אמין (שלפוחיות או יבלות) שבאצבע שאינן חוצצות בין האצבע לדם. "בדם" (ויקרא ד, ו) — שיהא בדם שבכלי שיעור טבילה מעיקרא [מתחילה] לכל ההזאות, ולא שיוסיף בכל פעם מעט דם לכלי ויזה. וכן נאמר "וטבל הכהן את אצבעו בדם" — ולא יהא מספג (מקנח) דם מעל גבי דפנות הכלי, שיהא די דם כדי לטבול בו את האצבע.

ומסבירים: ואיצטריך למכתב [והיה צריך לכתוב] "בדם", דאי כתב רחמנא [שאם היתה כותבת התורה] רק "וטבל", הוה אמינא [הייתי אומר]: אף על גב דליכא [אף על פי שאין] שיעור טבילה מעיקרא [מתחילה] אלא כדי הזאה אחת, אלא שבכל פעם הוסיף בכלי מדם הפר כדי שיעור טבילה אחת, לכן כתב רחמנא [כתבה התורה] "בדם" שדם כל ההזאות נתקבל מתחילה בכלי.

ואי כתב רחמנא [ואם היתה כותבת התורה] רק "בדם", הוה אמינא [הייתי אומר]: אם היה מתחילה דם כשיעור, אין צורך שיהא בהזאות האחרונות שיעור טבילה, אלא אפילו מספג, לכן כתב רחמנא [כתבה התורה] "וטבל".

ועל יתור נוסף באותה פרשה שואלים: מה שנאמר שם "ונתן הכהן מן הדם על מזבח קטרת הסמים אשר לפני ה' " (ויקרא ד, ז) למה לי לכתוב בו "קטורת הסמים"? די במה שנאמר בו "אשר לפני ה' " ללמדנו באיזה מזבח מדובר! לומר שאם לא נתחנך המזבח מתחילה בקטורת הסמים — לא היה מזה עליו.

א תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של רב פפא, שלכך נרמז פר יום הכיפורים בפסוק המיותר שבפר העלם דבר — ל"את בדם וטבילה" האמור בפר כהן משיח (שאף הוא נזכר בפסוק). "ועשה לפר... כאשר עשה לפר" (ויקרא ד, כ), מה תלמוד לומר "לפר"? לרבות פר יום הכפורים לכל מה שאמור בענין בפר כהן משיח, והוא "את בדם וטבילה", דברי רבי.

אמר ר' ישמעאל: אין צורך לריבוי זה, שהרי קל וחומר הוא! ומה במקום שלא הושוה קרבן לקרבן בקרבנות שאינם ממין אחד של בהמה — השוה מעשים למעשים שכל דרך עשייתם שווה בהזאות הדם, וכאשר יבואר להלן. מקום שהשוה קרבן לקרבן כגון פר כהן משיח ופר יום הכיפורים — אינו דין שישוה מעשה למעשה? ואם כן, אין צורך ללמוד זאת מריבוי הכתוב.

אלא כך צריך לדרוש: מה תלמוד לומר "ועשה לפר" — זה פר העלם דבר של צבור, "כאשר עשה לפר" — זה פר כהן משיח.

ומבארים את הברייתא: אמר מר [החכם]: ומה במקום שלא הושוה קרבן לקרבן. ושואלים: מאי [מה] פירוש "לא הושוה קרבן לקרבן"? לאלו קרבנות הוא מתכוון, שאינם מאותו מין בהמה, אך מעשיהם שווים?

אילימא [אם תאמר] פר יום הכפורים ושעיר יום הכפורים, שזה פר וזה שעיר, ומהם למדים בקל וחומר להשוות מעשיו של פר יום הכיפורים לפר כהן משיח לענין "את בדם וטבילה" — איכא למיפרך [יש מקום לפרוך] את הלימוד, ולטעון: מה להנך [לאלה] פר ושעיר של יום הכיפורים, שיש בהם צד מיוחד של דמיון, שכן נכנס דמם גם לפניי ולפנים אל קודש הקודשים, מה שאין כן בפר העלם דבר, שהזאת דמו רק בהיכל!

אלא תאמר שמדובר בפר העלם דבר של צבור ושעירי העלם דבר של עבודה זרה, שאף שאינם ממין אחד עבודתם שווה — איכא למיפרך [יש לפרוך]: מה להנך [לאלה] שכן שניהם מכפרין על עבירות מצוה ידועה, ואין להסיק מכאן על פר יום הכיפורים, שבא לכפר על עבירות שאינן ידועות!

אלא צריך לומר שמדבר בפר העלם דבר של צבור ושעיר של יום הכפורים. והכי קאמר [וכך אומר] ר' ישמעאל: ומה במקום שלא הושוו קרבן לקרבן, דהאי [שזהו] פר והאי [וזהו] שעיר — מכל מקום הושוו מעשים למעשים למאי דכתב בהו [למה שכתב בהם], שלמרות ששעיר יום הכיפורים נעשה גם בקודש הקדשים, מכל מקום בעבודות הנעשות בהיכל המשותפות לשניהם מעשיהם שווים, שצריך להזות באצבע על הפרוכת ועל קרנות המזבח, מקום שהושוה קרבן לקרבן, כגון דהאי [שזהו] פר והאי [וזהו] פר — אינו דין