ויכול לכתוב עליה המלוה פרוסבול שלא תשמט השנה השביעית את חובותיו, ולקנות עמה נכסים שאין להם אחריות. ואי אמרת [ואם אומר אתה] בעינן [צריכים אנו] שיהיו המטלטלין צבורים בה, אם כן קרקע כל שהוא למאי חזי [למה היא ראויה], מה אפשר לצבור בה?

תרגומא [תירגם, הסביר אותה] רב שמואל בר ביסנא קמיה [לפני] רב יוסף: כגון שנעץ בה בקרקע כלשהו מחט ומכרה אגב הקרקע, ואפשר איפוא לקנות משהו גם על ידי קניית קרקע כלשהי. אמר ליה [לו] רב יוסף: קבסתן [אתה מגעיל אותי]! וכי איכפל [טרח] התנא כל כך לאשמועינן [להשמיע לנו] קניית מחט שאותה מוכרים אגב הקרקע? אמר רב אשי: מאן לימא לן [מי יאמר לנו] שלא תלה בה במחט מרגניתא דשוויא אלפא זוזי [מרגלית ששווה אלף זוז] ואפשר לקנות הרבה אגב קרקע זו. ומכל מקום לא נפתרה השאלה.

תא שמע [בוא ושמע] ממה ששנינו, שאמר ר' אלעזר: מעשה במדוני אחד (איש מהישוב מדון) שהיה בירושלים שהיו לו מטלטלין הרבה, וביקש ליתנם במתנה והיה הדבר קשה לו, שלא יכול היה להמתין עד שימשכום המקבלים. אמרו לו: אין לו תקנה עד שיקנם על גבי קרקע. מה עשה? הלך ולקח (קנה) בית סלע סמוך לירושלים, ואמר: חלק צפוני זה של בית הסלע נתון לפלוני, ועמו מאה צאן ומאה חביו ת. ומת המדוני, וקיימו חכמים את דבריו ונתנו המתנות.

ואי אמרת בעינן [ואם אומר אתה שכדי לקנות מטלטלין אגב קרקע צריכים אנו] שיהיו המטלטלין צבורים בה, בית סלע למאי חזי [למה הוא ראוי] וכי אפשר לשים בו מאה צאן ומאה חביות? ודוחים: מי סברת [האם סבור אתה] שבית סלע כוונתו למקום ששיעורו כמטבע של סלע ממש? לא, מאי [מה פירוש] סלע — מדובר במקום דנפיש טובא [שהיה גדול מאד], וייתכן שצברו בתוכו את המתנות הללו. ואם כן אמאי קרו ליה [מדוע קראו לו] סלע — דקשי [שהיה קשה] כסלע.

תא שמע [בוא ושמע] ראיה ממקור אחר, שאמר רב יהודה אמר רב: מעשה באדם אחד שחלה בירושלים, וכדעת ר' אליעזר שלדעתו אף חולה (שכיב מרע) אינו יכול להקנות דברים אלא בקנין גמור, ואמרי לה [ויש אומרים]: שבריא היה — כרבנן [כדברי חכמים], שלדעתם אם המדובר היה בחולה יכול היה לתת אותם ב"מתנת שכיב מרע" על ידי דיבור בלבד אלא שאותו אדם היה בריא ולכן לא יכול היה לתת אלא בקנין כראוי,

שהיו לו מטלטלין הרבה וביקש ליתנם במתנה, אמרו לו: אין לו תקנה עד שיקנם על גבי קרקע. מה עשה? הלך ולקח (קנה) קרקע בגודל בית רובע סמוך לירושלים, ואמר: טפח על טפח נתון לפלוני ועמו מאה צאן ומאה חביות, ומת וקיימו חכמים את דבריו. ואי אמרת בעינן [ואם אומר אתה שצריכים אנו] שיהיו המטלטלין צבורים, טפח על טפח למאי חזי [למה ראוי]? וכי אפשר לצבור בו את כל המטלטלין הללו!

ודוחים: הכא במאי עסקינן [כאן במה אנו עוסקים] — לדמי [לכסף] שרצה לתת כסף בשווי אותן חביות וצאן, ואת הכסף הזה אמנם אפשר היה לשים שם. ומעירים: הכי נמי מסתברא [כך גם כן מסתבר] לומר שהמדובר דווקא בכסף. דאי סלקא דעתך [שאם עולה על דעתך] לומר שמדובר במאה צאן ומאה חביות ממש, ניקנינהו ניהליה [שיקנה אותם לו למקבל] בקנין חליפין והיתה לו איפוא תקנה, מלבד קניית קרקע והקנאת המטלטלין על ידה. אבל לפי שהם טענו שמדובר בכסף, וכסף אינו נקנה בחליפין לכן הוצרך לקנייה זו.

על הסבר זה מקשים: ואלא מאי [מה] אומר אתה — שהנותן התכוון להקניית דמי [כספים] שאינם נקנים בחליפין — אולם גם כאן יכול היה לעשות בדרך אחרת: ניקנינהו ניהליה [שיקנה אותם לו למקבל] במשיכה. אלא על כרחך חייב אתה לומר דליתיה [שאינו נמצא] מקבל המתנה באותו מקום, ורצה לזכות לו היכן שהוא נמצא. אם כן הכי נמי [כך גם כן] אפשר לומר דליתיה [שאינו] למקבל מתנה באותו מקום, ולא יכול היה להקנות לו בחליפין ולפיכך הקנה לו אגב קרקע, אפילו שלא היו צבורים.

ושואלים: והלא יש דרך אחרת וניזכינהו ניהליה [ושיזכה אותם לו] אגב אחר כלומר, בקנין משיכה שיעשה אדם אחר עבור המקבל, ומשיבים: לא סמכה דעתיה [אין דעתו של הנותן סומכת] על כך, כי סבר שמיט ואכיל להו [סבור הוא שישמוט ויאכל אותם] אותו אדם, ושמא ישתמש בנכסים אלה, ולכן רצה להבטיח שהקנין ייגמר מיד.

ואלא לפי זה מאי [מה] פירוש הביטוי "אין לו תקנה" שאמרו חכמים ביחס למבקש להקנות רק על ידי קנין אגב קרקע? והרי ראינו שיש דרך לעשות זאת על ידי זיכוי אלא שהוא לא רצה בכך! ומסבירים, הכי קאמר [כך אמר]: למאי [למה] שלא סמכה דעתיה [דעתו] על אחר, ולא רוצה להעביר את הרכוש ואת הנכסים על ידי אחר, כלומר, בנסיבות אלה — אין לו תקנה עד שיקנם על גבי קרקע. ואין לנו אם כן ראיה מכרעת אם יכול להקנות גם נכסים שאינם צבורים בקרקע.

תא שמע [בוא ושמע] ראיה נוספת, ממה ששנינו: מעשה ברבן גמליאל וזקנים שהיו באים בספינה, אמר להם רבן גמליאל לזקנים: עישור (מעשר) של התבואה שאני עתיד למוד (למדוד) ולהפריש מתבואת שדותי