ויליף [ולמד] רבי בגזירה שוה "ימים" "ימים" מבתי ערי חומה ("ימים תהיה גאולתו". ויקרא כה, כט) מה התם [שם] "ימים" פירושו שנים עשר חדש, כמפורש אחר כך "עד מלאת לו שנה תמימה" ( ויקרא כה, ל) — אף כאן זמן נזירות אבשלום שנאמר בה "ימים", היתה שנים עשר חדש.

ר' נהוראי אומר: אבשלום היה מגלח אחת לשלשים יום. ר' יוסי אומר: מגלח היה מערב שבת לערב שבת, שכן מצינו [מצאנו] רואים אנו בבני מלכים שמגלחים מערב שבת לערב שבת.

ותמהים: כפי שאמרנו לעיל מאי טעמא [מה הטעם] של רבי — יליף [למד] הוא מבתי ערי חומה. והא [והרי] רבי עצמו הוא שאמר: אין "ימים" פחותין משנים, שכך הוא פוסק שאין אדם יכול לגאול את הבית לפני שהיה יומיים ברשות הקונה. ואם כן משמע שהוא מפרש "ימים" זה האמור בדין בתי ערי חומה לא במשמעות שנה, וכיצד למד בגזירה שווה מבתי ערי חומה ש"ימים" שבנזירות אבשלום הם שנים עשר חודש!

ומשיבים: האי [זו] גזירה שוה משום כובד גמיר [למד] אותה, שהרי נאמר בכתוב שהיה אבשלום גוזר שערו כשהיה השיער מכביד עליו, ובשני ימים ליכא [אין] כובד שיער, ונמצא שיש להבין ימים לענין זה כמובנו הפשוט, שנה.

ושואלים: ואימא [ואמור] כי "ימים" הוא שתי שנים, כמו דכתיב [שנאמר] "ויהי מקץ שנתים ימים" (בראשית מא, א)?! ודוחים: דנין "ימים" שאין עמהן שנים, שנאמר באבשלום רק "ימים", מ"ימים" שאין עמהן שנים כנאמר בבתי ערי חומה, ואל יוכיח "ימים" זה שיש עמו גם מספר שנים ("שנתיים").

ושואלים: ואימא [ואמור] ש"ימים", הוא שלשים יום, כמו דכתיב [שנאמר]: "עד חדש ימים" (במדבר יא, כ)! ודוחים: דנין "ימים" שאין עמהם חדשים מ"ימים" שאין עמהם חדשים, ואל יוכיח זה שיש עמו חדשים.

ושואלים: ואימא מהכא [ואמור שילמד רבי, ובאופן שונה, מכאן], שנאמר: "מימים ימימה תלכנה בנות ישראל לתנות לבת יפתח הגלעדי ארבעת ימים בשנה" (שופטים יא, מ), ומבינים שהכוונה היא שארבע פעמים בשנה, ובכל פעם — יום אחד, היו מבכות אותה, ונמצא ש"מימים ימימה" מובנו: אחת לשלושה חודשים! ודוחים: דנין "ימים" מ"ימים", ואין דנין "ימים" מ"ימימה", שאין המילים שוות.

ומקשים: ומאי נפקא מינה [ומה יוצא מזה, מה זה משנה], הלא אפילו כשאין המילים ממש שוות למדים אנו גזירה שווה, והא תנא דבי [והרי שנה החכם מבית מדרשו] של ר' ישמעאל: נאמר "ושב הכהן" ונאמר "ובא הכהן" (ויקרא יד, לט ושם מד) — זו היא שיבה זו היא ביאה, ולמדים גזירה שווה זו מזו. הרי שאפילו כאשר המילים אינן דומות כלל אלא תוכנן זהה אפשר ללמוד גזירה שווה, וכל שכן כאשר יש שינוי קל במילים!

ומשיבים: הני מילי היכא דליכא דדמי ליה [דברים אלה אמורים דווקא היכן שאין מקרא אחר שדומה לו] בדיוק, אבל היכא דאיכא דדמי ליה [היכן שיש מקרא אחר הדומה לו] — מדדמי ליה ילפינן [מהדומה לו למדים אנו], ולכן עדיף ללמוד מן האמור בבתי ערי חומה.

איכא דאמרי [יש שאומרים] תירוץ אחר לדחות את האפשרות ללמוד "מימים ימימה", משום שלא ברור הוא מה שיעור הזמנים האמור ב"ימים ימימה". שכן, מנא ידעינן דכל תלתא ירחין חד זימנא [מנין אנו יודעים שכל שלושה חודשים פעם אחת] לפי חלוקה קבועה היו עולות לתנות לבת יפתח? דילמא ארבעה זימני בשתא [שמא ארבע פעמים בשנה], שאין להם קביעות של זמן, אי נמי [או גם כן] ארבעה ירחין חד זימנא [ארבעה חודשים פעם אחת], תרין ירחין בחד זימנא [שני חודשים פעם אחת] ושוב לאחר ארבעה חודשים, ואחר כך לאחר חודשיים!

ועל מה ששנינו בברייתא: ר' נהוראי אומר: אבשלום מגלח היה אחת לשלשים יום, מסבירים: מאי טעמא [מה הטעם, מניין למד כן]? כמו גבי [אצל] כהנים שהם צריכים לגלח אחת לשלושים יום משום דאיכא [שיש] כובד שיער בשיער שגדל שלושים יום, הכא נמי איכא [כאן, באבשלום, גם כן יש] כובד וכפי שנאמר "כי כבד עליו וגלחו" (שמואל ב יד, כו).

ועוד שנינו בברייתא, ר' יוסי אומר: מגלח היה אבשלום מערב שבת לערב שבת שכן מצינו בבני מלכים שמגלחים מערב שבת לערב שבת. ושואלים: אם כן מאי איכא ביניה [מה, איזה הבדל, יש בינו], בין אבשלום הנזיר, לבין שאר אחוהי [אחיו] בני דוד המלך, שהרי אף הם — כבני מלכים — גילחו מערב שבת לערב שבת!

ומשיבים: ההבדל ביניהם ניכר במקרה של יום טוב שחל להיות באמצע שבת (השבוע) דאחוהי מגלחין [שאחיו היו מגלחים] לכבוד יום טוב, הוא לא מגלח. אי נמי [או גם כן] הבדל נוסף ביניהם: לגלוחי מן צפרא דמעלי שבתא [לגלח מבוקרו של ערב שבת], אחוהי מגלחין [אחיו מגלחים], ואילו איהו [הוא] לא מגלח עד פניא [הערב].

אגב הזכרת פסוק זה באבשלום, שואלים: הני [אותן] ארבעים שנה שהוזכרו שם ("ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך" וכו'. שמואל ב טו, ז) מאי עבידתייהו [מה מעשיהן, מה עניינן], למה הן מתייחסות? ר' נהוראי אומר משום (משמו של) ר' יהושע: לקץ ארבעים שנה ששאלו להן בני ישראל מלך בימי שמואל. תנא [שנה החכם]: אותה שנה ששאלו להן מלך היא שנת עשר לשמואל הרמתי, ומכאן אפשר להגיע בחשבון השנים שמרד אבשלום היה ארבעים שנה לאחר מכן.

א משנה סתם נזירות שלא קבע הנוזר זמן מוגדר של נזירות, היא של שלשים יום.

ב גמרא שואלים: מנהני מילי [מנין הדברים הללו] שזהו זמנה של נזירות סתם? אמר רב מתנא: אמר קרא [הכתוב] בנזיר: "קדש יהיה" (במדבר ו, ה) "יהיה" בגמטריא תלתין הוו [שלושים הם], והרי זה רמז שהנזיר יהיה נזיר שלושים יום.

ואילו בר פדא אמר: מספר ימי נזירות סתם הוא עשרים ותשעה, כנגד מספר הביטויים "נזיר" "נזרו" והדומים להם האמורים בתורה בפרשת נזירות, שהם שלשים חסר אחת.

ושואלים: ורב מתנא נמי נילף [גם כן שילמד] ממנין "נזיר" "נזרו" כבר פדא שסתם נזירות היא בת עשרים ותשעה יום!

ומשיבים: אמר [יכול היה לומר] לך רב מתנא: אין למדים מהם כיון שההוא לדרשה, שכל אחד מאלה בא לדרשה מיוחדת, כגון "מיין ושכר יזיר" (במדבר ו, ג) — לאסור יין מצוה כיין רשות, ומה שנאמר "כי יפלא לנדר נדר נזיר להזיר" (במדבר ו, ב) — מלמד שהנזירות חלה על נזירות, שאם אדם נדר להיות נזיר היום, ונדר שוב להיות נזיר היום — חלה עליו חובת נזירות נוספת על הנזירות הראשונה.