ושמלתה פרומה (קרועה, פתוחה) משני צדדיה, ורוחצת עם בני אדם (גברים).

ותוהים: עם בני אדם סלקא דעתך [עולה על דעתך]? דבר כזה ודאי אף אדם פחות אינו מניח לאשתו! אלא כוונתו שרוחצת במקום שבני אדם רוחצין תדיר.

אשה זו מצוה מן התורה לגרשה, שנאמר: "כי מצא בה ערות דבר ושלחה מביתו... והלכה והיתה לאיש אחר" (דברים כד, א-ב). הכתוב קראו לשני "אחר", לומר, שאין זה בן זוגו לראשון, שהוא אחר ושונה מן הראשון במהותו. שכן, זה הראשון הוציא רשעה זו מתוך ביתו וזה הכניס רשעה לתוך ביתו.

אם זכה שני — שלחה (גירש אותה), שנאמר: "ושנאה האיש האחרון... ושלחה מביתו" (דברים כד, ג), ואם לאו [לא] — קוברתו, שנאמר: "או כי ימות האיש האחרון" (דברים כד, ג). כדאי (ראוי) הוא במיתה, שזה, הראשון, הוציא רשעה מביתו, וזה הכניס רשעה לתוך ביתו.

א נאמר בתוכחת הנביא על מגרשי נשותיהם "כי שנא שלח אמר ה' אלקי ישראל" (מלאכי ב, טז). ר' יהודה אומר: כוונת הכתוב אם שנאתה את אשתך — שלח (גרש) אותה, ואל תדור עם אשה השנואה עליך. ר' יוחנן אומר: שנאוי (שנוא) הוא המשלח.

ומעירים: ולא פליגי [נחלקו בדבר]: הא [זה] מדובר בזוג ראשון, שלא יגרש את אשתו הראשונה אלא יסבול אותה, הא [זה] מדובר בזוג שני, שאם שונא אותה ראוי לו לשלח אותה.

שאמר ר' אלעזר: כל המגרש אשתו ראשונה — אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר: "וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם. ואמרתם על מה על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך" (מלאכי ב, יג-יד) משמע שאשת נעורים (זיווג ראשון) אין לגרש, כי שנוא לפני המקום מי שמגרש את אשת נעוריו שנקשרה עמו בחברה ובברית.