ומנחת כהנים שעולה כולה כליל ואין בה קמיצה (ראה ויקרא ו, טז), ולכן אין לה מתירים, וכן מנחת כהן משיח (מנחת חביתין) שמקריב הכהן הגדול בכל יום מחצית ממנה בבוקר ומחצית בערב (ויקרא ו, טו), שכולה כליל, והדם שהוא המתיר את הקרבנות כולם. והנסכים הבאין בפני עצמן כקרבן לעצמו, שאין להם מתירים, דברי ר' מאיר. וחכמים אומרים: אף הנסכים הבאין עם קרבן הבהמה אין בהם פיגול.

לוג שמן של מצורע — ר' שמעון אומר: אין חייבין עליו משום פיגול, שהרי אין לו מתירים. ור' מאיר אומר: חייבין עליו משום פיגול, משום שדם האשם של המצורע הוא מתירו, שרק אחר כך מזים את השמן, והוא ניתן לכהנים, והכלל הוא: כל שיש לו מתירין בין לאדם (לאכילה) בין למזבח (להקרבה) — חייבין עליו משום פיגול.

ומפרטים: העולה — דמה מתיר את בשרה למזבח ואת עורה לכהנים. עולת העוף — דמה מתיר את בשרה (ועורה בכלל זה) למזבח. חטאת העוף — דמה מתיר את בשרה לכהנים. פרים הנשרפים ושעירים הנשרפים (כגון פר העלם דבר ושעירי עבודה זרה), שבשרם אינו עולה למזבח ואינו נאכל לכהנים, אלא נשרף מחוץ למקדש — דמן מתיר את אימוריהן ליקרב.

ר' שמעון אומר: פרים ושעירים אלה אין בהם פיגול, כי דמם ניתן בהיכל, וכל שאינו אין דמו ניתן על המזבח החיצון כשלמים שבהם נאמר דין פיגול (ויקרא ז, יח) — אין חייבין עליו משום פיגול.

א גמרא אמר עולא: קומץ פיגול שהעלו והקטירו על גבי המזבח — פקע פיגולו ממנו, והטעם לדבר: אם אחרים מביא לידי פיגול, הוא עצמו לא כל שכן? ושואלים: מאי קאמר [מה הוא אומר]? הרי אין זה טעם למה שנאמר מתחילה שפקע פיגולו! ומשיבים: הכי קאמר [כך הוא אומר]: אם אינו מתקבל, אם אין הקטרתו נחשבת הקטרה ראויה, היאך מביא אחרים לידי פיגול? שהרי אין חייבים על המנחה משום פיגול עד שיקרב הקומץ כראוי.

ושואלים: מאי קא משמע לן [מה משמיע לנו בכך]? אי [אם] רוצה ללמדנו שאין חייבין עליו משום פיגול, הלוא תנינא [שנינו]: אלו דברים שאין חייבין עליהם משום פיגול: הקומץ, והקטרת, והלבונה, ומנחת כהנים, ומנחת כהן משיח, ומנחת נסכים, והדם. ואם כן, גם אם לא עלה על המזבח אין חייבים עליו!

אלא רוצה להשמיע לנו שהוא בכלל אלו שאם עלו על המזבח לא ירדו — הלוא תנינא [שנינו כבר] דבר זה, להלן: הלן בשר שעבר עליו הלילה, ובשר היוצא מחוץ לעזרה, והבשר הטמא, ושנשחט (והוא הדין אם נקמץ) חוץ לזמנו וחוץ למקומו — אם עלו לא ירדו!

ואלא רוצה לומר שהוא בכלל אלו שאם ירדו מן המזבח, בכל זאת יעלו אותם שנית — הא נמי תנינא [זו גם כן שנינו] שאין הדין כן, אלא כשם שאם עלו לא ירדו, כך אם ירדו לא יעלו! ומשיבים: לא צריכא [נצרכה לומר] הלכה זו שאמר עולא, אלא במקרה שמשלה בהן האור כלומר, שכבר התחיל אותו קומץ להישרף קצת ונפל מן המזבח, ואמר עולא שיחזרו ויעלוהו, מאחר שפקע פיגולו ממנו.

ומקשים: הא נמי [זו גם כן] אמרה עולא חדא זימנא [פעם אחת], שאמר עולא: לא שנו, שדברים שנפלו מן המזבח אין מעלים אותם, אלא במקרה שלא משלה בהן האור (האש), אבל משלה בהן האור יעלו! ומשיבים: בכל זאת יש חידוש בדבר, מהו דתימא [שתאמר]: הני מילי [דברים אלה אמורים]