סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

הַרְסָנָא עִיקָּר קָא מַשְׁמַע לַן קִמְחָא עִיקָּר
אָמַר רַבִּי אַבָּא עֵרוּבֵי תַבְשִׁילִין צְרִיכִין כְּזַיִת אִיבַּעְיָא לְהוּ כְּזַיִת אֶחָד לְכֻלָּן אוֹ דִלְמָא כְּזַיִת לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב עֵרוּבֵי תַבְשִׁילִין צְרִיכִין כְּזַיִת בֵּין לְאֶחָד בֵּין לְמֵאָה
תְּנַן אֲכָלוֹ אוֹ שֶׁאָבַד לֹא יְבַשֵּׁל עָלָיו בַּתְּחִלָּה שִׁיֵּיר מִמֶּנּוּ כׇּל שֶׁהוּא סוֹמֵךְ עָלָיו לְשַׁבָּת מַאי כׇּל שֶׁהוּא לָאו אַף עַל גַּב דְּלֵיכָּא כְּזַיִת לָא דְּאִית בֵּיהּ כְּזַיִת
תָּא שְׁמַע תַּבְשִׁיל זֶה צָלִי וַאֲפִילּוּ כָּבוּשׁ שָׁלוּק וּמְבוּשָּׁל וְקוֹלְיָיס הָאִסְפְּנִין שֶׁנָּתַן עָלָיו חַמִּין מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב תְּחִלָּתוֹ וְסוֹפוֹ אֵין לוֹ שִׁיעוּר מַאי לָאו אֵין לוֹ שִׁיעוּר כְּלָל לָא אֵין לוֹ שִׁיעוּר לְמַעְלָה אֲבָל יֵשׁ לוֹ שִׁיעוּר לְמַטָּה
אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב עֵרוּבֵי תַבְשִׁילִין צְרִיכִין דַּעַת פְּשִׁיטָא דַּעַת מַנִּיחַ בָּעֵינַן דַּעַת מִי שֶׁהִנִּיחוּ לוֹ בָּעֵינַן אוֹ לָא בָּעֵינַן
תָּא שְׁמַע דַּאֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל מְעָרֵב אַכּוּלַּהּ נְהַרְדְּעָא רַבִּי אַמֵּי וְרַבִּי אַסִּי מְעָרְבִי אַכּוּלַּהּ טְבֶרְיָא מַכְרִיז רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי מִי שֶׁלֹּא הִנִּיחַ עֵרוּבֵי תַבְשִׁילִין יָבֹא וְיִסְמוֹךְ עַל שֶׁלִּי וְעַד כַּמָּה אָמַר רַב נְחוּמִי בַּר זְכַרְיָה מִשְּׁמֵיהּ דְּאַבָּיֵי עַד תְּחוּם שַׁבָּת
הָהוּא סַמְיָא דַּהֲוָה מְסַדַּר מַתְנְיָתָא קַמֵּיהּ דְּמָר שְׁמוּאֵל חַזְיֵיהּ דַּהֲוָה עֲצִיב אֲמַר לֵיהּ אַמַּאי עֲצִיבַתְּ אֲמַר לֵיהּ דְּלָא אוֹתִיבִי עֵרוּבֵי תַבְשִׁילִין אָמַר לֵיהּ סְמוֹךְ אַדִּידִי לְשָׁנָה חַזְיֵיהּ דַּהֲוָה עֲצִיב אֲמַר לֵיהּ אַמַּאי עֲצִיבַתְּ אֲמַר לֵיהּ דְּלָא אוֹתִיבִי עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין אֲמַר לֵיהּ פּוֹשֵׁעַ אַתְּ לְכוּלֵּי עָלְמָא שְׁרֵי לְדִידָךְ אֲסִיר
תָּנוּ רַבָּנַן יוֹם טוֹב שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּעֶרֶב שַׁבָּת אֵין מְעָרְבִין לֹא עֵרוּבֵי תְחוּמִין וְלֹא עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת
רַבִּי אוֹמֵר מְעָרְבִין עֵרוּבֵי חֲצֵרוֹת אֲבָל לֹא עֵרוּבֵי תְחוּמִין מִפְּנֵי שֶׁאַתָּה אוֹסְרוֹ בְּדָבָר הָאָסוּר לוֹ וְאִי אַתָּה אוֹסְרוֹ בְּדָבָר הַמּוּתָּר לוֹ
אִתְּמַר רַב אָמַר הֲלָכָה כְּתַנָּא קַמָּא וּשְׁמוּאֵל אָמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי
אִיבַּעְיָא לְהוּ הֲלָכָה כְּרַבִּי לְקוּלָּא אוֹ לְחוּמְרָא פְּשִׁיטָא דִּלְקוּלָּא קָאָמַר מִשּׁוּם דְּשָׁלַח רַבִּי אֶלְעָזָר לַגּוֹלָה לֹא כְּשֶׁאַתֶּם שׁוֹנִין בְּבָבֶל רַבִּי מַתִּיר וַחֲכָמִים אוֹסְרִין אֶלָּא רַבִּי אוֹסֵר וַחֲכָמִים מַתִּירִין מַאי
תָּא שְׁמַע דְּרַב תַּחְלִיפָא בַּר אַבְדִּימִי עֲבַד עוֹבָדָא כְּוָתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל וְאָמַר רַב תְּחִלַּת הוֹרָאָה דְּהַאי צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן לְקִלְקוּלָא אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא לְקוּלָּא קָאָמַר הַיְינוּ קִלְקוּלָא אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לְחוּמְרָא מַאי קִלְקוּלָא אִיכָּא
כֵּיוָן דְּמִקַּלְקְלִי בַּהּ רַבִּים

רש"י

הרסנא עיקר. שומן הדגים: בין לאחד בין למאה. די להם בכזית: לא דאית ביה כזית. ולגבי ככר שלם קרי ליה כל שהוא: תבשיל זה. של ערוב: כבוש. בחומץ ובחרדל ומיני ירקות: שלוק. מבושל הרבה מאד: מבושל. כהלכתו: קולייס האספנין. דג מליח הוא ורך ונאכל כמו שהוא חי אלא שנותנין עליו חמין וזה בשולו כדתנן במסכת שבת (דף לט.) שהדחתו זו היא גמר מלאכתו: שנתנו עליו חמין. גרסינן שעשו לו מערב יו''ט בשול הראוי לו: תחלתו. כשעשה התבשיל אין לו שיעור כמה יהא בו: סופו. אכלו או שאבד ושייר ממנו קצת: מאי לאו אין לו שיעור כלל. לא לרב ולא למעט: לא אין לו שיעור למעלה. לומר שלא יוסיף בו על כך וכך: למטה. לא יפחות מכזית: צריכים דעת. שידעו שלשם כך נעשו ורב הונא לא פירש דעת מי ומפרשינן לה אנן ואמרינן הא ודאי פשיטא לן דכי אמר רב הונא צריכים דעת דעתו דמניח מיהא בעי דאיהו עדיף שעושהו לשם כך מיהו מבעיא לן דעת מי שהניחו לצרכו כגון דעשהו זה לצורך חברו כלום צריך שימלך בו תחלה לעשותו על פיו: עד תחום שבת. ולעומדים חוץ לתחום לא היה דעתו של מניח עליהם ולא עלו על לבו לזוכרן: מסדר מתניתא. שהיה יודע משניות בגרסא ומחזר עליהן לפני מר שמואל שהיו סדורות בפיו כעיקרן: סמוך אדידי. דמערבנא אכולה נהרדעא שהיא עירו: לשנה. לשנה אחרת וראש השנה היה שאין יכול להניח ולהתנות: לדידך אסור. שאין דעתי על המזידין והפושעים שאינם חרדים לדברי חכמים: לא ערובי חצרות. לטלטל מחר דנראה כמתקן דבר: שאתה אוסרו בדבר האסור לו. כח יש בידך לאסור עליו מלעשות צורך מחר דבר שהוא אסור בו ביום והיינו תחומין שאף ביו''ט אסור לצאת מן התחום: ואי אתה אוסרו. אין כח בידך לאסור לו מלתקן למחר דבר שהוא מותר בו ביום ואסור טלטול חצרות ליתיה ביום טוב: משום דשלח רבי אלעזר כו'. לפיכך הוצרכו לשאול לקולא קאמר שמואל או לחומרא משום דשלח ר' אלעזר לחומרא ואנו שונין דרבי לקולא לפיכך שואלים אנו שמואל שקבע הלכה כרבי היכי מתני לפלוגתייהו: ואמר רב תחלת הוראה וכו'. דרב פליג עליה ואמר הלכה כת''ק: כיון דמקלקלי בה רבים. ששוכחין ומטלטלין בלא ערוב:

תוספות

אמר רבי אבא ערובי תבשילין צריך שיהא בהן כזית. וג' דינים יש בהלכות ערוב ערובי תחומין צריך שתי סעודות לכל אחד ואחד והכי מסיק בהדיא בעירובין (דף פ:) ערובי חצרות צריכין כגרוגרת לכל אחד ואחד והכי מסיק בהדיא בעירובין (דף פב:) עד שיהא ב' סעודות ואם יש שם מזון ב' סעודות אינו צריך יותר ואפילו מאה יכולין לסמוך עליו ערובי תבשילין בין לאחד בין למאה אינו צריך אלא כזית לכל מין ומין: [לעיל] דגים קטנים מלוחים אין בהם משום בשולי נכרים. דהא נאכלים כמו שהן חיין הואיל ומלוחים אבל אם לא היו מלוחים יש בהם משום בשולי נכרים ותימה דאמר במס' ע''ז פרק אין מעמידין (דף לח.) כל שאינו עולה על שלחן מלכים ללפת בו את הפת אין בו איסור משום בשולי נכרים וקאמר עלה כגון דגים קטנים וי''ל דהתם בקטנים טפי מיירי והכא מיירי בדגים שאין קטנים כל כך שפעמים שהן עולין על שלחן מלכים ללפת בו את הפת: קמ''ל קמחא עיקר. מכאן אנו סומכין ליקח מן הנכרים פת הנלוש מן הביצים שקורין קנטויי''ש ואובליזא''ש דמאי נחוש אי משום פת עצמו התירו חכמים אי משום ביצים ששלקו בה הא אמרינן קמחא עיקר ואין לחלק ולומר דשאני הכא לחומרא כלומר דקמחא שהוא מן שלקות שבלילתו רכה אסור אבל בעלמא שהוא עב והוי מעשה תנור אף שהיתר עיקר לא אזלינן לקולא אי אפשר לומר כן דהא קאמר הכא מהו דתימא הרסנא עיקר כלומר היה לנו להתיר אלמא היכא דהיתר עיקר אזלינן בתריה אפי' לקולא אי לאו דאסיק דקמחא עיקר ואין לחוש שמא הביצים מעופות טמאים דהא אינן מצויין בינינו ושמא יש דם בביצים רובם אין בהם דם ומה שבודקים הביצים בשעה שמשימין אותם ברוטב אם יש בהן דם זהו חומרא בעלמא דהא אם לא נבדקו מותרין וגם אין לחוש משום ביצי נבלות או מטרפות משום דאזלינן בתר הרוב וא''ת והא יש לחוש שמא נלושו בביצים טרופות דאמר בחולין (דף סד. ושם) דאין לוקחין ביצים טרופות מן הנכרי וי''ל ה''מ בעינייהו משום דאית בהו ריעותא דמוכחא מלתא ממה שהן טרופות דמנבלות וטרפות אתו וזבנהו ישראל לנכרי אבל הכא שנלושו דליכא שום ריעותא לא חיישינן לשום דבר ויש לומר שנלושו מביצים שלמות ומיהו פשטי''ץ של דגים שאפאו נכרי אין להתיר דיש בהם משום בשולי נכרים הואיל ונבלע שומן הדגים בתוך העיסה והדגים אסורין משום בישולי נכרים א''כ אף העיסה שמבחוץ אסורה ונעשה כולו בשולי נכרים אע''פ שהעיסה אין בה משום ב''נ דהא התירו את הפת וגם מה שנבלע בה אינו בעין מ''מ קודם שנבלע בעיסה היה בעין והיה נאסר ונמצא שהעיסה נלושה מן האיסור דרבנן ויש שמסירין השומן ואוכלים אותן בכה''ג ואותן ניליי''ש מדלא מברכין עלייהו ברכת המוציא יש בהן משום ב''נ ומיהו אומר הר''ר יחיאל דאין בהם משום ב''נ כיון דדרך אפיית פת עביד להו ועוד דאי קבע סעודתיה עלייהו מברך ברכת המוציא אלמא פת נינהו.: רבי אומר מערבין ערובי חצרות אבל לא ערובי תחומין. תימה הא רבי ס''ל בפרק בכל מערבין (עירובין דף לח: ושם) דשבת ויו''ט קדושה אחת היא וא''כ היכי מערבינן ערובי חצרות מי''ט לשבת ויש לומר דאדרבה היינו טעמא הכא דרבי דהא דאית ליה קדושה אחת הן היינו בדבר האסור לעשות ביו''ט כגון תחומין אסור לעשותם ביו''ט בשביל שבת דהא קדושה אחת הן אבל בשביל שקדושה אחת היא לא אסרינן דבר המותר לעשות ביו''ט עצמו כגון לטלטל בחצרו לעשות ערוב בשביל שבת:
הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר