מיכן (מכאן) שפותחין בדיני נפשות תחלה לזכות, ולענייננו למדנו שפתיחה לזכות פירושה שאומרים לנאשם: אם לא חטאת אין לך לחשוש.

א שנינו במשנה כי בדיני ממונות מחזירין את הדין בין לזכות בין לחובה. ורמינהו [ומשליכים, מראים סתירה] ממה ששנינו במקור אחר: דן הדיין את הדין, וטעה וזיכה את החייב או חייב את הזכאי, טימא את הטהור, טיהר את הטמא — מה שעשה עשוי, וישלם מביתו למי שניזוק בגלל טעות זו. משמע שאין מחזירים את הדין, ומי שזכה — זכה, אלא שהדיין חייב לפצות את זה שנתחייב שלא כדין!

אמר רב יוסף: לא קשיא [אין זה קשה], כאן שאמרנו שמחזירים את הדין הרי זה באופן שהדיין היה מומחה, ודיין כזה יש בכוחו להחזיר את הדין, ואילו כאן ששנינו שמה שעשה עשוי — בשאינו מומחה. ותוהים: ובמומחה מחזירין? והקתני [והרי שנינו]: אם היה מומחה לבית דין — פטור מלשלם, משמע שאין מחזירים אם כי הדיין פטור מלשלם!

אמר רב נחמן הסבר אחר: כאן ששנינו שמחזירים את הדין הרי זה באופן שיש גדול הימנו (ממנו) בחכמה ובמנין התלמידים, כאן ששנינו שאין מחזירים הרי זה באופן שאין גדול הימנו בחכמה ובמנין, והרי הוא המומחה, ואם טעה אין תקנה לדבר.

רב ששת אמר, יש להסביר בדרך אחרת: כאן ששנינו שמחזירים, הרי זה באופן שטעה הדיין בדבר משנה שאז בטל הדין מעיקרו, כאן ששנינו שאין מחזירים, הרי זה באופן שטעה הדיין בשיקול הדעת. שאמר רב ששת אמר רב אסי: דיין שטעה בדבר משנה שהיא טעות גמורה, שמוכח לכל שטעות היא — הרי זה חוזר, טעה בשיקול הדעת ולא הכריע כהוגן במחלוקת חכמים — אינו חוזר.

אמר ליה [לו] רבינא לרב אשי: מה פירוש "טעה בדבר משנה"? האם בכלל זה אפילו טעה בדברי ר' חייא ור' אושעיא שהיו מאחרוני התנאים? אמר ליה [לו] רב אשי: אין [כן]. אמר לו רבינא: אפילו טעה בדברי האמוראים רב ושמואל? אמר ליה [לו]: אין [כן]. חזר ושאל: אפילו בדידי ודידך [בדברי שלי ודבריך שלך]? אמר ליה [לו]: אטו אנן קטלי קני באגמא אנן [וכי אנו קוצצי קנים באגם אנחנו], כלומר, הלא גם אנחנו חכמים, וגם הכרעתנו בעלת משקל.

ומסבירים: היכי דמי [כיצד היא בדיוק] טעות בשיקול הדעת? אמר רב פפא: כגון תרי תנאי [שני תנאים] או תרי אמוראי דפליגי אהדדי [שני אמוראים שחלוקים זה על זה], ולא איתמר הלכתא [נאמרה הלכה] לא כמר [כחכם זה] ולא כמר [כחכם זה], ואיקרי ועבד כחד מינייהו [והזדמן שעשה כאחד מהם], וסוגיא דשמעתא אזלי כאידך [ומהלך ההלכה נוהג כאחר], כלומר, אם מעיינים בהכרעות המקובלות על רוב הדיינים, רואים שרובם מחזיקים בשיטה אחרת — היינו [זוהי] טעות בשיקול הדעת.

איתיביה [הקשה לו] רב המנונא לרב ששת ממה ששנינו: מעשה בפרה של בית מנחם שניטלה האם (בית הרחם) שלה, והאכילה ר' טרפון לכלבים משום שפסק שהיא טריפה,

ובא מעשה זה לפני חכמים ביבנה והתירוה. שאמר תודוס הרופא: אין פרה וחזירה יוצאת מאלכסנדריא של מצרים אלא אם כן חותכין האם שלה, כדי שלא תלד, שהיה להם זן משובח של בעלי חיים ורצו שלא יולידו כמותם במקומות אחרים. משמע שנטילת האם אינה מסכנת את חיי הבהמה, ואינה טריפה. אמר ר' טרפון כששמע זאת: הלכה חמורך טרפון! כלומר, הרי הפסיד ממונו, שהרי יצטרך למכור את חמורו כדי שיוכל לשלם את דמי הפרה שהטריף. אמר לו ר' עקיבא: פטור אתה, שכל המומחה לרבים וטעה פטור מלשלם.

ואי איתא [אם יש מקום] למה שאמרת שטועה בדבר משנה פטור, לימא ליה [שיאמר לו] ר' עקיבא: טועה בדבר משנה אתה, וטועה בדבר משנה — חוזר.

ומשיבים: נימוק חדא [אחד] ועוד אחד קאמר [אמר], שהיו לו שתי סיבות: חדא [אחת] שטועה בדבר משנה אתה, וטועה בדבר משנה — חוזר. ועוד, אי נמי [אם גם כן] בשיקול הדעת טעית — הלא מומחה לרבים אתה וכל המומחה לרבים — פטור מלשלם.

אמר רב נחמן בר יצחק לרבא: מאי קא מותיב [מה בעצם מקשה] רב המנונא לרב ששת ממעשה שהיה בפרה? פרה זו הרי כבר האכילה לכלבים וליתא דתהדר [ואיננה שאפשר שתוחזר] ומה מקום לשאלה אם הדין חוזר או לא?

הסביר לו: הכי קאמר ליה [כך אמר לו] אי אמרת בשלמא [נניח אם אומר אתה] כי דיין שטעה בדבר משנה אינו חוזר — אלמא קם דינא [מכאן שהדין נשאר עומד] במקומו, היינו דקא מפחיד [זהו שפחד] ר' טרפון שיצטרך לשלם. וקאמר ליה איהו [יאמר לו הוא, ר' עקיבא] שמומחה לבית דין אתה ואתה פטור מלשלם. אלא אי אמרת [אם אומר אתה] כי טעה בדבר משנה חוזר, לימא ליה [שיאמר לו]: כיון שאילו עדיין הואי [היתה] הפרה קיימת דינך לאו דינא [לא היה דין] ולא כלום עבדת [עשית] השתא נמי [עכשיו גם כן] לא כלום עבדת [עשית] ואין אתה צריך לשלם.

רב חסדא אמר שיש להסביר את הסתירה בין המשניות כך: כאן שנטל הדיין עצמו מאיש אחד ונתן ביד השני שלא כדין — אין הדין חוזר, וישלם. כאן שלא נטל ונתן ביד, אלא פסק הלכה והצדדים עשו מעצמם מעשה -- חוזר הדין.

ושואלים: בשלמא [נניח] כאשר חייב את הזכאי יש מקום לומר כגון שנטל ונתן ביד מן הזכאי ונתן לאחר שאינו זכאי, אלא אם זיכה את החייב היכי משכחת לה [איך יכול אתה למצוא מקרה כזה] שהרי מה עושה אז הדיין, דאמר ליה [שאומר לו] לנתבע "פטור אתה מלשלם ", והא [והרי] לא נטל ונתן ביד כלל על ידי כך, שהרי רק פסק הלכה! ומשיבים: כיון שאמר "פטור אתה" — כמו שנטל ונתן ביד דמי [נחשב], שאין צורך בכל מעשה נוסף.

ושואלים: אלא מתניתין דקתני [משנתנו ששנינו בה] שבדיני ממונות מחזירין בין לזכות בין לחובה, בשלמא [נניח] לזכות — משכחת לה [מוצא אתה אותה] אפשרות, כיצד? שאמר ליה מעיקרא [לו מתחילה] לצד אחד: "חייב אתה לשלם "ולא נטל ולא נתן ביד, שבמקרה זה אמר רב חסדא שמחזירים את הדין, אלא שמחזירים לחובה היכי משכחת לה [איך אתה מוצא אותה אפשרות]? — שאמר ליה [לו] לנתבע: "פטור אתה"? והא [והרי] אמרת כי כיון שאמר ליה [לו] "פטור אתה" הרי כמו שנטל ונתן ביד דמי [נחשב הדבר], ואם כן אין אפשרות שיחזירו דיני ממונות לחובה!

ומשיבים: יש להבין את המשנה באופן שחדא קתני [דבר אחד שנינו] ולא שני דינים נפרדים, וכך יש להבין: כיצד דיני ממונות מחזירין לזכות של צד אחד שהיא חובה לצד אחר, אולם דכוותה [בכיוצא בה] גבי דיני נפשות מחזירין לזכות בלבד,