אמר לו ר' יהושע: בדרך זו אין להוכיח, כי מצינו שמותר חטאת (כגון שנותרו לו ממעות שהפריש לחטאת) בא עולה, ואין מותר עולה בא חטאת.

ולפי דרכך אפשר היה להסיק כך: ומה חטאת שמותרה בא עולה, בכל זאת אם שחטה לשם עולה — פסולה, עולה שאין מותרה בא חטאת, שחטה לשם חטאת — אינו דין שתהא פסולה?

אמר לו ר' אליעזר: לא, אם אמרת בחטאת, שכן היא כשרה לשמה כל השנה כולה, תאמר בפסח — שאינו כשר לשמו אלא בזמנו בלבד, והואיל והוא פסול לשמו שלא בזמנו, דין הוא שיפסלו אחרים לשמו בזמנו.

א שנינו במשנה: שמעון אחי עזריה אומר כו' שכל הקרבנות ששחטם לשם גבוה מהם — כשרים, לשם נמוך מהם — פסולים.

רב אשי מתני משמיה [היה שונה משמו] של ר' יוחנן, ורב אחא בריה [בנו] של רבא מתני משמיה [היה שונה את הדבר הזה משמו] של ר' ינאי: מאי טעמא [מה הטעם] של שמעון אחי עזריה? שאמר קרא [המקרא] לגבי הכהנים: "ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה' "(ויקרא כב, טו), שיש להבינו לא כאיסור, אלא כקביעת הלכה, במורם מהן אם שינה בעבודתם ועשאם לשם גבוה מהם במעלות הקודש אין מתחללין, ומכאן אתה למד כי בנמוך מהם מתחללין.

ושואלים: והאי להכי [ופסוק זה לכך] הוא דאתא [שבא]? והא מיבעי ליה [והרי ואותו פסוק נצרך לו] לדרשה אחרת, לכ דברי שמואל, שאמר שמואל: מנין לאוכל את הטבל (תבואה שלא הפריש ממנה תרומה ומעשר) שהוא במיתה האמורה באותה פרשה? שנאמר: "ולא יחללו את קדשי בני ישראל את אשר ירימו לה' ", ולשון הכתוב משמעה כי בקדשי בני ישראל שעתידים לתרום הכתוב מדבר, ועדיין לא הרימו, והוא הטבל!

ומשיבים: אם כן, רק לצורך דרשתו של שמעון אחי עזריה מדבר הכתוב, לכתוב קרא [שיכתוב המקרא] "אשר הורמו", מאי [מה פירוש] שימוש הלשון "אשר ירימו" בלשון עתיד? שמע מיניה תרתי [למד מכאן שני דברים], גם לענין קדשים שנשחטו לשם גבוה מהם שאינם מתחללים, וגם לענין טבל שאסור לחללו.

ב בעי [שאל] ר' זירא: האם כוונתו של שמעון אחי עזריה היא שאם שחטם לשם גבוה מהם כשרין ואין מרצין אין עולים לבעליהם לרצון, וכדברי חכמים במשנה, וכי פליג [וכאשר הוא חולק] על חכמים בחדא פליג [בדבר אחד הוא חולק] באלה ששחטם לשם נמוך מהם, שלדעתו הם פסולים. או דלמא [שמא] כוונתו שהנשחטים לשם גבוה מהם כשרין ומרצין, ולפי זה בתרתי פליגי [בשני דברים הוא חולק]? שהרי לדעת חכמים, אם שחטם לשם גבוה מהם — כשרים, אבל לא עלו לבעלים ידי חובה.

אמר אביי ואיתימא [ויש אומרים] שאמר זאת ר' זריקא, תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו בהמשך דברי שמעון אחי עזריה במשנה: כיצד? הבכור והמעשר ששחטן לשם שלמים — כשרים, ואילו שלמים ששחטן לשם בכור או לשם מעשר — פסולין.

ואי סלקא דעתך [ואם עולה על דעתך לומר] שבכור ומעשר ששחטם לשם שלמים כשרין ומרצין, יש לתמוה: וכי בכור בר ריצויי [בן ריצוי] הוא? הרי אינו ענין של רצון ופיוס! אלא ודאי הכוונה היא כשרין ואין מרצין. ומדסיפא [ומכיון שבסוף] הכוונה היא כשרין ואין מרצין, רישא נמי [בהתחלה גם כן], לגבי קדשים קלים שנשחטו לשם קדשי קדשים, הכוונה היא כשרין ואין מרצין.

ודוחים: מידי איריא [וכי שייכים הדברים]? הא כדאיתא והא כדאיתא [זה כמו שהוא וזה כמו שהוא], שמא לענין קדשים קלים ששחטם לשם קדשי קדשים הכוונה היא שכשרים ומרצים, ולענין בכור ומעשר ששחטם לשם שלמים הכוונה היא רק שהם כשרים.

ושואלים: אלא אם לא ללמד על הרישא מאי קא משמע לן [מה השמיע לנו] בדוגמה זו של בכור ומעשר ששחטם לשם שלמים? וכי דוגמה של גבוה ונמוך קא משמע לן [משמיע לנו]? הרי דבר זה כבר תנינא [שנינו] תחילה: כיצד? קדשי קדשים ששחטן לשם קדשים קלים כו'!

ומשיבים: יש צורך בדין זה, שכן מהו דתימא [שתאמר]: קדשי קדשים וקדשים קלים הוא דאיכא [שיש] בהם דין גבוה ונמוך שאמר שמעון אחי עזריה, אבל קדשים קלים וקדשים קלים אחרים לא, שאין בהם גבוה ונמוך, וכולם נחשבים כדרגה אחת — לכן הודיענו שגם בקדשים קלים יש חלוקה לדרגות.

ומקשים: הא נמי תנינא [הרי גם זה שנינו] במקום אחר: שלמים קודמים את הבכור בהקרבה, מפני שהן טעונין מתן ארבע וסמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק, מה שאין כן בבכור!

ומשיבים: הא [זה] הדין האמור במשנתנו עיקר, המשנה ההיא אגררא נסבה [בגרר, בדרך אגב לקח אותה] אגב רשימה ארוכה של קדימויות בקדשים.

ג משנה הפסח ששחטו שחרית בארבעה עשר בניסן, שהוא יום שחיטת הפסח, אבל לפני הזמן (שהוא בין הערביים), אם עשה זאת שלא לשמו — ר' יהושע מכשיר כאילו נשחט בשלשה עשר, ופסח ששחטו שלא בזמנו — כשר. בן בתירא פוסל אותו כאילו נשחט בין הערבים של יום ארבעה עשר.

אמר שמעון בן עזאי: מקובל אני מפי שבעים ושנים זקן שדנו הסנהדרין והחליטו על כך ביום שהושיבו את ר' אליעזר בן עזריה בראש הישיבה, שכל הזבחים הנאכלין שנזבחו שלא לשמן — כשרין, אלא שלא עלו לבעלים משום חובה, חוץ מן הפסח ומן החטאת. ומעירים: ולפי זה לא הוסיף בן עזאי על דברי המשנה הראשונה אלא העולה, שאינה מן הזבחים הנאכלים, ולא הודו לו חכמים בזה.

ד גמרא אמר ר' אלעזר אמר ר' אושעיא: כשם שפוסל בן בתירא פסח ששחטו בבוקר ארבעה עשר שלא לשמו, כך מכשיר היה בן בתירא בפסח ששחטו שחרית בארבעה עשר לשמו, שלדעתו כוליה יומא זימניה הוא [כל היום של ארבע עשר בניסן זמנו הוא].

ושואלים: אם כן, ומאי [ומה פירוש] הלשון "כאילו נשחט בין הערביים"? הרי לשיטתו אין חובה לשוחטו דוקא בין הערביים!

ומשיבים: איידי [מתוך] שאמר ר' יהושע "כאילו נשחט בשלושה עשר", אמר איהו נמי [הוא גם כן] "כאילו".

ושואלים: אי הכי [אם כך], אדמיפלגי [עד שהם חלוקים] בפסח שנשחט שלא לשמו בשחרית, ליפלגו [שיחלקו] בפסח שנשחט אז לשמו, האם הוא כשר או לא!

ומשיבים: אי איפלגו [אם היו נחלקים] בלשמו, הוה אמינא [הייתי אומר] דווקא בזה נחלקו, אבל בשלא לשמו מודי [מודה] ר' יהושע לבן בתירא שהוא פסול אף בבוקר, הואיל ומקצתו של היום ראוי לקרבן, לכן קא משמע לן [משמיע לנו] שאף בזה נחלקו.

ושואלים: כיצד יכול בן בתירא לומר שזמנו של הפסח גם בשחרית? והכתיב [והרי נאמר] במפורש: "ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים" (שמות יב, ו)!

אמר עולא בריה [בנו] של רב עילאי: הוא מפרש שהכוונה היא — בין שני ערבים כלומר, בין שני לילות, ליל שלושה עשר וליל ארבעה עשר.

ומקשים: אם כך מפרשים ביטוי זה, קרבן תמיד דכתיב ביה [שנאמר בו]: "את הכבש אחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים" (במדבר כח, ד), הכי נמי דכולי יומא [כך גם כך תאמר שכל היום] כשר?

ומשיבים: התם מדכתיב [שם ממה שנאמר]: "את הכבש אחד תעשה בבקר" (במדבר כח, ד), מכלל הדברים אתה למד שבין הערבים — בין הערבים ממש.

ושואלים, אימא [אמור] כך: כבש חד [אחד] תעשה דווקא בבקר, אידך [והאחר] אפשר להקריב כוליה יומא [כל היום]!

ודוחים: לכך נאמר "אחד... בבקר" — ולא שנים בבקר, לומר שהשני צריך להעשות בין הערביים ממש.

ושואלים: נרות המנורה, דכתיב [שנאמר] בהם "ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים" (שמות ל, ח), הכי נמי דכולי יומא [כך גם כן תאמר שכל היום] כשר להדלקת הנרות?

ומשיבים: שאני התם [שונה שם], דכתיב [שנאמר] במפורש: "מערב ועד בקר" (שמות כז, כא), ותניא [ושנויה ברייתא]: "מערב ועד בקר" כוונתו: תן לה במנורה את מדתה שמן שתהא דולקת והולכת מערב ועד בקר. ועוד דרשו שם דבר אחר: אין לך עבודה שכשרה מערב ועד בקר אלא זו בלבד, שהיא העבודה המאוחרת מכל עבודות היום.

ושואלים עוד: קטורת, דכתיב [שנאמר] בה: "בין הערבים" (שמות ל, ח) הכי נמי דכולי יומא [כך גם כן תאמר שכל היום] כשר?

ודוחים: שאני [שונה] קטרת