והוסיף ר' יוחנן עצמו: ואני אומר אינה משונה.

ומסבירים: ומאי [מה] המשונה בדבר — לא תאמר שליחות יד בשומר שכר, ותיתי [ותבוא, תלמד] משומר חנם בקל וחומר: ומה שומר חנם שפטור בגנבה ואבדה, אם הוא עצמו שלח בה יד — חייב, שומר שכר שחייב בגנבה ואבידה לא כל שכן שחייב אם הוא עצמו גנבה. ואם כן למאי הלכתא כתבינהו רחמנא [לאיזו הלכה, לאיזה לימוד, כתבה התורה] גם בזה דין של שליחות יד? — לומר לך: שליחות יד אינה צריכה חסרון, אלא כיון שהתכוון לקחת ממנה כבר נתחייב.

ואני אומר: אינה משונה, וכדברי ר' אלעזר, שאמר: דא ודא [זו וזו] אחת היא, שכשם שנצרכה הלכה זו בשומר חנם, כך נצרכה בשומר שכר. ומסבירים: מאי דא ודא [מה זו וזו] אחת היא? — משום דאיכא למפרך [שיש מקום לפרוך, לשבור] את תוקפו של הקל וחומר שהבאנו קודם, ולומר: מה לשומר חנם, שכן משלם תשלומי כפל בטוען טענת גנב אם יתברר שלא נגנב מאיתו. אבל שומר שכר במקרה כזה אינו משלם כפל אלא את הפקדון בלבד. וכיון שמצאנו שהחמירה בו התורה, אפשר לומר שגם בשליחות יד יהיה רק הוא חייב ולא שומר שכר, ושוב אין כאן קל וחומר.

ומעירים: ומאן [ומי] שלא פריך [הקשה] כך סבר: לשלם קרנא [קרן] בלא שבועה עדיפא מכפילא [עדיף מאשר לשלם כפל בשבועה ולכן עדיין אפשר לומר שחמור יותר שומר שכר משומר חנם, ויש כאן קל וחומר.

רבא אמר, כך הוא הלימוד: לא תאמר שליחות יד לא בשומר חנם ולא בשומר שכר, ותיתי [ותבוא, ותלמד] הלכה זו משואל. וכך נלמד: ומה שואל שלדעת הבעלים קא עביד [הוא עושה], שהרי שאל מן הבעלים לעשות מלאכה בבהמה, ואף על פי כן אם שלח בה יד — חייב, שומר חנם ושומר שכר שלא נתנה להם רשות להשתמש בפקדון לא כל שכן שחייבים.

אם כן למה נאמר בכתוב עוד פעם דין שליחות יד — חדא [אחת מהם] לומר לך: שליחות יד אין צריכה חסרון. ואידך [והאחרת]: שלא תאמר כיון שיש כאן קל וחומר, הרי במדה זו דיו לבא מן הדין להיות כנידון ואין אתה יכול להחמיר בנלמד יותר מן המלמד, ותאמר: מה שואל אם היה הדבר בבעלים (שהיו בעליו עמו) פטור — אף שומר חנם ושומר שכר בבעלים פטור, ולכן הוצרך לחזור ולומר שבשומרים אלה אין פטור גם אם היה הדבר בבעלים.

ושואלים: ולמאן דאמר [ולשיטת מי שאומר] שליחות יד צריכה חסרון, אם כן הני תרתי [אלו השתים] בשליחות יד למה לי? ומסבירים: חדא [אחת מהן] שלא תאמר דיו לבא מן הדין להיות כנדון, ולא תאמר שיש בשומר חנם ושומר שכר ההקלה שיש בשואל לענין פטור בבעלים.

ואידך [והאחרת] לכדתניא [לכפי ששנינו בברייתא] נאמר: "ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח יד במלאכת רעהו" (שמות כב, ז) — הכוונה היא לשבועה. אתה אומר שהוא נקרב לשבועה, או אינו אלא לדין? על כן למדים: נאמרה שליחות יד למטה ("אם לא שלח ידו במלאכת רעהו". שם י), ונאמרה שליחות יד למעלה ("אם לא שלח ידו במלאכת רעהו". שם ז), מה להלן מפורש שהוא לשבועה ("שבועת ה' תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו") — אף כאן הכוונה היא לשבועה ולא להעמדה בדין בלבד.