ואם עשה זאת שלא בפניו — צריך למימר ליה [לומר לו] "לך חזק וקני" [החזק וקנה].

בעי [שאל] רב: במתנה היאך [כיצד]? האם צריך לומר לו "לך החזק וקנה" כאשר מחזיק שלא בפניו? אמר שמואל: מאי תבעי ליה [מה מסופק לו] לאבא, רב? השתא [עכשיו, הרי] ומה מכר דקא יהיב ליה זוזי [שהוא נותן לו למקנה כסף], אי אמר ליה [אם אומר לו] "לך חזק וקני" [החזק וקנה] — אין [כן] מועיל מעשה החזקה, אי [אם] לא — לא מועיל הדבר, מתנה שאין בה נתינת דמים למקנה, לא כל שכן שלא יועיל מעשה החזקה בלא ציווי מפורש? ומעירים: ורב סבר שיש גם צד אחר, שאפשר לומר: מאן דיהיב [מי שנותן] מתנה, בעין יפה הוא יהיב [נותן] וגומר בדעתו להקנות, בלא שיהא צורך באמירה מפורשת.

א שנינו במשנה שאם נעל גדר ופרץ כל שהוא הרי זו חזקה. ומבארים: כמה הוא שיעור כל שהוא? — כדברי שמואל, שאמר שמואל: גדר קודם לכן גדר, והשלימו עכשיו לגובה עשרה טפחים, וכן אם פרץ פרצה כדי שיכנס ויצא בה — הרי זו חזקה.

ומבררים: האי גדר היכי דמי [אותה גדירה שאמרנו כיצד בדיוק הדבר]? אילימא דמעיקרא [אם תאמר שמתחילה] לא הוו סלקי לה [היו עולים בה לחצר] והשתא נמי [ועכשיו גם כן] לא סלקי לה [עולים בה], מאי עבד [מה עשה] על ידי גדירתו? ואלא תאמר דמעיקרא הוו סלקי לה [שמתחילה היו עולים בה] והשתא [ועכשיו] לא סלקי לה [עולים בה], אם כן טובא עבד [הרבה עשה] ואין לקרוא לכך "כל שהוא"! ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] אלא במקרה דמעיקרא הוו סלקי לה ברווחא, והשתא קא סלקי לה בדוחקא [שמתחילה היו עולים בה ברווח, ועכשיו הם עולים בה בדוחק].

ושואלים: האי [אותה] פרצה שהזכרנו היכי דמי [כיצד בדיוק היתה]? אילימא דמעיקרא הוו עיילי בה והשתא נמי עיילי [אם תאמר שמתחילה היו נכנסים בה דרך הפרצה לחצר ועכשיו גם כן נכנסים] בה, מאי עבד [מה עשה] על ידי כך? ואלא תאמר דמעיקרא [שמתחילה] לא הוו עיילי [היו נכנסים] בה והשתא קא עיילי [ועכשיו נכנסים] בה אם כן טובא עבד [הרבה עשה], ואין זה "כל שהוא"! ומשיבים: לא צריכא [נצרכה] הלכה זו אלא במקרה דמעיקרא הוו עיילי [שמתחילה היו נכנסים] בה בדוחקא [בדוחק] והשתא עיילי [ועכשיו נכנסים] בה ברווחא [ברווח].

אמר ר' אסי אמר ר' יוחנן: נתן צרור בגדר והועיל במעשהו, או נטל ממנה צרור והועיל — הרי זו חזקה. ושואלים: מאי [מה] פירוש "נתן" ומאי [ומה] פירוש "נטל" בענין זה?

אילימא [אם תאמר] נתן צרור וסכר מיא מינה [את המים ממנה], שהיה זרם מים מגיע לשטוף את החצר, ונתן צרור בגדר ואין המים יכולים להיכנס, או נטל צרור ואפיק מיא מינה [והוציא מים ממנה], שנתמלאה החצר במים ופתח פתח קטן שייצאו המים מן החצר, האי [זה] רק מבריח ארי מנכסי חברו הוא, כלומר, רק מנע נזק, וכדרך שאדם עושה עבור חבירו. אבל לא עשה מעשה של תיקון בשדה כדרך שאדם עושה בשלו! אלא, נתן צרור — דצמד לה מיא [שעל ידי כך חיבר, הביא אליה המים] וגרם להשקות את השדה, נטל צרור וארוח [והרוויח, והוסיף] לה מיא [מים].

ב ואמר רב אסי אמר ר' יוחנן: שתי שדות ומצר (גבול) אחד ביניהן, אם החזיק באחת מהן לקנותה — הרי זו קנאה;