|
טקסט הדף מנוקד
לְבָתַר דִּנְפַק אֲמַר לְהוּ עוּלָּא הָכִי אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אֲפִילּוּ מִיַּתְמֵי אָמַר רַב נַחְמָן אִשְׁתְּמִיטַן עוּלָּא
הֲוָה עוֹבָדָא בִּנְהַרְדְּעָא וְאַגְבּוֹ דַּיָּינֵי דִנְהַרְדְּעָא הֲוָה עוֹבָדָא בְּפוּמְבְּדִיתָא וְאַגְבְּיֵהּ רַב חָנָא בַּר בִּיזְנָא אֲמַר לְהוּ רַב נַחְמָן זִילוּ אַהֲדוּרוּ וְאִי לָא מַגְבִּינַן לְכוּ לְאַפַּדְנַיְיכוּ אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן הָא עוּלָּא הָא רַבִּי אֶלְעָזָר הָא דַּיָּינֵי דִנְהַרְדְּעָא וְהָא רַב חָנָא בַּר בִּיזְנָא מָר כְּמַאן סְבִירָא לֵיהּ אֲמַר לֵיהּ אֲנָא מַתְנִיתָא יָדַעְנָא דְּתָנֵי אֲבִימִי פְּרוֹזְבּוּל חָל עַל הַקַּרְקַע וְאֵינוֹ חָל עַל הָעֲבָדִים מִטַּלְטְלִין נִקְנִין עִם הַקַּרְקַע וְאֵינָן נִקְנִין עִם הָעֲבָדִים לֵימָא כְּתַנָּאֵי מָכַר לוֹ עֲבָדִים וְקַרְקָעוֹת הֶחְזִיק בַּעֲבָדִים לֹא קָנָה קַרְקָעוֹת בְּקַרְקָעוֹת לֹא קָנָה עֲבָדִים קַרְקָעוֹת וּמִטַּלְטְלִין הֶחְזִיק בְּקַרְקַע קָנָה מִטַּלְטְלִין בְּמִטַּלְטְלִין לֹא קָנָה קַרְקַע עֲבָדִים וּמִטַּלְטְלִין הֶחְזִיק בַּעֲבָדִים לֹא קָנָה מִטַּלְטְלִין בְּמִטַּלְטְלִין לֹא קָנָה עֲבָדִים וְהָתַנְיָא הֶחְזִיק בַּעֲבָדִים קָנָה מִטַּלְטְלִין מַאי לָאו בְּהָא קָמִפַּלְגִי דְּמָר סָבַר עֲבָדִים כִּמְקַרְקְעֵי דָּמֵי וּמָר סָבַר עֲבָדִים כְּמִטַּלְטְלִין דָּמֵי אָמַר רַב אִיקָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַמֵּי דְּכוּלֵּי עָלְמָא עֲבָדִים כִּמְקַרְקְעֵי דָּמֵי וְהָדְתַנְיָא קָנָה שַׁפִּיר וְהָדְתַנְיָא לֹא קָנָה בָּעֵינַן קַרְקַע דֻּומְיָא דְּעָרִים מְצוּרוֹת בִּיהוּדָה דְּלָא נָיְידִי דִּתְנַן נְכָסִים שֶׁאֵין לָהֶם אַחְרָיוּת נִקְנִין עִם נְכָסִים שֶׁיֵּשׁ לָהֶם אַחְרָיוּת בְּכֶסֶף בִּשְׁטָר וּבַחֲזָקָה מְנָהָנֵי מִילֵּי אָמַר חִזְקִיָּה דְּאָמַר קְרָא וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם מַתָּנוֹת רַבּוֹת לְכֶסֶף וּלְזָהָב וּלְמִגְדָּנוֹת עִם עָרֵי מְצֻרוֹת בִּיהוּדָה אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר רַב אִיקָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַמֵּי דְּכוּלֵּי עָלְמָא עַבְדֵי כְּמִטַּלְטְלִין דָּמֵי וְהָדְתַנְיָא לֹא קָנָה שַׁפִּיר הָא דְּתַנְיָא קָנָה בְּעוֹדָן עָלָיו וְכִי עוֹדָן עָלָיו מַאי הָוֵי חָצֵר מְהַלֶּכֶת הִיא וְחָצֵר מְהַלֶּכֶת לֹא קָנָה וְכִי תֵּימָא בְּעוֹמֵד וְהָא אָמַר רָבָא כֹּל שֶׁאִילּוּ מְהַלֵּךְ לֹא קָנָה עוֹמֵד וְיוֹשֵׁב לֹא קָנָה וְהִלְכְתָא בְּכָפוּת וְהָתַנְיָא הֶחְזִיק בְּקַרְקַע קָנָה עֲבָדִים הָתָם בְּעוֹמְדִין בְּתוֹכָהּ מִכְּלָל דְּהַאי לֹא קָנָה כְּשֶׁאֵין עוֹמְדִין בְּתוֹכָהּ הָנִיחָא לְהָךְ לִישָּׁנָא דְּאָמַר רַב אִיקָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַמֵּי עַבְדָּא כְּמִטַּלְטְלִי דָּמֵי הַיְינוּ דְּאִי עוֹמְדִין בְּתוֹכָהּ אִין אִי לָא לָא אֶלָּא לְהָךְ לִישָּׁנָא דְּאָמַר עַבְדָּא כִּמְקַרְקְעֵי דָּמֵי לְמָה לִי עוֹמְדִין בְּתוֹכָהּ הָא אָמַר שְׁמוּאֵל מָכַר לוֹ עֶשֶׂר שָׂדוֹת בְּעֶשֶׂר מְדִינוֹת כֵּיוָן שֶׁהֶחְזִיק בְּאַחַת מֵהֶן קָנָה כּוּלָּן וְלִיטַעְמָיךְ לְהָךְ לִישָּׁנָא דְּאָמַר עַבְדָּא כְּמִטַּלְטְלִין דָּמֵי לְמָה לִי עוֹמֵד בְּתוֹכָהּ רש"ילבתר דנפק. ר''נ: אמר להו עולא. ליושבין לפניו: הכי אמר ר' אלעזר אפילו מיתמי. דעבדא כמקרקעי דמי: אשתמטין עולא. נשמט ממני וירא משום דס''ל עבדא כמטלטלי דמי ומתיירא הוא שמא אקפחנו בהלכות ובקושיות: הוה עובדא ואגבו דייני דנהרדעא. אפי' מיתמי: הא עולא והא ר' אלעזר כו'. דכולהו סבירי להו כמקרקעי דמו: מר. דאמר כמטלטלי כמאן ס''ל: פרוזבול. מפרש בגיטין (דף לו.) שתיקן הלל הזקן פרוזבול כדי שלא תשמט שביעית המלוה: חל על הקרקע. דכיון דלא מחוסרי גוביינא וזה כתב לו עליהן שכל חוב שיש לו עליו שיגבנו כל זמן שירצה קיימי ברשותיה דמלוה: נקנין עם הקרקע. אם מכר לו קרקע ומטלטלין והחזיק בקרקע קנה מטלטלין אע''פ שלא משך: ואין נקנין עם העבדים. שאם החזיק בעבדים לא קנה מטלטלין ויכול מוכר לחזור במטלטלין אלמא עבדא כמטלטלי: ה''ג בקרקע לא קנה עבדים. ואע''ג דס''ל להאי תנא עבדים כמטלטלין דמי אפ''ה לא קנה אלא א''כ עומד העבד בתוכה בשעה שהחזיק בה כדמתרץ לקמן שאני מטלטלי דניידי ממטלטלי דלא ניידי: דומיא דערים מצורות. דמהאי קרא נפקא לן במס' קדושין דמטלטלין נקנין בחזקת קרקעות דכתיב ויתן להם אביהם מתנות עם ערי מצורות הלכך בעינן מקרקעי דלא ניידי כי התם: חצר מהלכת היא. אינה קונה לבעליה כלום דלאו חצר היא במהלכת: והלכתא. הא דמתרצינן דקנה ליה עבד בעודן עליו כגון שהעבד כפות שאינו ראוי לילך דדמי לחצר: והתניא החזיק בקרקע קנה עבדים. ולעיל קתני דלא קנה: בעומדין בתוכה. וההיא דלעיל בשאין עומדין בתוכה: הניחא להך לישנא. דאוקי רב איקא לעיל לההיא מתני' דעבדי כמטלטלי דמי כו': תוספותבין ע''פ לבשטר דבמלוה בשטר גובה משום נעילת דלת ובמלוה על פה לא גבי משום דליכא קלא ובשטר אית ליה קלא אבל מיתמי מה לי מלוה ע''פ מה לי מלוה בשטר אלא ודאי כל היכא דגבי מלקוחות משום נעילת דלת גבי נמי מיתמי כמו מלוה בשטר או מלוה הכתובה בתורה למ''ד ככתובה בשטר דמי או כשעמד בדין גבי נמי מיתמי אבל במלוה על פה כיון דלא חש לעשות שטר לגבות מלקוחות כי לא גבי נמי מיתמי ליכא נעילת דלת וה''פ א''ר אלעזר אפי' מיתמי בלא אפותיקי משום דהוי כקרקע לא מיניה פי' בלא אפותיקי לא גבי אלא מיניה ופריך מיניה לכול' ומשני באפותיקי וגבי נמי מיתמי ומלקוחות א''נ דקרי מיניה אע''ג דגבי נמי מיתמי כיון דמכח הלוה שעשאו אפותיקי קא גבי: זילו אהדורו. חשיב להו כטועה בדבר משנה: אנא מתניתא ידענא. אע''ג דבכמה דוכתין אשכחן דכמקרקעי דמי לענין אונאה ושבועה אור''י דהכא לא איירי אלא במילי דרבנן ולגבות מיתמי ומלקוחות וסבר שעבודא לאו דאורייתא ולא גבי אלא מדרבנן ולענין פרוזבול וקנין אגב דהוי נמי מדרבנן וקרא דערים מצורות אסמכתא בעלמא היא ולקמן דקאמר להך לישנא דאמר עבדא כמקרקעי דמי למה לי עומדים בתוכה למ''ד נמי כמטלטלי דמי הוה מצי למיפרך דהא לא חשיב כמטלטלי אלא לענין מילי דרבנן אלא דבלאו הכי פריך שפיר והא דבעי למידק בפ' המוכר את הבית (ב''ב סח.) אי עבדא כמטלטלי דמי או כמקרקעי דמי ממתני' דהיו בה עבדים ובהמה כולן מכורין ומייתי לה נמי בפרק מי שמת (שם קנ.) גבי מטלטלין של פלוני לא שייכא הכא כלל דהתם בלשון בני אדם תלינן: פרוזבול חל על הקרקע. אין כותבין פרוזבול אלא על דבר שאי אפשר לכלותו ואע''ג שכותבין על עציץ נקוב (גיטין לז.) כיון דחשיב קרקע לא פלוג רבנן: מכר לו עבדים וקרקעות. בקנין אגב איירי דאי מטעם חצר אמאי מפליג בהחזיק בקרקע בין עבדים למטלטלין דאי משתמרת לדעתו בתרוייהו קני ואי באין משתמרת לדעתו בתרוייהו לא קנה: בעינן דומיא דערים מצורות. והחזיק בקרקע לא קנה עבדים משום דאין קרקע נקני' באגב: והלכתא בכפות. וצ''ל נמי דמיירי בישן דכפות מהני דלא הוי חצר מהלכת וישן מהני דהוי משתמרת לדעתו כדאמרינן בגיטין פרק הזורק (דף עח.) גבי כתב גט לאשתו ונתנו ביד. עבדו ישן ומשמרתו ה''ז גט ניעור אין גט משום דהוי חצר המשתמרת שלא מדעתה ופריך ישן אמאי הוי גט חצר מהלכת הוא וכ''ת ישן שאני והאמר רבא כל שאילו מהלך לא קנה עומד ויושב לא קנה והלכתא בכפות אלמא אע''ג דמוקי לה בכפות אפ''ה ניעור אינו גט ואין לפרש הלכתא בכפות כלומר לא חשיב מהלכת ולא דמי לעומד ויושב וכיון דכפות מועיל ישן נמי מועיל דא''כ דבשאין כפות איירי רבא אמאי קאמר רבא ניעור אין גט משום דהוי חצר המשתמרת שלא לדעתה תיפוק ליה דהוי חצר מהלכת וכן פ''ה פרק הזורק והלכתא בכפות ובההוא קאמר רבא דניעור אין גט וכן פסקו הלכות גדולות דכפות וישן בעינן: בעומדין לתוכה. והא דקאמר לא קנה באין עומדין לתוכה ואפ''ה במטלטלין קנה דלא בעינן צבורין במטלטלין דלא ניידי ולקמן דדייקינן והא קי''ל דלא בעינן צבורין מגופה הוה מצי למידק: למה לי עומדין בתוכה. פי' על כרחך לא מטעם חצר קנה דסתם עבדים אין משתמרין לדעתו ואפי' עומד בצד שדהו דהוי עבד כצבי רץ כדרכו ומטעם אגב נמי לא קנה דקרקע אין נקנית אגב קרקע ואפי' אמר קני קרקע הסמוכה לתחום ואגבה תקנה העליונה דהשתא הוי זו על גב זו לא קני באגב אלא ע''כ הא דקני היינו מחמת דחשיב כמחובר וא''כ אפי' אין עומדין בתוכה נמי דהוי כעשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן והא דקאמר שמואל בפרק חזקת הבתים (ב''ב דף נד.) לא קנה אלא מקום מכושו בלבד היינו בנכסי הגר דהפקר אבל אם דעת אחרת מקנה אותו קנה הכל והא דקאמר התם דמצר מפסיק היינו נמי בנכסי הגר או במכר ולא נתן להם דמי כולם דדמי כולם בעינן כדמוכח בפ''ק דקדושין (דף כז:): הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי
דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג
CC BY-NC
|