סקר
איזו "בבא" הכי קשה?






 
חיפוש מתקדם

טקסט הדף מנוקד

כׇּל מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם קְצוּבִים לוֹ מֵרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְעַד יוֹם הַכִּפּוּרִים חוּץ מֵהוֹצָאַת שַׁבָּתוֹת וְהוֹצָאַת יוֹם טוֹב וְהוֹצָאַת בָּנָיו לְתַלְמוּד תּוֹרָה שֶׁאִם פָּחַת פּוֹחֲתִין לוֹ וְאִם הוֹסִיף מוֹסִיפִין לוֹ
אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ מַאי קְרָאָה תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר (בַּכֵּסֶא) לְיוֹם חַגֵּנוּ אֵיזֶהוּ חַג שֶׁהַחֹדֶשׁ מִתְכַּסֶּה בּוֹ הֱוֵי אוֹמֵר זֶה רֹאשׁ הַשָּׁנָה וּכְתִיב כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב
מַאי מַשְׁמַע דְּהַאי חֹק לִישָּׁנָא דִּמְזוֹנֵי הוּא דִּכְתִיב וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה מָר זוּטְרָא אָמַר מֵהָכָא הַטְרִיפֵנִי לֶחֶם חֻקִּי
תַּנְיָא אָמְרוּ עָלָיו עַל שַׁמַּאי הַזָּקֵן כׇּל יָמָיו הָיָה אוֹכֵל לִכְבוֹד שַׁבָּת מָצָא בְּהֵמָה נָאָה אוֹמֵר זוֹ לַשַּׁבָּת מָצָא אַחֶרֶת נָאָה הֵימֶנָּה מַנִּיחַ אֶת הַשְּׁנִיָּה וְאוֹכֵל אֶת הָרִאשׁוֹנָה
אֲבָל הִלֵּל הַזָּקֵן מִדָּה אַחֶרֶת הָיְתָה לוֹ שֶׁכׇּל מַעֲשָׂיו לְשֵׁם שָׁמַיִם שֶׁנֶּאֱמַר בָּרוּךְ ה' יוֹם יוֹם תַּנְיָא נָמֵי הָכִי בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים מֵחַד שַׁבָּיךְ לְשַׁבְּתָיךְ ובֵית הִלֵּל אוֹמְרִים בָּרוּךְ ה' יוֹם יוֹם
אָמַר רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא הַנּוֹתֵן מַתָּנָה לַחֲבֵרוֹ אֵין צָרִיךְ לְהוֹדִיעוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וּמֹשֶׁה לֹא יָדַע כִּי קָרַן עוֹר פָּנָיו
מֵיתִיבִי לָדַעַת כִּי אֲנִי ה' מְקַדִּשְׁכֶם אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה מֹשֶׁה מַתָּנָה טוֹבָה יֵשׁ לִי בְּבֵית גְּנָזַי וְשַׁבָּת שְׁמָהּ וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ לִיתְּנָהּ לְיִשְׂרָאֵל לֵךְ וְהוֹדִיעַ אוֹתָם מִכָּאן אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הַנּוֹתֵן פַּת לְתִינוֹק צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ לְאִמּוֹ
לָא קַשְׁיָא הָא בְּמַתָּנָה דַּעֲבִידָא לְאִגַּלּוֹיֵי הָא בְּמַתָּנָה דְּלָא עֲבִידָא לְאִגַּלּוֹיֵי שַׁבָּת נָמֵי מַתָּנָה דַּעֲבִידָא לְאִגַּלּוֹיֵי מַתַּן שְׂכָרָהּ לָא עֲבִידָא לְאִגַּלּוֹיֵי
אָמַר מָר מִכָּאן אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הַנּוֹתֵן פַּת לְתִינוֹק צָרִיךְ לְהוֹדִיעַ לְאִמּוֹ מַאי עָבֵיד לֵיהּ שָׁיֵיף לֵיהּ מִשְׁחָא וּמָלֵי לֵיהּ כּוּחְלָא וְהָאִידָּנָא דְּחָיְישִׁינַן לִכְשָׁפִים מַאי אָמַר רַב פָּפָּא שָׁיֵיף לֵיהּ מֵאוֹתוֹ הַמִּין
אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי כׇּל מִצְוֹת שֶׁנָּתַן לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל נָתַן לָהֶם בְּפַרְהֶסְיָא חוּץ מִשַּׁבָּת שֶׁנָּתַן לָהֶם בְּצִנְעָא שֶׁנֶּאֱמַר בֵּינִי וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אוֹת הִיא לְעוֹלָם
אִי הָכִי לָא לִעַנְשׁוּ גּוֹיִם עֲלַהּ שַׁבָּת אוֹדוֹעֵי אוֹדְעִינְהוּ מַתַּן שְׂכָרָהּ לָא אוֹדְעִינְהוּ וְאִי בָּעֵית אֵימָא מַתַּן שְׂכָרָהּ נָמֵי אוֹדְעִינְהוּ נְשָׁמָה יְתֵירָה לָא אוֹדְעִינְהוּ
דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ נְשָׁמָה יְתֵירָה נוֹתֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּאָדָם עֶרֶב שַׁבָּת וּלְמוֹצָאֵי שַׁבָּת נוֹטְלִין אוֹתָהּ הֵימֶנּוּ שֶׁנֶּאֱמַר שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ כֵּיוָן שֶׁשָּׁבַת וַוי אָבְדָה נֶפֶשׁ
עוֹשֶׂה אָדָם תַּבְשִׁיל מֵעֶרֶב יוֹם טוֹב אָמַר אַבָּיֵי לֹא שָׁנוּ אֶלָּא תַּבְשִׁיל אֲבָל פַּת לָא
מַאי שְׁנָא פַּת דְּלָא אִילֵּימָא מִידֵּי דִּמְלַפֵּת בָּעֵינַן וּפַת לָא מְלַפְּתָא וְהָא דַּיְיסָא נָמֵי דְּלָא מְלַפְּתָא דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא הָנֵי בַּבְלָאֵי טַפְשָׁאֵי דְּאָכְלִי נַהֲמָא בְּנַהֲמָא וְאָמַר רַב נְחוּמִי בַּר זְכַרְיָה מִשְּׁמֵיהּ דְּאַבָּיֵי מְעָרְבִין בְּדַיְיסָא אֶלָּא מִידֵּי דְּלָא שְׁכִיחַ בָּעֵינַן וּפַת שְׁכִיחָא וְדַיְיסָא לָא שְׁכִיחָא
אִיכָּא דְּאָמְרִי אָמַר אַבָּיֵי לֹא שָׁנוּ אֶלָּא תַּבְשִׁיל אֲבָל פַּת לָא מַאי טַעְמָא אִילֵּימָא דְּמִידֵּי דְּלָא שְׁכִיחַ בָּעֵינַן וּפַת שְׁכִיחָא וְהָא דַּיְיסָא לָא שְׁכִיחָא וְאָמַר רַב נְחוּמִי בַּר זְכַרְיָה מִשְּׁמֵיהּ דְּאַבָּיֵי אֵין מְעָרְבִין בְּדַיְיסָא אֶלָּא מִידֵּי דִּמְלַפֵּת בָּעֵינַן וּפַת לָא מְלַפְּתָא וְדַיְיסָא נָמֵי לָא מְלַפְּתָא דְּאָמַר רַבִּי זֵירָא הָנֵי בַּבְלָאֵי טַפְשָׁאֵי דְּאָכְלִי נַהֲמָא בְּנַהֲמָא
תָּנֵי רַבִּי חִיָּיא עֲדָשִׁים שֶׁבְּשׁוּלֵי קְדֵרָה סוֹמֵךְ עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם עֵרוּבֵי תַבְשִׁילִין וְהָנֵי מִילֵּי דְּאִית בְּהוּ כְּזַיִת אָמַר רַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה שַׁמְנוּנִית שֶׁעַל גַּבֵּי הַסַּכִּין גּוֹרְרוֹ וְסוֹמֵךְ עָלָיו מִשּׁוּם עֵרוּבֵי תַבְשִׁילִין וְהָנֵי מִילֵּי דְּאִית בְּהוּ כְּזַיִת
אָמַר רַב אַסִּי אָמַר רַב דָּגִים קְטַנִּים מְלוּחִים אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם בִּשּׁוּלֵי גוֹיִם אָמַר רַב יוֹסֵף וְאִם צְלָאָן גּוֹי סוֹמֵךְ עֲלֵיהֶם מִשּׁוּם עֵרוּבֵי תַבְשִׁילִין וְאִי עַבְדִינְהוּ גּוֹי כָּסָא דְהַרְסָנָא אָסוּר
פְּשִׁיטָא מַהוּ דְּתֵימָא

רש"י

כל מזונותיו של אדם. כל מה שעתיד להשתכר בשנה שיהא נזון משם קצוב לו כך וכך ישתכר בשנה זו ויש לו ליזהר מלעשות יציאה מרובה שלא יוסיפו לו שכר למזונות אלא מה שפסקו לו: חוץ מהוצאת שבתות. אותה לא פסקו לו מה ישתכר לצרכה ומהיכן תבואהו אלא לפי מה שרגיל ממציאים לו לשעה או לאחר שעה: פוחתין לו. כלומר ממציאין לו שכר מועט: מאי קראה. שקוצבין מזונות בראש השנה: שהחדש מתכסה בו. שהלבנה מתכסה בו שאינה נראית לכל אדם אלא שחרית ליושבי מזרח וערבית ליושבי מערב כדאמר בר''ה (דף כ:) עשרים וארבע שעות מתכסה סיהרא: הוי אומר זה ר''ה. דאלו שאר יו''ט כבר נתמלאה הלבנה במקצת ונראית בכל מקום: בכסה ליום חגנו. אבחדש קאי תקעו בחדוש הלבנה שופר כשהוא מתכסה ביום חגנו: ואוכל את הראשונה. נמצא אוכלה לזו כדי שתהא היפה נאכלת בשבת דהויא לה אכילתה של הראשונה לכבוד שבת: לשם שמים. בוטח שתזדמן לו נאה לשבת: מחד שביך לשבתיך. מאחד בשבת שלך תן לבך לשבת הבאה: יום יום. יעמס לנו את צרכינו ועזרתנו: אינו צריך להודיעו. לומר שלא יהא זה יושב ותוהה מהיכן בא אליו דבר זה: ומשה לא ידע. אלמא נתן לו הקב''ה הוא קרון עור פנים ולא הודיעו: לדעת כי אני ה' וגו'. רישיה דקרא אך את שבתותי תשמרו ומאי לדעת רוצה אני שתודיעם מה מתנה חשובה אני מבקש ליתן להם: צריך להודיע את אמו. לעשות לו אות וסימן שאם יאכלנו קודם שיבא לאמו תראה את האות ותשאלנו מי עשה לך כך והוא יאמר פלוני וגם נתן לי פת ומתוך כך ידעו אביו ואמו שהוא אוהבם ותרבה אהבה ורעות בישראל: דעבידא לגלויי. כגון קרון פנים דמשה שהודיעוהו הרואין לא צריך הנותן להודיעו: ומלי ליה כוחלא. נותן כחול סביבות עיניו: לא (נענשו) נכרי עלה. ואנן אשכחן שחזר הקב''ה להענישן על התורה ועל המצות דכתיב וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן (דברים לג) וכתיב אלוה מתימן יבא (חבקוק ג): נשמה יתירה. רוחב לב למנוחה ולשמחה ולהיות פתוח לרוחה ויאכל וישתה ואין נפשו קצה עליו: וינפש. דרשינן ליה אוי על הנפש שהלכה לה: לא שנו. דהוי ערוב: דמלפת. לפתן בעינן דמוכחא מלתא שעשוי לשבת: ופת לא מלפתא. הלכך לא מוכחא מלתא היא שהרי בכל יום יש לחם: שבשולי קדרה. שנשארו בלא מתכוין: סומך עליהם. מערב יום טוב לשם ערוב ולא אמרינן לא חשיבי ובטלי: גוררו. מערב יום טוב: אין בהם משום בשולי נכרים. שגזרו חכמים בבשולי נכרים משום חתנות ועל שנאכל כמו שהוא חי לא גזרו על בשולו דכיון שנאכל כמו שהוא חי אינו בשול דלא אהני מידי ואלו נאכלין על ידי מלחן חיים: סומך ישראל עליהן. דהא שרו באכילה: כסא דהרסנא מטוגן בשומן קרבי דגים ובקמח: אסירי. דקמח אין נאכל כמו שהוא חי לפיכך יש בו משום בשולי נכרים:

תוספות

כל מזונותיו של אדם קצובים כו' והוצאת בניו לתלמוד תורה. פר''י הכל נפקי מקראי דלעיל מזונותיו דשבת כדאמר לוו עלי ואני פורע תורה דכתיב חדות וחדות היא תורה דכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב (תהלים יט): איזהו חג שהחדש מתכסה בו וכו'. פרש''י שהלבנה אינה נראית וקשה לפי' זה דהוה ליה למימר שהלבנה מתכסה לכך . פר''ת [שר''ח] מזדמן בו כלומר שרגיל לבא בו וכסא לשון זמן כמו ליום הכסא יבא ביתו (משלי ז) ורבינו משולם פירש מתכסה שלא היה שעיר של ר''ח קרב בו והקשה רבינו תם דבתוספתא. קאמר דקחשיב (. ל''ו) שעירים בשנה וקא חשיב י''ב שעירים דראשי חדשים ולא מצינו י''ב אם לא היה שעיר דר''ח דר''ה והשיב לו רבינו משולם דלא עלה על לבו לומר כן אלא היתה דעתו דלא מפרש קרא בהדיא של ראש חדש דראש השנה דכתיב בפינחס מלבד עולת החדש וחטאת לא הזכיר וי''מ מתכסה שאין מזכירין אותו במוסף דראש השנה ור''ת היה אומר אדרבה הואיל והיה קרב מזכירין אותו במוסף דראש השנה ותקן ר''ת לומר במוסף מלבד עולת החדש וגו' וכן תקן לומר שני שעירים כהלכתן וגו' שעיר אחד של ראש חדש ושעיר אחד של ר''ה:

הגרסה הדיגיטלית של תלמוד קורן נואה על שמו של וויליאם דייוידסון, יצא לאור בהוצאת קורן,
מנוקד על ידי דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים - ושוחרר תחת רשיון מסוג CC BY-NC
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר