ומסבירים: במאי קא מיפלגי [במה חלוקים הם]? התנא קמא סבר [הראשון סבור] כך: תלתא קראי כתיבי [שלושה מקראות כתובים], חד [אחד] שנאמר בו "ושחטו פתח אוהל מועד" (ויקרא ג, ב) — לגופיה דניבעי [לגופו, להצריך] שתהא השחיטה פתח אהל מועד, כאשר יבואר להלן, וחד [ואחד מהם] שנאמרה בו הלשון "לפני אוהל מועד" (ויקרא ג, ח) — להכשיר צדדין כלומר, כל רוחב העזרה שמול פני אוהל מועד, ולא רק מה שהוא בדיוק מול פתח אוהל מועד, וחד [ואחד מהם] שנאמר בו שוב "לפני אוהל מועד" (ויקרא ג, יג) — לפסול צידי צדדין, מקום שהוא בצידי העזרה ואינו כנגד פני אוהל מועד כלל. ולגבי שחיטה בצפון לא איצטריך קרא [הוצרך פסוק] להכשיר לדעת התנא קמא, שהרי לדבריו נלמד הדבר בקל וחומר.

ור' אליעזר סבר [סבור]: חד לגופיה דניבעי [פסוק אחד לגופו שצריכים] פתח אהל מועד, וחד [ואחד מהם] להכשיר צפון, וחד [ואחד מהם] להכשיר צדדין, ולדעתו צידי צדדין לא איצטריך קרא [הוצרך פסוק] למעט אותם.

א ועל ההבדל שבין המקראות האמורים בשחיטת השלמים שואלים: מאי שנא הכא דכתיב [במה שונה כאן, בפר, שנאמר] "פתח אהל מועד" (ויקרא ג, ב) ומאי שנא התם דכתיב [ומה שונה שם, בצאן, שנאמר] "לפני אהל מועד" (ויקרא ג, ח) מדוע הוזכר הפתח באחד מהם? ומשיבים: קא משמע לן [משמיע לנו] בכך כמו שאמר רב יהודה אמר שמואל, שאמר רב יהודה אמר שמואל: שלמים ששחטן בעזרה קודם שיפתחו דלתות ההיכל — פסולין, שנאמר: "ושחטו פתח אהל מועד" (ויקרא ג, ב), לומר: בזמן שהוא פתוח ולא בזמן שהוא נעול.

איתמר נמי [נאמר גם כן] בשם אמוראים אחרים וכיוצא בזה: אמר מר עוקבא בר חמא אמר ר' יוסי בר' חנינא: שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל — פסולין, שנאמר: "ושחטו פתח אהל מועד" (ויקרא ג, ב), בזמן שפתח ההיכל פתוח ולא בזמן שהוא נעול.

במערבא מתני הכי [במערב, בארץ ישראל היו שונים כך], אמר רב יעקב בר אחא אמר רב אשי: שלמים ששחטן קודם שיפתחו דלתות ההיכל — פסולים. ובמשכן, שלא היו בו דלתות, אם שחטם קודם שיעמידו לוים את המשכן, וכן לאחר שיפרקו לוים את המשכן — פסולים.

ומבררים פרטי ענין זה, ואומרים: פשיטא [פשוט לנו], שאם הפתח מוגף (סגור, אף שאינו נעול) כנעול דמי [נחשב הוא], והשאלה היא: וילון פרוס על הפתח מאי [מה דינו]? אמר ר' זירא: הוא עצמו, וילון, אין נעשה אלא השתמש בו כאשר הפתח פתוח.

ועוד שואלים: גובהה מאי [אם היה דבר גבוה מול הפתח מה דינו]? ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] דתניא [ששנויה ברייתא], ר' יוסי בר' יהודה אומר: שני פשפשין (פתחים קטנים) היו בכתלים המערביים של בית החליפות (האגפים הצדדיים של האולם המצוי בפתחו של ההיכל), וגובהן שמנה אמות, כדי להכשיר את העזרה כולה לאכילת קדשי קדשים ולשחיטת קדשים קלים, שכך נמצא חלקה המערבי (האחורי) של העזרה קרוי "לפני אוהל מועד".

מאי לאו דאיכא קמייהו [האם אין הכוונה שיש לפניהם] גובה שמונה אמות? ומשיבים: לא, הכוונה היא דגבהו נינהו [שגובהם שלהם עצמם הוא] שמונה.

מיתיבי [מקשים] על כך ממה ששנינו: כל השערים שהיו שם במקדש, גובהן עשרים אמה ורוחבן עשר אמה, ואם כן איך אפשר לומר שגובהם שמונה? ומשיבים: פשפשין שאני [שונים], שאינם בכלל השערים, אלא הם דלתות קטנות מיוחדות. ולגופה של הברייתא מקשים: כיצד אותם פשפשים מכשירים את העזרה כולה?

והאיכא [והרי יש] צדדין מצפון ומדרום לבית החליפות, שאינם פונים אל הפשפשים שבמערב? ומשיבים: דמעייל להו [שמכניס אותם] כלומר, פותח את הפשפשים בקרן זוית, כך שהם פונים לכל צד.

ועוד שואלים: אחורי בית הכפורת כלומר, השטח שמאחורי כותלו המערבי של ההיכל מאי [מהו]? הרי אין הוא רואה את הפשפשים! ומשיבים: תא שמע [בוא ושמע] תשובה ממה שאמר רמי בר רב יהודה אמר רב: לול (פתח, חלון) קטן היה אחורי בית הכפורת גבוה שמונה אמות, כדי להכשיר את העזרה לאכילת קדשי קדשים ולשחיטת קדשים קלים. והיינו דכתיב [והוא שנאמר] ברשימת השומרים על שערי המקדש: "שנים לפר בר" (דברי הימים א כו, יז). ושואלים: מאי [מה פירוש] "לפר בר"? אמר רבה בר רב שילא: כמאן דאמר [כמי שאומר] כלפי בר [חוץ], שפתח זה היה מופנה לצד חוץ, מן הקודש כלפי מערב.

ב אמר ר' יהודה אמר שמואל: אין חייבין משום טומאה שבמקדש אלא על