ומוסיפים ודנים בשיטות הללו. בשלמא למאן דאמר [נניח, הדבר מובן, לשיטת זה שאומר] שהשולחנות היו מונחים בין צפון ודרום — שפיר [יפה, ברור] הוא כיצד היה מתבצע בו זמנית סידורו של לחם הפנים החדש וסילוקו של לחם הפנים הישן. שכן שני כהנים המסדרים את הלחם החדש היו עומדים בצידו האחד של השולחן, ושני כהנים אחרים המסלקים באותו זמן את הלחם הישן היו עומדים כנגדם בצידו השני. ומשסיימו יצאו אלו ואלו אל מחוץ להיכל. ולשיטה זו שהיו השולחנות עומדים בין צפון לדרום, היו אם כן הכהנים המסדרים עומדים משני צידיו בחציו הצפוני של ההיכל למזרחו ולמערבו, ודי באותו מקום לצורך הכהנים שמשני צידיו של השולחן.

אלא למאן דאמר [לשיטת זה שאומר, רבי] כי השולחנות היו מונחים בין מזרח ומערב והכהנים המסדרים עומדים משני צידיו לצפון ולדרום, מכדי [הרי] השלחן כמה אמות היה משוך (מרוחק) מן הכותל הצפוני של ההיכל? שתי אמות ומחצה (שהוא המקום הנדרש להילוכם של שני אנשים), ועל כך יש להוסיף עוד אמה שהיא רוחב דידיה [שלו עצמו, של שורת חמשת השולחנות הצפוניים יותר], ועוד יש להוסיף על כך שתי אמות ומחצה דביני ביני [שבין לבין], בין שורת חמשת השולחנות הצפוניים לבין שולחנו של משה, שאף זה נזקק לשטח זה כדי הילוך שני אנשים.

ועוד יש להוסיף אמה שהיא רוחבו של שולחן משה, ועוד יש להוסיף שתי אמות ומחצה דביני ביני [שבין לבין], בין שולחנו של משה לשורת חמשת השולחנות הדרומיים, ועוד אמה שהיא רוחבו דידיה [שלו עצמו, של שורת חמשת השולחנות הדרומיים] — נמצא סך הכל עולה עשר וחצי אמות, ומעתה אישתכח דקאכיל [נמצא שאוכל, שנכנס] השולחן בשיעור של פלגא דאמתא [חצי אמה] בתוך חלק דרום של ההיכל, והרי מקומו של השולחן הוא בצפון ההיכל, ולא בדרומו!

ומשיבים: מי סברת [האם סבור אתה] שהשלחן של משה בהדייהו הוה יתיב [יחד איתם, במקביל לעשרת שולחנות של שלמה, היה ישוב, מונח]?! לא כך היה, אלא דמידלי ליה [מוגבה היה] משולחנות שלמה. שהיה השולחן של משה גבוה משאר השולחנות, שנתון היה לצד השולחנות של שלמה לכיוון מערב של המקדש שהוא מקום גבוה יותר (שהרי מקום המקדש היה משתפע ממערב למזרח) ושם מנח ליה [מניח אותו], ומיתתי להו לדידהו פורתא [ומוריד אותם, את שולחנות שלמה מתחתיו, מעט], שהיו נראים השולחנות הללו ביחס לשולחנו של משה, כתלמיד היושב לפני רבו, מתחתיו. ובאופן זה אין רוחב שולחנו של משה מצטרף לרוחבם של שתי שורות השולחנות, והיו כל השולחנות מונחים בחלקו הצפוני של ההיכל.

א ועוד מעניינם של השולחנות והמנורות שעשה שלמה. תנו רבנן [שנו חכמים] בברייתא: עשרה שלחנות עשה שלמה נוסף על שולחן הפנים שעשה משה במדבר. ואולם לא היו מסדרין במקדש את לחם הפנים אלא על שולחנו של משה בלבד. שכן נאמר: "ויעש שלמה את כל הכלים אשר בית ה' את מזבח הזהב ואת השלחן אשר עליו לחם הפנים זהב" (מלכים א ז, מח), ומכאן שלא היה אלא שולחן אחד עליו היה ניתן לחם הפנים.

וכמו כן עשר מנורות זהב עשה שלמה במקדש, ואולם לא היו מדליקין במקדש אלא במנורה של משה. שכן נאמר "ומקטירים לה' עולות בבוקר בבוקר ובערב בערב וקטורת סמים ומערכת לחם על השולחן הטהור ומנורת הזהב ונרתיה לבער בערב בערב..." (דברי הימים ב יג, יא), ומכאן שלא היתה אלא מנורה אחת בה הודלקו נרות המקדש.

ואילו ר' אלעזר בן שמוע חולק ואומר כי על כל השולחנות כולם היו מסדרין את לחם הפנים, שכן נאמר "ויעש שלמה את כל הכלים אשר בית האלקים ואת מזבח הזהב ואת השלחנות ועליהם לחם הפנים" (דברי הימים ב ד, יט), ומכאן שניתן לחם הפנים על כל השולחנות שבמקדש. וכן בכל המנורות כולן שהיו במקדש היו מדליקין, שכן נאמר בהמשך הפסוק הקודם "את המנרות ונרתיהם לבערם כמשפט לפני הדביר זהב סגור" (שם כ).

ר' יוסי בר' יהודה אומר: לא היו מסדרין את הלחם אלא על השולחן של משה, אלא מה אני מקיים (כיצד אני מסביר) את הכתוב "ואת השלחנות אשר עליהם לחם הפנים... זהב"? אלו שלשה השלחנות שהיו במקדש: שנים שהיו עומדים באולם שלפני ההיכל מבפנים האולם לפתח הבית (ההיכל): שולחן אחד — של כסף, ושולחן אחד — של זהב.

על השולחן של כסף היה הכהן נותן את לחם הפנים החדש, המוכנס להיכל, לאחר שנאפה בכניסתו להיכל, שמתקרר עליו הלחם מעט מחום התנור. והיו מניחים את הלחם הישן, שהוסר מעל שולחן הפנים על השולחן של זהב ביציאתו מההיכל, עד שיוקטרו בזיכי הלבונה. ולא היה מונח על של כסף, כשולחן שבכניסתו, שכלל הוא: מעלין בהנהגת חשיבות בדבר שהוא קודש, ולא מורידין בהנהגת חשיבות בו. ולאחר שהיה הלחם נתון (כל השבוע) על שולחן הפנים שהוא מזהב, אין מניחים אותו על שולחן הפחות בערכו. ומלבד שני שולחנות אלה, היה עוד שולחן אחד של זהב, ושולחן זה היה בפנים (בתוך ההיכל), שעליו נתון לחם הפנים תמיד. הוא הנקרא "שולחן הפנים".

ושואלים: ומנא לן [ומנין לנו] שאין מורידין בקודש? אמר רבי: שכן אמר קרא [הכתוב]: "ויקם משה את המשכן ויתן את אדניו וישם את קרשיו ויתן את בריחיו ויקם את עמודיו" (שמות מ, יח), ומכאן למדים שכיון שמשה (המקודש משאר אחיו) החל לעשות את המשכן וכליו, שוב לא עשו זאת אחרים, שכן יש בדבר משום הורדה בקודש.

ומנלן [ומנין לנו] שמעלין בקודש? אמר ר' אחא בר יעקב: שכן אמר קרא [הכתוב] במאתים וחמשים האנשים (בני עדתו של קרח) מקטירי הקטורת במחתות שנאכלו באש: "אמור אל אלעזר בן אהרן הכהן וירם את המחתות מבין השריפה ואת האש זרה הלאה כי קדשו. את מחתות החטאים האלה בנפשתם ועשו אתם רקעי פחים צפוי למזבח כי הקריבם לפני ה' ויקדשו ויהיו לאות לבני ישראל" (במדבר יז, ב— ג) — שבתחילה בזמן שניתנה בהן הקטורת היתה קדושתן של המחתות כקדושת תשמישי מזבח (ששימשו להקטרת הקטורת), ועכשיו שנעשו לציפוי למזבח, העלו אותן בקדושתן, לכלל קדושת גופו של מזבח.

ב ומתוך ששנינו ענין שאין מורידים בקודש, מביאים בענין דומה. נאמר בלוחות הברית הראשונים שנשברו "אשר שברת ושמתם בארון" (דברים י, ב) — תני [שנה] רב יוסף בפירוש כתוב זה: מלמד שהלוחות השניים וכן שברי הלוחות הראשונים הריהם מונחין בארון. ומכאן הוראת דרך הנהגה הנוגעת לעניינו של תלמיד חכם ששכח תלמודו מחמת אונסו, כגון מחמת חולי, שאין נוהגין בו מנהג בזיון, שהרי אף שברי לוחות מונחים בתוך ארון הברית.

ג כיון שהובאו דבריו אלה של רב יוסף, מביאים מאמרותיו של ריש לקיש בעניינים הדומים לכך, ובתחילה מציינים סימן לזכרון הדברים הבאים: ביטל (המבטל תורה לצורך מצוה), סרח (תלמיד חכם שסרח), ושכח (תלמיד חכם ששכח תלמודו).

ומפרטים: אמר ריש לקיש: פעמים