"כאשר עשה לפר" (ויקרא ד, כ), "לפר" — זה פר כהן משיח, ללמד שגם כל מתנותיו מעכבות, "החטאת" (ויקרא ד, כ) — אלו שעירי עבודה זרה שמביא הציבור על העלם דבר בעבודה זרה, ללמד שדין עשייתם כפר העלם דבר, שנותן מדמו בפנים ובשרו נשרף. יכול שאני מרבה לענין זה אף שעירי הרגלים ושעירי ראשי חדשים שגם הם חטאות של ציבור, שייעשו בפנים, ככל דיני פר העלם דבר של ציבור? תלמוד לומר: "כן יעשה לו" (ויקרא ד, כ) למעט: דווקא לו ולא לאחר.

ושואלים: ומה ראית לרבות את אלו, שעירי עבודה זרה, ולהוציא את אלו, שעירי רגלים ושעירי ראשי חדשים? ומשיבים: אחר שריבה הכתוב ומיעט, מרבה אני את אלו (שעירי עבודה זרה) שמכפרין על עבירת מצוה ידועה עבודה זרה, כמו פר העלם דבר, שבא על שגגת הוראה של הסנהדרין לאחר שנודעה להם טעותם, ומוציא אני אלו (שעירי הרגלים וראשי חדשים) שאין מכפרין על עבירת מצוה ידועה, אלא על טומאת מקדש וקדשיו שלא נודעה.

וממשיכה הברייתא בענין פר העלם דבר: "וכפר" (ויקרא ד, כ) — לרבות אף על פי שלא סמך כלומר, למרות שלא סמכו הזקנים ידיהם על ראש הפר, "ונסלח" — אף על פי שלא נתן שירים ליסוד.

ושואלים: כיון שהפסוק אינו מפרש במה בא הריבוי ובמה המיעוט, ומה ראית לפסול בשבע הזאות ולומר שהן מעכבות מ"ועשה... כאשר עשה", ולהכשיר בסמיכה ושירים מ"וכפר" ו"ונסלח"?

ומשיבים: אמרת [אומר אתה]: פוסל אני בשבע הזאות שמעכבות בכל מקום (כאשר יבואר להלן), ומכשיר אני בסמיכה ושירים שאין מעכבות בכל מקום, וסברה היא לומר שלא יעכבו גם כאן.