והא [והרי] שייר תיבה (ארון הקודש), שלא הזכיר שבאחרונות מוציאים את ארון הקודש, לרחובה של עיר! את הטענה זו דוחים: אי [אם] משום תיבה — לאו שיורא הוא [אין זה שיור] כי מילי [דברים] שבצינעא — קתני [שנה] ופירט את חלוקות התעניות, אולם מילי [דברים] שבפרהסיא שהכל רואים — לא קתני [שנה].

אמר רב אשי: מתניתין נמי דיקא [משנתנו גם כן מדוייקת] כהסבר זה, דקתני [ששנינו]: מה אלו התעניות האחרונות יתירות על התעניות הראשונות? אלא שבאלו האחרונות מתריעין (צועקים, משמיעים קול) ונועלין את החנויות, משמע: אבל בכל שאר דבריהן, זה וזה שוין. וכי תימא הכא נמי תנא [ואם תאמר כי כאן גם כן שנה] ושייר, והא [והרי] "מה אלו" קתני [שנה], לומר: שאלו ולא יותר.

ותוהים: ותסברא [והאם סבור אתה] ש"מה אלו" בא לדייק ולומר כי דווקא הוא? והא [והרי] שייר לה את הוצאת התיבה החוצה שאינה אלא בתעניות האחרונות ועם כל זה לא הזכירה בחלוקות שבין הראשונות לאחרונות! ודוחים: אי [אם] משום התיבה לאו שיורא [לא שיור] הוא, משום דקא חשיב לה באידך פרקא [שמנה, דן בה, בפרק האחר] ולכן לא צריך היה לפרט כאן את הדבר. ואומרים: השתא דאתית להכי [עכשיו שהגעת לכאן] לתירוץ זה, אם כן גם הקושיות הקודמות אינן קשות: עשרים וארבעה נמי לאו שיורא [גם כן לא שיור] הוא, דקתני לה באידך פרקא [שהרי שונה אף אותה בפרק אחר], ופירש שם בהרחבה את הברכות, וכאן מנה רק דברים שאינם נזכרים להלן.

וכיון שלא הבאנו הוכחה מכרעת לא לכאן ולא לכאן, מאי הוי עלה [מה היה עליה] על בעיה זו, היכן מוסיף היחיד ביום התענית את תפילת "עננו"? אמר רב שמואל בר ססרטאי וכן אמר רב חייא בר אשי אמר רב: אומר ברכה מיוחדת בתפילת שמונה עשרה בין ברכת "גואל" לברכת "רופא", ורב אשי אמר משמיה [משמו] של ר' ינאי בריה [בנו] של ר' ישמעאל: מוסיף אותה בתוך ברכת "שומע תפילה". ומסכמים: והלכתא [וההלכה היא] כי מוסיף אותה בברכת "שומע תפילה".

א תני חדא [שנויה ברייתא אחת]: נשים עוברות (הרות) ומיניקות — מתענות בתעניות ראשונות עם הציבור ואין מתענות באחרונות. ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת] שנשים אלה מתענות באחרונות ואין מתענות בראשונות. ותניא אידך [ושנויה עוד ברייתא אחרת]: אין מתענות לא בראשונות ולא באחרונות.

אמר רב אשי: נקוט אמצעייתא בידך דמיתרצון כולהו [קח את האמצעיות בידך שעל ידי כך מתורצות הברייתות כולן]. כלומר, נשים אלה מתענות רק בתעניות האמצעיות, שחמורות הן מן הראשונות, ואין מתענות באחרונות מפני שהן מרובות מדי. ובאמת כל שלוש הברייתות לדבר אחד נתכוונו, שבברייתא הראשונה "הראשונות" הן באמת האמצעיות, שהן ראשונות לאחרונות, ו"האחרונות" הן האחרונות ממש, ובברייתא השניה הפירוש הוא ש"הראשונות" הן ראשונות ממש ו"האחרונות" הן האמצעיות, שהן אחרונות לגבי הראשונות, ובשלישית "ראשונות" ו"אחרונות" הן ראשונות ואחרונות ממש, ואכן אינן מתענות אף לפי שיטת ברייתא זו אלא באמצעיות. ולפי פירוש זה, תוכנן של כל הברייתות זהה.

ב שנינו במשנה: מה אלו התעניות האחרונות יתירות על התעניות הראשונות, אלא שבאלו האחרונות מתריעין ונועלין את החנויות. ושואלים: במאי [במה] מתריעין? רב יהודה אמר: תוקעים בשופרות, ורב יהודה בריה [בנו] של רב שמואל בר שילת משמיה [משמו] של רב אמר: ב"עננו", שאומרים דברי תפילה המתחילים במלה "עננו".

ולפני שבאים לדון בדבר מסבירים: קא סלקא דעתן [עלה בדעתנו], כלומר, זו ההנחה ראשונה היתה שמאן דאמר [מי שאומר] מתריעים ב"עננו" — לא אמר, כלומר, אינו סבור שמתריעים בשופרות, ומאן דאמר [ומי שאומר] כי מתריעים בשופרות לא אמר שמתריעים ב"עננו", ועל סמך הנחה זאת הקשו: והתניא [והרי שנינו בברייתא]: אין פוחתין משבע תעניות על הצבור שבהן שמונה עשרה התרעות, וסימן לדבר יריחו. והרי יריחו תקיעה בשופרות הוה [היה] ותיובתא [וקושיה חמורה] למאן דאמר [למי שאומר] שמתריעים ב"עננו"!

אלא יש להבין את המחלוקת בצורה אחרת: בשופרות דכולי עלמא לא פליגי דקרי לה [לדעת הכל אין חלוקים שלכך קוראים] התרעה, ובודאי מתריעים בשופרות, כי פליגי [כאשר נחלקו] היה זה בענין "עננו". מר [חכם זה] סבר קרי לה [שקוראים לכך] התרעה, ולכן אומרים גם "עננו", ומר [וחכם זה] סבר לא קרי [אינו קורא] לה ל"עננו" התרעה.

ותוהים: אם כך יוצא כי למאן דאמר [לשיטת מי שאומר] שמתריעים (מתפללים) ב"עננו", כל שכן שתוקעים בשופרות, ולמאן דאמר [ולשיטת מי שאמר] כי תוקעים בשופרות — אבל ב"עננו" לא!

משמע שתפילת "עננו" נאמרת רק במקרים חמורים ביותר, והיא התרעה גדולה יותר מאשר שופרות, והתניא [והרי שנינו בברייתא]: ושאר כל מיני פורעניות המתרגשות (הבאות) לעולם שאינן חוסר גשם, כגון: חיכוך (מחלה הגורמת לגירוי ולגירוד בעור), או חגב שבא להשחית, זבוב וצירעה ויתושין שנתרבו ביותר, או שילוח נחשים ועקרבים החודרים למקומות ישוב — לא היו מתריעין עליהם אלא צועקין. ונדייק: מכיון שצעקה היא לכל הדעות תפילה בפה, הרי התרעה בשופרות משמע. ואם כן מובן מכאן שהתרעה בשופרות חמורה יותר מאשר תפילה בפה, תפילת "עננו"!

ומשיבים: מחלוקת זו תנאי [מחלוקת תנאים] היא, דתניא [שכן שנינו בברייתא]: על אלו מתריעין אפילו בשבת: על עיר שהקיפוה גייס (צבא של אויבים) או נהר שעומד לשטוף אותה, ועל ספינה המטורפת (העומדת לטבוע) בים. ר' יוסי אמר: מתריעים לעזרה במקום שסבורים שההתרעה הזו תביא עזרה מבני אדם, אבל לא לצעקה אל ה'.

ונברר במאי [במה] מתריעים? אילימא [אם תאמר] בשופרות — תקיעה בשופרות בשבת מי שרי [האם מותרת]? שהרי אף ראש השנה שחל בשבת אין תוקעין בו, אלא לאו [האם לא] שמדובר ב"עננו", וקרי [וקורא] לה התנא של ברייתא זו התרעה, שמע מינה [למד ממנה] שיש הסבור שהתרעה היא בפה, וכדברי רב יהודה בן רב שמואל בר שילת.

ג מסופר: בשני [בשנותיו] של ר' יהודה נשיאה הוה צערא [היה צער], מצוקה של הציבור,