אם התכוון לקנות אותה ואת חברתה — אותה קנה, ואילו את חברתה לא קנה לפי שהאחרת מופסקת מזו על ידי המצר. אם עשה בה מעשה חזקה כדי לקנות את חברתה — אף אותה לא קנה, שהרי לא החזיק במה שנתכוון לקנות, ואין אדם קונה דבר כשאינו מתכוון לקנותו.

בעי [שאל] ר' זירא: אם החזיק באחת מהן לקנות אותה ואת המצר ואת חברתה, מהו הדין? מי אמרינן [האם אנו אומרים]: מצר דארעא [המצר של הקרקע], של שתי הקרקעות, חד [אחד] הוא, ומחבר את שתיהן, וקני [והרי הוא קונה] את הכל. או דלמא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי [שמא זה לעצמו עומד וזה לעצמו עומד]? שאלה זו לא נפתרה ועל כן תיקו [תעמוד] במקומה.

בעי [שאל] ר' אלעזר: החזיק במצר שבין השדות לקנות את שתיהן, מהו הדין בכגון זה? מי אמרינן [האם אנו אומרים] האי [זה] המצר אפסרא דארעא [כאפסר של הקרקע] הוא וקני [וקונה] את הכל, כדרך שאדם קונה בהמה על ידי מסירת האפסר לידיו. או דלמא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי [שמא זה לעצמו עומד וזה לעצמו עומד], שאין המצר מחובר לשדה כאפסר לבהמה? אף שאלה זו לא נפתרה ועל כן תיקו [תעמוד] אף היא במקומה.

ובדומה לדברי ר' יוחנן בענין שדות אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: היו שני בתים זה לפנים מזה, אם החזיק בחיצון לקנותו — קנאו. אם התכוון לקנות אותו ואת הפנימי — את החיצון קנה, ואילו את הפנימי לא קנה. אם החזיק בו כדי לקנות את הפנימי — אף את החיצון נמי [גם כן] לא קנה.

אם החזיק בפנימי לקנותו — קנאו. אם התכוון לקנות אותו ואת החיצון — קנה שניהן, משום שהחיצון משועבד לפנימי, שהרי המשתמש בפנימי עובר דרך החיצון. אם החזיק בפנימי כדי לקנות את החיצון — אף את הפנימי לא קנה שהרי לא החזיק במה שנתכוון לקנות.

א אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הבונה פלטרין (ארמונות) גדולים בנכסי הגר, בקרקעותיו של גר שמת ואין לו יורשים, ובא אחר והעמיד להן דלתות — קנה השני. ומסבירים: מאי טעמא [מה טעם הדבר]? — קמא, לבני בעלמא [הראשון, לבנים בלבד] הוא דאפיך [שהפך]. כלומר, בניית הבית שלא הושלמה אינה נחשבת כמעשה גמור לענין קנין הקרקע.

אמר רב דימי בר יוסף אמר ר' אלעזר: המוצא פלטרין (ארמון) בנכסי הגר, וסד בהן סיוד אחד או כיור אחד — קנאן. ושואלים: וכמה, מה השיעור של סיוד זה? אמר רב יוסף: אמה אחת. אמר רב חסדא: ודווקא כשעושה את זה כנגד הפתח שהוא ניכר ובולט לעין.

אמר רב עמרם: האי מילתא [דבר זה] אמר לן [לנו] רב ששת, ואנהרינהו עינין ממתניתא [והאיר את עינינו מברייתא] שרומזת לדבר זה. שכך אמר: המציע מצעות בנכסי הגר — קנה. ואנהרינהו עינין ממתניתא [והאיר את עינינו מברייתא], מאי היא [מה הוא]? דתניא [שכן שנינו בברייתא]: כיצד קונה אדם עבד בחזקה? — אם העבד נעל לו את מנעלו, או התיר לו את מנעלו, או שהוליך את כליו אחריו לבית המרחץ, או הפשיטו, או הרחיצו, או סכו, או גרדו (הסיר את שמן הסיכה מגופו), או הלבישו, או הנעילו, או הגביהו, אם עשה אחד מכל אלו — קנאו, אמר ר' שמעון: לא תהא חזקה גדולה מהגבהה, שהגבהה קונה בכל מקום.

על דברי ר' שמעון שואלים: מאי קאמר [מה הוא אומר]? שהרי אף התנא הראשון אמר שאם הגביהו קנאו! ומסבירים: הכי קאמר [כך הוא אומר]: לדעת התנא הראשון אם הגביהו העבד לרבו — קנאו הרב, שהרי עשה העבד עבודה בשבילו, אבל אם הגביה רבו לו שהרים את העבד כדי לקנותו — לא קנאו. ועל כך אמר ר' שמעון: לא תהא חזקה של שימוש גדולה מהגבהה, שהגבהה של חפץ כדי לקנותו קונה בכל מקום אף במקום שאין קניינים אחרים מועילים, ובוודאי שתועיל במקום שחזקה של שימוש מועילה.

אמר רב ירמיה ביראה (מן העיר בירי) אמר רב יהודה: האי מאן