חוזרני חלילה חוזר אני שוב לטענה הקודמת, וכך נסתובב במעגל בלא שנגיע למסקנה.

חזר ר' אליעזר ודנו דין אחר: חטאת נאמר בה "היא" בשחיטה "ושחט אותו... חטאת הוא" (כד, ד), לומר שכאשר היא לשמה — כשירה, שלא לשמה — פסולה, וכן פסח נאמר בו "הוא" בזביחה ("זבח פסח הוא לה' " שמות יב, כז), לומר שכאשר הוא לשמו — כשר, שלא לשמו — פסול.

ולפיכך אף אשם נאמר בו "הוא" ("והקטיר אותם הכהן המזבחה אשה לה' אשם הוא". ויקרא ז, ה), לומר שהוא לשמו — כשר, שלא לשמו — פסול!

אמר לו ר' יהושע: מכאן אין הוכחה, שכן אמנם חטאת נאמר בה "היא" בשחיטה, לומר שהיא לשמה כשרה, שלא לשמה פסולה, וכן פסח נאמר בו "הוא" בזביחה, לומר שהוא לשמו כשר, שלא לשמו פסול. אבל אשם לא נאמר בו "הוא" אלא לאחר הקטרת אימורין, והרי הוא עצמו שלא הוקטרו אימורין שלו כלל — כשר, ואם כן מה שנאמר בו "הוא" בוודאי אינו מעכב!

אמר לו ר' אליעזר, מכל מקום הרי הכתוב מקיש אותם ואומר: "כחטאת כאשם" (ויקרא ז, ז), לומר: מה חטאת שלא לשמו — פסול, אף אשם שלא לשמו — פסול.

א עד כאן הבאנו את לשון הברייתא, ומעתה דנים בה. אמר מר [החכם] בברייתא זו, אמר לו ר' יהושע: חוזרני חלילה. ומקשים: ולמיהדר דינא ולייתי [ושיחזור הדין, ויבוא הדבר] לדעת ר' אליעזר בדרך הלימוד של "מה הצד", שאף שאשם שונה גם מחטאת וגם מפסח, יש בו צד השווה בשניהם, וממנו ילמד!

ומשיבים: משום דאיכא למיפרך [שיש מקום לשבור את ההשוואה ולומר]: מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן בחטאת ובפסח צד כרת, מה שאין כן האשם.

ועוד שנינו בברייתא, אמר לו ר' יהושע: לא, אם אמרת בחטאת שכן דמה למעלה, מה שאין כן אשם. ושואלים: ולימא ליה [ושיאמר לו] ר' יהושע טענה אחרת: לא, אם אמרת בחטאת שכן נכנס דמה לפני ולפנים בפר ושעיר של יום הכיפורים!

ומשיבים: בחטאות החיצונות קאמרינן [אומרים אנו], להן אנו משווים את האשם, ובהן אין הדם נכנס לפנים.

ומקשים: ושיאמר לו הבדל אחר בין חטאת ואשם, שאם נכנס דמה של חטאת (חיצונה, רגילה) [לפני] ולפנים — פסולה, מה שאין כן דם אשם!

ומשיבים: אית ליה [יש לו] לר' אליעזר הוא סבור שאף האשם שנכנס דמו לפנים נפסל, כאשר יבואר להלן.

ושואלים: יאמר לו ר' יהושע שהחטאת חמורה מאשם, שכן מכפרת על חייבי כריתות, ואין כן האשם!

ודוחים: ר' אליעזר מוכיח מחטאת של שמיעת הקול, שמי שנשבע לשקר שאינו יודע עדות לחבירו — מביא חטאת, אף שאין זה עוון כרת.

ושואלים עוד: ר' יהושע היה יכול לומר שחטאת חמורה מאשם שכן טעונה ארבע מתנות שצריך לזרוק את דמה על המזבח בארבע נתינות נפרדות. מה שאין כן אשם, שנותן שתי מתנות בלבד!

ומשיבים: אולי סבור ר' אליעזר כר' ישמעאל, שאמר: כל הדמים (קרבנות) טעונה ארבע מתנות.

ושואלים: מכל מקום יכול היה ר' יהושע לומר ששונה החטאת משום שהיא טעונה ארבע מתנות על ארבע קרנות המזבח, ולא די בארבע מתנות על שתי קרנות בלבד, כפי שהוא באשם!

ומשיבים: וליטעמיך [ולשיטתך] שאתה מקשה, הרי יכול היה להצביע על דברים אחרים המיוחדים לחטאת: האיכא [הרי יש] חובת נתינה של הדם באצבע ולא זריקה מן הכלי. וכן האיכא [הרי יש] חובת נתינה על גוף הקרן שבראש המזבח ולא במקום אחר. וגם למי שאינו סבור כן, האיכא [הרי יש] חובת נתינה על חודה של זוית המזבח דווקא! אלא צריך לומר כי חד מתרי תלת טעמי נקט [אחד משנים שלושה טעמים תפס], ואין לשאול מפני מה לא אמר ר' אליעזר את כולם.

ב וממשיכים לדון באותה ברייתא. אמר מר [החכם], אמר לו ר' יהושע לר' אליעזר: לא, אם אמרת בחטאת שכן דמה למעלה. ושואלים: לימא ליה [שיאמר לו] ר' אליעזר: לשיטתו, אשם נמי [גם כן] דמו למעלה, שהרי הוא משווה את דיני החטאת והאשם!

אמר אביי: אשם דמו למעלה לא מצית אמרת [אינך יכול לומר], שיש ללמוד קל וחומר מעולה, ומה עולה שהיא חמורה לפי שכולה קריבה כליל בכל זאת דמה נזרק למטה, אשם שאינו עולה כליל (אלא בשרו נאכל לכהנים) לא כל שכן?

ואומרים: יש לדחות את הקל וחומר, מה לעולה שכן אינה מכפרת שאינה באה לכפרת עוון, מה שאין כן אשם!

ואומרים: חטאת העוף תוכיח שהיא מכפרת, ודמה ניתן למטה.

ואומרים: מה לחטאת העוף שכן אינה מין זבח, שעוף אינו נשחט (נזבח) אלא נמלק!

ואומרים: עולה תוכיח שהיא מין זבח. ונלמד דין זה משניהם, שכן לא ראי (הרי) זה כראי זה ולא ראי זה כראי זה, הצד השוה שבהן — שהן קדשי קדשים ודמן למטה, אף אני אביא אשם שהוא קודש קדשים ודמו למטה.

אמר ליה [לו] רבא מפרזקיא לרב אשי, ולפרוך [ושיקשה] על כך: מה להצד השוה שבהן, בעולה ובחטאת העוף, שכן אין להן קצבה שאין סכום קצוב מסויים למחיר הקרבן, תאמר באשם שיש לו קצבה ("כסף שקלים". ויקרא ה, טו)!

אלא היינו טעמא [זהו הטעם] של ר' אליעזר, שגם הוא סבור שהאשם דמו ניתן למטה — שאמר קרא [הכתוב] לגבי זריקת דם החטאת: "הכהן המחטא אותה" (ויקרא ו, יט), והמילה "אותה" בא להדגיש: החטאת בלבד דמה למעלה, ואין דמו של אחר למעלה.

ושואלים: אי הכי [אם כך], שר' אליעזר מקבל את הדרשה "אותה", הרי גם בשחיטת חטאת לשמה, שלמדנו מן הכתוב "ושחט אותה לחטאת" (ויקרא ד, לג) נמי נימא [גם כן נאמר]: אותה לשמה — כשרה, שלא לשמה — פסולה, הא [אבל] שאר זבחים, ובכלל זה אשם, בין לשמן בין שלא לשמן — כשרין, ומדוע אין ר' אליעזר סבור כן לענין אשם!

ומשיבים: ההוא [אותו כתוב] "אותה" שנאמר לענין פסול שלא לשמה לאו דוקא [לא נאמר בדיוק], דהא [שהרי] שייר פסח, שגם הוא פסול שלא לשמו.

ומקשים: הכא נמי לאו דוקא [כאן גם כן אינו מדוייק] לענין זריקה למעלה, דהא [שהרי] שייר עולת העוף, שגם היא דמה נזרק למעלה!

ומשיבים: לגבי קרבנות הטעונים זביחה (שחיטה) מיהא [על כל פנים] לא שייר מידי [דבר], ואין העוף שדינו מליקה נחשב שיור לענין זה.

ואי בעית אימא [ואם תרצה אמור]: גם את עולת העוף לא שייר לענין זה, כי הא מני [דרשה זו שממעטת כל קרבן מזריקת הדם למעלה, כשיטת מי היא]? שיטת ר' אלעזר בר' שמעון היא, שאמר: האי [זה] לחטאת בהמה מקום לחוד, והאי [וזה] לעולת העוף מקום לחוד.

דתניא [ששנויה ברייתא]: דמים התחתונים כלומר, הקרבנות שדמם צריך לתת למטה, ניתנין מחוט הסיקרא שהיה באמצע המזבח ולמטה, והעליונים ניתנים מחוט הסיקרא ולמעלה. אמר ר' אלעזר בר' שמעון: במה דברים אמורין שהעליונים דמם ניתן בכל מקום למעלה מחוט הסיקרא? בעולת העוף, אבל בחטאת בהמה לא די בכך שדמה למעלה, אלא היא עצמה אין נעשה זריקת דמה אלא על גופה של קרן, ולא במקום אחר.

ג תנן התם [שנינו שם] במשנה להלן: שהיה ר' עקיבא אומר: כל דמים של כל הקרבנות שנכנסו להיכל לכפר — פסולים, וחכמים אומרים: חטאת בלבד פסולה, כאמור בכתוב "וכל חטאת אשר יובא מדמה... לכפר בקדש לא תאכל..." (ויקרא ו, כג). ר' אליעזר אומר: אף האשם, שנאמר: "כחטאת כאשם" (ויקרא ז, ז).

ושואלים: בשלמא [נניח] דעת ר' אליעזר כדקאמר טעמא [כמו שאמר את הטעם] — מן ההיקש שבכתוב, אלא רבנן מאי טעמא [חכמים מה הטעם] שאינם סבורים כן באשם?

אמר רבא: אשם שנכנס דמו לפנים פסול לא מצית אמרת [אינך יכול לומר כן], כי קל וחומר הוא מעולה: מה