אם היו חד גיסא נגרא [בצד אחד של השדה תעלה] וחד גיסא נהרא [ובצד אחד נהר] — פלגין לה בקרנא זול [חולקין אותו באלכסון] כך שיקבלו שניהם חלקות הסמוכות הן לתעלה והן לנהר.

א ועוד שנינו שלא חולקים את הטרקלין ודברים אחרים אלא אם כן יהיה בהם כדי לשמש בשימוש זה לכל אחד מהם, אם ייחלקו. ושואלים: אם אין בהן כדי לזה וכדי לזה, מהו? מה עושים במקרה זה כאשר אחד מן השותפים אינו רוצה להמשיך בשותפות? רב יהודה אמר: אית דינא ד"גוד או אגוד" [יש כאן דין של "קצוץ או אקצוץ"], כלומר, שיכול אחד מהם לומר לחבירו: או קנה, או מכור לי. רב נחמן אמר: לית דינא [אין דין] של "גוד או אגוד" ["קצוץ או אקצוץ"], אלא ישתמשו שניהם בשותפות.

אמר ליה [לו] רבא לרב נחמן: לדידך דאמרת לית דינא ד"גוד או אגוד" [לשיטתך שאתה אומר שאין כאן דין של "קצוץ או אקצוץ"], אם היו אח בכור ואח פשוט שהניח להן אביהן בירושה עבד ובהמה טמאה, שדברים אלה אינם כבהמה טהורה שאפשר לשוחטה ושכל אחד יקבל ממנה חלק מסויים, כיצד עושין? אמר ליה [לו]: שאני אומר: עובד לזה (לפשוט) יום אחד ולזה (לבכור) שני ימים.

מיתיבי [מקשים] על שיטת רב יהודה, ממה ששנינו: מי שחציו עבד וחציו בן חורין (כגון שהיה בבעלותם של שני שותפים ושחררו אחד מהם ), עובד את רבו (אדוניו) יום אחד ואת עצמו יום אחד, אלו דברי בית הלל. בית שמאי אומרים: תקנתם בכך את רבו, שמצד סדרי העבודה הענין מסודר, אבל את עצמו לא תקנתם, ומדוע? לישא שפחה אינו יכול שהרי בן חורין הוא במקצת ואסור בכך, ומנגד גם לישא בת חורין אינו יכול משום שהוא עבד במקצת, וכי יבטל מנישואין? והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר: "לא תהו בראה לשבת יצרה" (ישעיה מה, יח)!

אלא כך עושים: כופין את רבו ועושין אותו בן חורין שישחרר את חציו המשועבד, וכותבין שטר על חצי דמיו והעבד ישלם לאדון את חצי מחיר עצמו. ואומרים: וחזרו בית הלל מדבריהם להורות כדברי בית שמאי! משמע שרק במקרה זה, משום טעם מיוחד זה של ביטול פריה ורביה, כופים את האחר לוותר על חלקו ואין אומרים שימשיכו בשותפות, אבל במקרה אחר — אין אומרים "גוד או אגוד"!

ומשיבים: שאני הכא ד"אגוד" איכא, "גוד" ליכא [שונה כאן ש"אקצוץ" יש כאן, "קצוץ" אין כאן], כלומר, העבד אינו יכול להציע למכור את עצמו, שמשום חלקו היהודי אינו יכול להימכר כעבד כנעני. ולכן אינו יכול לכפות על האדון למכור לו את חלקו. אבל במקום שיכולים שניהם לקנות — יכול אחד לחייב את שותפו לקנות או למכור את חלקו.

ומציעים: תא שמע [בוא ושמע] ראיה נוספת לדבר ממה ששנינו: שני אחין שהיה אחד מהם עני ואחד עשיר, והניח להן אביהן בירושה מרחץ ובית הבד, אם עשאן האב לשכר (להשכירם לאחרים) — הרי השכר לאמצע, כלומר, שכר ההשכרה מתחלק בין שני האחים, אם עשאן לשימוש עצמו ולא להשכיר לאחרים — הרי האח העשיר אומר לאח העני: