סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁלֹּא גָּמַר אֲבָל גָּמַר חוֹזֵר וּמַקְרִיב
מַאי גָּמַר אִילֵּימָא גָּמַר קׇרְבְּנוֹתָיו מַאי מַקְרִיב אֶלָּא שֶׁלֹּא גָּמַר הַיּוֹם אֲבָל גָּמַר הַיּוֹם חוֹזֵר וּמַקְרִיב
מַתְנִי' מִי שֶׁלֹּא חָג בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג חוֹגֵג אֶת כָּל הָרֶגֶל וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג
עָבַר הָרֶגֶל וְלֹא חָג אֵינוֹ חַיָּיב בְּאַחְרָיוּתוֹ עַל זֶה נֶאֱמַר מְעֻוּוֹת לֹא יוּכַל לִתְקוֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְּיָיא אוֹמֵר אֵיזֶהוּ מְעֻוּוֹת שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהִתָּקֵן זֶה הַבָּא עַל הָעֶרְוָה וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה מַמְזֵר אִם תֹּאמַר בְּגוֹנֵב וְגוֹזֵל יָכוֹל הוּא לְהַחְזִירוֹ וִיתַקֵּן
רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אוֹמֵר אֵין קוֹרִין מְעֻוּוֹת אֶלָּא לְמִי שֶׁהָיָה מְתוּקָּן בַּתְּחִילָּה וְנִתְעַוֵּות וְאֵי זֶה זֶה תַּלְמִיד חָכָם הַפּוֹרֵשׁ מִן הַתּוֹרָה
גְּמָ' מְנָהָנֵי מִילֵּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל נֶאֱמַר עֲצֶרֶת בִּשְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח וְנֶאֱמַר עֲצֶרֶת בִּשְׁמִינִי שֶׁל חַג מָה לְהַלָּן לְתַשְׁלוּמִין אַף כָּאן לְתַשְׁלוּמִין
מוּפְנֶה דְּאִי לָאו מוּפְנֶה אִיכָּא לְמִיפְרַךְ מָה לִשְׁבִיעִי שֶׁל פֶּסַח שֶׁכֵּן אֵינוֹ חָלוּק מִשֶּׁלְּפָנָיו תֹּאמַר בִּשְׁמִינִי שֶׁל חַג שֶׁחָלוּק מִשֶּׁלְּפָנָיו
לָאיֵי אִפְּנוֹיֵי מוּפְנֶה מִכְּדֵי מַאי עֲצֶרֶת עָצוּר בַּעֲשִׂיַּית מְלָאכָה הָכְתִיב לֹא תַעֲשֶׂה מְלָאכָה עֲצֶרֶת דִּכְתַב רַחֲמָנָא לְמָה לִי אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ לְאַפְנוֹיֵי
וְתַנָּא מַיְיתֵי לַהּ מֵהָכָא דְּתַנְיָא וְחַגּוֹתֶם אוֹתוֹ חַג לַה' שִׁבְעַת יָמִים יָכוֹל יְהֵא חוֹגֵג וְהוֹלֵךְ כָּל שִׁבְעָה תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹתוֹ אוֹתוֹ אַתָּה חוֹגֵג וְאִי אַתָּה חוֹגֵג כׇּל שִׁבְעָה אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר שִׁבְעָה לְתַשְׁלוּמִין
וּמִנַּיִן שֶׁאִם לֹא חָג יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג שֶׁחוֹגֵג וְהוֹלֵךְ אֶת כָּל הָרֶגֶל וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן תַּלְמוּד לוֹמַר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי תָּחֹגּוּ אוֹתוֹ אִי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי יָכוֹל יְהֵא חוֹגֵג וְהוֹלֵךְ הַחֹדֶשׁ כּוּלּוֹ תַּלְמוּד לוֹמַר אוֹתוֹ אוֹתוֹ אַתָּה חוֹגֵג וְאִי אַתָּה חוֹגֵג חוּצָה לוֹ
וּמַאי תַּשְׁלוּמִין רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר תַּשְׁלוּמִין לָרִאשׁוֹן וְרַבִּי אוֹשַׁעְיָא אָמַר תַּשְׁלוּמִין זֶה לָזֶה
מַאי בֵּינַיְיהוּ אָמַר רַבִּי זֵירָא חִיגֵּר בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְנִתְפַּשֵּׁט בְּיוֹם שֵׁנִי אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר תַּשְׁלוּמִין לָרִאשׁוֹן כֵּיוָן דְּלָא חֲזֵי בָּרִאשׁוֹן לָא חֲזֵי בַּשֵּׁנִי וְרַבִּי אוֹשַׁעְיָא אָמַר תַּשְׁלוּמִין זֶה לָזֶה אַף עַל גַּב דְּלָא חֲזֵי בָּרִאשׁוֹן חֲזֵי בִּשְׁנֵי
וּמִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן הָכִי
וְהָאָמַר חִזְקִיָּה נִטְמָא בַּיּוֹם מֵבִיא בַּלַּיְלָה אֵינוֹ מֵבִיא
וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר אַף בַּלַּיְלָה נָמֵי מֵבִיא
אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה שָׁאנֵי טוּמְאָה דְּיֵשׁ לָהּ תַּשְׁלוּמִין בְּפֶסַח שֵׁנִי
מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר פֶּסַח

רש"י

לא שנו. הא דתניא לקמן אותו אתה חוגג ולא יותר אלא שלא גמר היום: אבל גמר היום. ולא היה לו שהות להקריב כל חגיגות שהפריש: מתני' מי שלא חג. שלא הביא חגיגתו ביום הראשון של חג: ויו''ט האחרון של חג. חוגג שמיני עצרת ואע''ג דרגל בפני עצמו הוא הוי תשלומין לראשון: והוליד ממזר. שהביא פסולין בישראל ויהא זכרון לפיכך אין עונותיו נמחקין בתשובה: יכול להחזיר. דמי גניבתו וגזלתו לבעלים: ויתקן. ויהא מתוקן מן החטא: מעוות. מקולקל: גמ' מנהני מילי. די''ט האחרון של חג הסוכות תשלומין לקרבנות החג ליחידים: עצרת בשביעי של פסח. בפרשת כל הבכור ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת (דברים טז): מה לשביעי של פסח. תשלומין לראשון שהרי אינו חלוק משלפניו שמיני עצרת חלוק משלפניו לענין פז''ר קש''ב: מופנה. וצריכה גזירה שוה זו שתהא מופנה דתו לא פרכינן עליה מידי דכל גזירה שוה מופנה למידין ואין משיבין: לאיי. באמת: הא כתיב לא תעשה מלאכה. בההוא קרא גופיה וביום השביעי עצרת לה' אלהיך לא תעשה מלאכה: ותנא מייתי לה מהכא. משום דר' יוחנן דגמר לה כדאמרינן לעיל אמורא הוא נקט הכא האי לישנא: כל שבעה. כל יום ויום: בחדש השביעי. כל ימי החג האמור בחדש השביעי: יכול יהא חוגג והולך כל החדש איזה יום שירצה לתשלומי החג אם לא הקריב בחג: ת''ל אותו. בסיפיה דקרא תרי אותו כתיב ביה: מאי תשלומין. כיצד הן תשלומין: כולן תשלומין לראשון. שהרי יום אחד עשה הכתוב עיקר בכולן דכתיב אותו ושלאחריו עשה תשלומין לו: כולן תשלומין זה לזה. אין לך יום בהם שאין חובתו תלויה בו בעצמו למי שלא נראה בימים שלפניו יום ראשון שהוא נראה להביא עיקר לדידיה וימיו שלאחריו תשלומין לו: חיגר. אינו ראוי ליראות כדאמרינן במתני': נטמא ביום. בכריתות (דף ט.) תנן נזיר מביא קרבן אחד על טומאות הרבה ואמר חזקיה נטמא ביום ח' שהוא ראוי להביא קרבנות ולהתחיל מנין נזירותיו וימים שמנה קודם טומאה בטלין כמו שנא' וביום השמיני יביא שתי תורים או שני בני וגו' והזיר לה' כל ימי נזרו וגו' והימים הראשונים יפלו כי טמא נזרו (במדבר ו): מביא קרבן על הטומאה השנית שכבר נתחייב בקרבן הטומאה והתחילה שניה והרי זו טומאה אחרת אבל נטמא בליל שמיני אינו מביא אלא קרבן אחד דכיון דלא יצא מטומאה הראשונה לשעה שהיא ראויה להביא עליה קרבן לא נתחייב בקרבן הראשון ואין לו תשלומין: ורבי יוחנן אמר. הואיל וטבל לטומאתו ראשונה והעריב שמשו נתחייב בקרבן ואף על פי שאין לילה ראוי לקרבן אלמא אף על גב דלא ראוי לקרבן יש לו תשלומין: שאני טומאה. קרבן הנדחה מפני הטומאה ולפיכך יש לו תשלומין ואף על גב דלא נראה להביא: הואיל ויש לה תשלומין. כגון אלו בפסח שני שהרי מי שלא נראה בראשון יש לו תשלומין אבל הנדחה מפני דבר אחר לא מצינו לו תשלומין אלא אם כן נראה להביא: הניחא למאן דאמר כו'. פלוגתא היא במסכת פסחים בפרק מי שהיה טמא (דף צג.):

תוספות

זה הבא על הערוה. דטפי בושתו ניכר שהממזר נראה לעולם אבל שאר עבירות רוצח וגזלן אין עדיו לפניו: נאמר עצרת בפסח. ובירושלמי יליף לה ר' יוחנן בשם ר' ישמעאל נאמר חמשה עשר בפסח ונאמר חמשה עשר בחג מה להלן [יו''ט אחרון תשלומין לראשון אף כאן י''ט אחרון תשלומין לראשון] ותו ליכא למיפרך כדפריך בהש''ס שלנו דהא גזרה שוה גמורה כדילפינן מינה בסוכה בפ' הישן (דף כז.) ועוד יהודה בר ספרא בשם רבי אושעיא דריש התם וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים וכי שבעה הם והלא שמנה הם אלא יצא שבת [מהם] הרי ז' ר' יוסי בעי וכי מכאן למדנו שאין חגיגה דוחה שבת והלא ממקום אחר התיב רבי יוחנן אחוי דרב ספרא והתניא אף בפסח כן מעתה צא מהן שבת הרי [ששה] הגע עצמך שחל י''ט ראשון ואחרון בשבת [צא מהם שני ימים] הרי כאן ששה אתא יהודה בר ספרא בשם ר' אושעיא וחגותם אותו חג לה' שבעת ימים צא מהן שבת שכבר למדנו שאין חגיגה דוחה שבת ומה ת''ל תחגוהו לרבות יו''ט האחרון לתשלומין לראשון וכל אותן דרשות אינן בכאן אך בפרק אלו דברים (פסחים דף ע:) מייתי לההיא דיהודה ספרא ופריך עלה ההיא דחל יו''ט הראשון והאחרון בשבת הרי כאן ששה ולא מייתי תחגוהו: תשלומין זה לזה. וההיא דלקמן (דף יז.) דילפינן תשלומין לחג השבועות מחג המצות כל ז' לא מסתבר למימר תשלומין זה לזה כיון דחול גמור הוא: כיון דלא חזי בראשון תו לא חזי בשני. וצ''ע אם היה פשוט בראשון וחגר בשני מי אמרינן כיון דחיובא עליה רמיא בראשון תו לא פקע מיניה אע''ג דהשתא לא חזי או דלמא כיון דתשלומין זה לזה לר' אושעיא לאו מיחייב ומיהו כיון דהשתא לאו בר חיובא הוא לא מצי מייתי ליה הואיל ואינו בביאה לא הוי בהבאה: נטמא ביום מביא. גבי נזיר שנטמא קאי דע''כ לא פליגי רבי ור' יוסי בר יהודה (נזיר דף יח.) בנטמא בשמיני שכן יצא לשעה הראויה להביא קרבן אבל בליל שמיני דלא חזי לקרבן לא ורבי יוסי בר יהודה דנקט נטמא בשביעי לאו משום הבאת קרבן הוא אלא דחשיב ליה כמה טומאות בשביעי: שאני טומאה הואיל ויש לה תשלומין בפסח שני. היה קשה למורי א''כ סבירא ליה לר' יוחנן נטמא ביום ראשון וחזי בשני מייתי חגיגה אם כן לימא לעיל ריש מכילתין לאתויי טמא בראשון ונטהר בשני ויש לומר דאין הכי נמי אלא משום דלרב פפא דבסמוך לא מצי למימר הכי נקט מילתא דשוי לתרוייהו:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר