משום ר' שילא אמרו: חתן פטור מקריאת שמע והשושבינין וכל בני החופה חייבין.

תניא [שנויה ברייתא]; אמר ר' חנניא בן עקביא: כותבי ספרים (ספרי תורה) תפילין ומזוזות, הן עצמן ותגריהן הסוחרים המוכרים אותם ותגרי תגריהן הקונים מן הסוחרים הראשונים ומוכרים אותם לאחרים וכל העוסקין במלאכת שמים, לאתויי [להוסיף] בכלל אלה אף מוכרי תכלת לציצית — פטורין מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל המצות האמורות בתורה, בזמן שהם עוסקים במלאכה זו, לקיים את דברי ר' יוסי הגלילי, שהיה ר' יוסי הגלילי אומר: העוסק במצוה פטור מן המצוה.

א לענין סוכה תנו רבנן [שנו חכמים]: הולכי דרכים ההולכים ביום — פטורין מן הסוכה ביום, וחייבין בלילה. הולכי דרכים בלילה — פטורין מן הסוכה בלילה וחייבין ביום. הולכי דרכים הן ביום והן בלילה — פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה. וההולכין לדבר מצוה — פטורין בין ביום ובין בלילה, אפילו שאינם הולכים בלילה, משום שהם עוסקים במצוותם. מסופר: כי הא [כמו זו] שרב חסדא ורבה בר רב הונא כי הוו עיילי בשבתא דריגלא לבי ריש גלותא [כאשר היו באים בשבת הרגל לבית ראש הגולה], לשמוע את דרשת הרגל של ראש הגולה, הוו גנו ארקתא דסורא [היו ישנים על שפת נהר סורא] ולא בסוכה, אמרי [היו אומרים]: אנן [אנחנו] שלוחי מצוה אנן [אנחנו] ופטורין אנו ממצות סוכה.

תנו רבנן [שנו חכמים]: שומרי העיר ביום — פטורין מן הסוכה ביום וחייבין בלילה, שומרי העיר בלילה — פטורין מן הסוכה בלילה וחייבין ביום. שומרי העיר בין ביום ובין בלילה — פטורין מן הסוכה בין ביום ובין בלילה.

שומרי גנות ופרדסים — פטורים מן הסוכה בין ביום ובין בלילה. ושואלים: שומרי גנות אלה ליעבדי [שיעשו] סוכה התם [שם] במקום ששומרים בו וליתבו [וישבו] ומדוע יפטרו מן הסוכה? אביי אמר: טעם הדבר הוא משום שנאמר "בסוכות תשבו" (ויקרא כג, מב) ואמרו חכמים כי "תשבו" משמעו — כעין תדורו, כעין דירתכם הקבועה. וכיון שאין השומר יכול להכין במקום השמירה סוכה הראויה לדירה גמורה על כל אביזריה — אין המצוה חלה עליו.

רבא אמר: פרצה קוראה לגנב. שאם קבע לו השומר סוכה לישיבתו ידעו הגנבים שהשומר נמצא בצידו האחד של השדה ויפרצו במקום אחר. וכשאין מחייבים את השומר בסוכה, אין יוצרים "פירצה" כזו בשמירה. ושואלים: מאי בינייהו [מהו ההבדל המעשי ביניהם] בין שני הטעמים הללו? ומשיבים: איכא בינייהו [יש הבדל ביניהם] דקא מנטר כריא דפירי [שהוא שומר כרי, ערימה, של פירות], שמצד צרכי השמירה יכול לקבוע סוכתו שם, שהרי שומר רק במקום מצומצם אבל אין יכול לקיים "תשבו כעין תדורו".

ב נאמר במשנה כי חולים ומשמשיהם פטורים מן הסוכה. תנו רבנן [שנו חכמים]: חולה שאמרו שפטור מן הסוכה לא דווקא חולה שיש בו סכנה (סכנת נפשות), אלא אפילו חולה שאין בו סכנה. ואפילו זה שחש [סובל] בעיניו, ואפילו החש בראשו. אמר רבן שמעון בן גמליאל: פעם אחת חשתי בעיני בקיסרי והתיר ר' יוסי בריבי (הגדול החשוב), הוא ר' יוסי בן חלפתא, לישן אני ומשמשי מחוץ לסוכה.

מעין זה מסופר: רב שרא [התיר] לרב אחא ברדלא למגנא בכילתא [לישון בתוך כילה] בסוכה, אף שגבוהה הכילה עשרה טפחים ויותר והריהו כאילו ישן בתוך בית בסוכה ואינו יוצא חובת סוכה — משום בקי [הזבובים הנושכים]. רבא שרא ליה [התיר לו] לר' אחא בר אדא למיגנא בר ממטללתא [לישון חוץ לסוכה], משום סירחא דגרגישתא [הסרחון של האדמה] שבקרקע הסוכה.

ומעירים: רבא לטעמיה [לטעמו, לשיטתו], שאמר רבא: המצטער, כלומר: מי שהישיבה בסוכה גורמת לו צער ויסורים — פטור מן הסוכה. ושואלים: והא אנן תנן [והרי אנו שנינו במשנתנו]: חולין ומשמשיהן פטורין מן הסוכה, ונדייק: חולה — אין [כן] פטור, אבל מצטער — לא פטור! ומשיבים, אמרי [אומרים]: חולה — הוא ומשמשיו פטורין, אולם המצטער שאינו חולה ממש — הוא פטור, אולם משמשיו לא.

ג שנינו במשנה: אוכלים אכילת ארעי חוץ לסוכה. ושואלים: וכמה היא אכילת ארעי? אמר רב יוסף: פת כשיעור תרתי או תלת ביעי [שתים או שלוש ביצים]. אמר ליה [לו] אביי: והא זימנין סגיאין סגי ליה לאיניש בהכי, והוה ליה [והרי פעמים רבות די לו לאדם בכך, והרי היא לו] כסעודת קבע! אלא אמר אביי: כדטעים בר בי רב ועייל לכלה [כשיעור שטועם תלמיד מבית רב, שבולע מעט אוכל, ונכנס לשמוע את הדרשה], ובדרך זו ודאי שאין אכילתו נחשבת כאכילת קבע.

תנו רבנן [שנו חכמים]: אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה ואין ישנים שינת עראי חוץ לסוכה. ושואלים: מאי טעמא [מה טעם] ההבדל, שהרי מצות אכילה חובה היא כמצות שינה בסוכה? אמר רב אשי: איסור השינה מחוץ לסוכה ואפילו שנת ארעי גזרה הוא שמא ירדם וימשיך לישון שינת קבע גמורה.

אמר ליה [לו] אביי: אלא הא דתניא [זו ששנינו בברייתא]: ישן אדם שינת עראי בתפילין, אבל לא שינת קבע, אף כאן ליחוש [שיחשוש] שמא ירדם ותמצא שנתו קבע! אמר רב יוסף בריה [בנו] של רב עילאי: לענין תפילין מדובר במוסר שינתו לאחרים. כלומר: מבקש מאדם אחר שיעיר אותו לאחר זמן קצר.

מתקיף לה [מקשה על כך] רב משרשיא: ערביך ערבא צריך [הערב שלך צריך ערב]! כלומר: ומי יבטיח לנו שאף הממונה על כך לא ירדם בינתיים, וישנו שניהם?! אלא אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: במניח ראשו בין ברכיו עסקינן [עוסקים אנו], שבמצב כזה אינו יכול לישון שינת קבע, אלא לנמנם בלבד. רבא אמר: טעם איסור שינת ארעי בסוכה אינו משום חשש לשינת קבע, אלא משום שבכלל אין קבע לשינה, שכל שינה נחשבת כקבע ולכן אסרו עליו לישון שינה כלשהי מחוץ לסוכה. ולענין תפילין יש לומר, שאין חוששים שמא ירדם.

ומעירים, תניא חדא [שנויה ברייתא אחת]: ישן אדם בתפילין שינת עראי אבל לא שינת קבע, ותניא אידך [ושנויה ברייתא אחרת]: בין קבע בין עראי יכול לישון. ותניא אידך [ושנויה עוד ברייתא אחרת]: אינו ישן לא קבע ולא עראי. ומסבירים: לא קשיא [אינו קשה], שיש ליישב: הא [זו] שאמרנו שאינו ישן אף שינת עראי — דנקיט להו בידיה [שהוא מחזיק אותן, את התפילין בידו] אסור לו לישון כך אפילו שינת עראי, שמא יפלו מידו. הא [זו] שהתירו רק שינת עראי — דמנחי ברישיה [שמונחים התפילין על ראשו] ולכן בשינת עראי אין לחשוש שמא יפיח ריח רע מתוכו או יטמא, ובשינת קבע יש לחשוש. הא [זה] שמותר לישון אף שינת קבע — דפריס סודר עלויה [שחולץ אותן ופורס מטפחת עליהם] וישן לצד התפילין.

ושואלים: וכמה היא שינת עראי? תני [שנה] רמי בר יחזקאל: זמן הדרוש כדי הלוך מאה אמה. ומעירים: תניא נמי הכי [שנויה ברייתא גם כן כך] ביחס לשיעור זה: הישן בתפילין ורואה קרי בעוד התפילין עליו — אוחז ברצועה של התפילין