁ קֹדֶשׁ מִכִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת מָה לְהַלָּן בְּחִנָּם אַף כָּאן בְּחִנָּם וְרַבִּי [יְהוּדָה] נָמֵי נֵילַיף מִכִּבְשֵׂי עֲצֶרֶת דָּנִין קׇדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת רש"יגמ' לאיש אחר. והיה השדה בצאתו ביובל לכהנים: ולא לבן. שאם גאלה בנו אינה יוצאה לכהנים אלא לאביו: הרי אח אמור. שיהא כאחר ותצא לכהנים: ליעידה. שאם קנה אביו אמה העבריה ורוצה בה ליעדה לו מיעדה ואין צריך לקדשה בכסף אחר אלא באותו כסף שנתן בה אביו כשקנאה היא מקודשת לו כדמפרש בפ''ק דקדושין (דף יט:): ולעבד עברי. דעובד את הבן אם מת אדוניו בתוך ו' שנים ואינו עובד את האח אם מת אדוניו בלא בן ואחיו יורשו אין זה עובדו כדאמרינן בפ''ק דקדושין (דף יז:) ה''נ מוקמינן בן במקום אב לשדה אחוזה דכי היכי דאינה יוצאה מיד אביו להתחלק לכהנים אם גאלו בנו לא תצא לכהנים ביובל: ותיפוק ליה דהכא תרתי כו'. ול''ל לתרוצי כלום יש יבום כו': משום. דהא דבן קם תחת אביו לעבד עברי לא נפקא לן מקרא אלא מהאי פירכא דכלום יש יבום וכו' דאמרי' בקדושין (דף יז:) מה ראית לרבות את הבן לעבד עברי ולהוציא את האח מרבה אני את הבן שכן קם תחת אביו ליעידה אדרבה מרבה אני את האח שכן קם תחת אחיו ליבום ומשני כלום יש יבום אלא במקום שאין בן ואי לאו האי פירכא דכלום יש יבום כו' לא נפקא ליה בעבד עברי והוה ליה הכא חדא והכא חדא: מהו שתעמיד כו'. אם גאלתה בתו לשדה אחוזה מיד גזבר מהו שיצא לאביה ביובל ולא לכהנים: כל שהוא אחר במקום בן. דהיכא דיש בן חשוב זה כאחר אינו מעמיד: אשה. שהקדישה שדה מלוג מי יפדנה מיד הקדש שלא תצא לכהנים ביובל אם היא אינה יכולה לפדותה: שכן יורשה. דהוא ירית לה אפי' יש לה בן בעלה יורשה ולא בן כדכתיב וירש אותה מלמד שהבעל יורש את אשתו (ב''ב דף קיא:): א''ד בן מוקים לה. דהא היכא דאין בעל ובנה יורשה נוטל בנכסים הראוים ליפול לאחר מיתה כבמוחזק לה לפני מיתה אבל בעל היורש את אשתו אינו נוטל בראוי כבמוחזק כדאמרינן בפרק יש נוחלין (ב''ב דף קיג.): הקדישה פחות משתי שנים לפני היובל. ובא אחר וגאלה ולא בגירוע אלא חמשים שלימין מהו שתצא לכהנים ביובל כשאר שדה אחוזה: מאי דעתיך. דתיבעי למימר דלא נפקא: לשדה היוצאה לכהנים. שראוי לתת לכהנים ביובל שהקדישה בעלים ולא גאלה: וגאלה אחד מן הכהנים. מיד גזבר: בשל אחרים אני זוכה. אם גאלה ישראל היתה יוצאה מידו ואני זוכה בה עם שאר אחיי: ת''ל לכהן תהיה אחוזתו. ואיכא למידרש הכי אחוזתו של כהן שירש מאביו תהא שלו אבל זו אינה שלו: מתני' כהנים נכנסין לתוכה כו'. כהנים של משמר היובל נכנסין לתוכה כו' והיא חלוטה בידם: שדה רטושין. עזובה עד שיגאלנה אחר וכשיגיע יובל תצא מידו לכהנים: גמ' ממקדיש בית. במקדיש בית כתיב כי יקדיש את ביתו קדש ובשדה אחוזה כתיב (ויקרא כז) בצאתו ביובל קודש וגו' מה בית לא תצא לעולם מיד הקדש בלא דמים כדכתיב התם והעריכו הכהן וגו' ובית לא נפקא לכהנים לעולם אלא שדה אחוזה לחודה דגזירת מלך היא אף שדה אחוזה לא תצא מיד הקדש בלא דמים הילכך כי פריק לה אחר הרי דמיה לבדק הבית הקדש וכי מטי יובל נפקא בחנם לכהנים ואי לא נגאלה יהבי כהנים דמי חמשים שקל ושקלי לה: בכבשי עצרת. כתיב (ויקרא כג) קודש יהיו לה' לכהן: כבשי עצרת ושדה אחוזה מכ''ד מתנות כהונה נינהו (במדבר יח) אבל בית לא הויא לעולם לכהנים ואפי' גאלה אחר מיד הקדש: תוספותכלום יש יבום אלא במקום שאין בן. פי' ועדיף טפי בן מאח בהאי מילתא אבל אין לפרש כדמשמע לפום ריהטא דשוים הם בדבר הזה והוה ליה בן עדיף ביעידה ועבד עברי דלא משמע כך ביש נוחלין (ב''ב דף קט.) דמסיק דבת קודמת לאב ולאח מטעם זה דלענין יבום בן ובת כי הדדי נינהו לענין נחלה נמי בן ובת כי הדדי נינהו אלמא ע''כ אנו צריכין לומר דמטעם זה בן עדיף טפי מאח: אחוזתו שלו ואין זו שלו. וא''ת ל''ל אחוזתו בלא קרא נוכל לסתור הק''ו כדאיתא בסוף מכילתין גבי שדה חרמין דדייק ק''ו כה''ג דהכא ומסיק מי דמי התם קא זכי בעלמא הכא שקיל ליה ה''נ הוה מצי למסתר ק''ו וי''ל דאי לאו אחוזתו ה''א מג''ש דכהן כהן מגזל הגר דאינה יוצאה מתחת ידו וכן משמע הסוגיא התם פרק הגוזל קמא (ב''ק דף קט: ושם) דת''ר הרי שהיה כהן גוזל הגר מנין שלא יאמר הואיל ויוצא לכהנים והרי הוא תחת ידי תהא שלי ודין הוא אם בשל אחרים זוכה בשל עצמו לא כ''ש [וכו'] והכתיב איש את קדשיו לו יהיה פירוש דמיניה ילפינן (שם) דכהן מקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה ואפי' במשמר שאינו שלו וא''כ דין הוא שיקריב אשמו שהוא חייב על גזל הגר וישאר גם הקרן בידו [ומשני] דילפינן כהן כהן משדה אחוזה דיוצא מתחת ידו ומתחלקת לכל [אחיו] הכהנים והתם מנלן ומייתי סוגיא דהכא אלמא אי לא דכתיב אחוזתו ה''א בגזל הגר דאינו יוצא מתחת ידו משום דכתיב ואיש את קדשיו לו יהיה וילפינן נמי שדה שהיא אחוזה דאינה יוצאה מיד כהן מש''ה איצטריך אחוזתו שלו ואין זו שלו וילפינן גזל הגר מיניה מג''ש דכהן כהן: מה להלן בדמים אף כאן בדמים. וא''ת מנלן דיש להן לכהנים עליה טפי מאחר דלמא דומיא דמקדיש בית דיוצא בדמים לכל מי שירצה וכהן וישראל שוין בו ה''נ הוה לן למימר בזה וי''ל דמשמע ליה פשטיה דקרא הכי ואם לא יגאל את השדה פי' הבעלים אלא עומד ביד הגזבר עד יובל ואם מכר השדה לאיש אחר שגאלו אחר בשני דרכים אלו לא יגאל עוד הבעלים מיד הקדש אלא והיה בצאתו ביובל קדש לה' לכהנים יהיה אלמא משמע מתוך הפסוקים שיוצא ליד כהנים ואתיא ג''ש לר' יהודה לאשמועינן שיוצא בדמים ולא בחנם היכא דלא גאלה אחר: ורבי שמעון מ''ט. תימה שהרי בתחילה שואל הספר מ''ט דר' יהודה אלמא טעמא דר''ש הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|