שבטו של בנימין וירד לים תחילה, שנאמר: "שם בנימן צעיר רדם" (תהלים סח, כח) אל תקרי [תקרא] "רדם" אלא "רד ים". והיו שרי יהודה רוגמים אותם על שקפצו תחילה שלא לפי הסדר, שנאמר: "שרי יהודה רגמתם" (תהלים סח, כח).

לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן (בעל אכסניה) לגבורה (השכינה), שנבנה בית המקדש בחלקו, שנאמר בברכת משה לשבט בנימין: "ידיד ה'... ובין כתפיו שכן" (דברים לג, יב).

אמר לו ר' יהודה לר' מאיר: לא כך היה מעשה, אלא שבט זה אומר: אין אני יורד תחילה לים, ושבט זה אומר: אין אני יורד תחילה לים, קפץ נחשון בן עמינדב (נשיא שבט יהודה) וירד לים תחילה, ושבט יהודה עימו שנאמר: "סבבני בכחש אפרים ובמרמה בית ישראל ויהודה עד רד עם אל" (הושע יב, א).

ועליו, על מעשה זה, מפרש בקבלה (בספרי הכתובים), שכך התפלל באותה שעה: "הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש. טבעתי ביון מצולה ואין מעמד" וגו' (תהלים סט, ב-ג), וכן "אל תשטפני שבלת מים ואל תבלעני מצולה" וגו' (תהלים סט, טז).

באותה שעה היה משה מאריך בתפלה, אמר לו הקדוש ברוך הוא: ידידיי טובעים בים ואתה מאריך בתפלה לפני?! אמר לפניו: רבונו של עולם! ומה בידי לעשות? אמר לו: "דבר אל בני ישראל ויסעו. ואתה הרם את מטך ונטה את ידך" וגו' (שמות יד, טו-טז).

לפיכך משום שקפץ לים, זכה שבט יהודה לעשות (להיעשות) ממשלה בישראל, שנאמר: "היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו" (תהלים קיד, ב); מה טעם היתה יהודה לקדשו וישראל ממשלותיו (תחת ממשלתו) — משום ש"הים ראה וינס" (תהלים קיד, ג).

א ושוב לענין הברכות והקללות. תניא [שנויה ברייתא], ר' אליעזר בן יעקב אומר: אי אפשר לומר שהיה שבט לוי למטה בין שני ההרים, שכבר נאמר שהוא למעלה, כאמור "אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים... שמעון ולוי ויהודה..." (דברים כז, יב), ואי אפשר לומר שהיה למעלה, שכבר נאמר "וכל ישראל וזקניו ושוטרים ושופטיו עומדים מזה ומזה לארון נגד הכהנים הלויים" (יהושע ח, לג), משמע שהלויים היו למטה עם הארון.

הא [הרי] כיצד? — רק זקני כהונה ולויה נמצאים למטה, והשאר למעלה. ר' יאשיה אומר: כל לוי הראוי לשרת במקדש נמצא למטה, והשאר הצעירים והזקנים מגיל העבודה במקדש היו למעלה.

רבי אומר: אלו ואלו הלויים וכל שבטי ישראל למטה הן עומדים, הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה, כלפי הר עיבל ופתחו בקללה. אלא מאי [מה פירוש] "אלה יעמדו לברך את העם על הר גריזים" (דברים כז, יב) האמור בתורה על — בסמוך, כלומר, סמוך להר ולא עליו ממש.

כדתניא [כפי ששנינו בברייתא] בענין לחם הפנים: על מה שנאמר "ונתת על המערכת לבנה זכה" (ויקרא כד, ז) רבי אומר: "על" כוונתו בסמוך. אתה אומר "על" בסמוך, או אינו אלא על ממש? כשהוא אומר "וסכת על הארן את הפרוכת" (שמות מ, ג) והרי הפרוכת לא היתה כיסוי לארון מלמעלה אלא רק סמוך לו, הוי אומר ש"על" פירושו בסמוך.

ב על מה ששנו במשנה: הפכו פניהם כלפי הר גריזים ופתחו בברכה כו', תנו רבנן [שנו חכמים]: בברכות ובקללות יש "ברוך" בכלל על המקיים את דברי התורה כולם, ו"ברוך" בפרט, על כל אחד מן הדברים המפורטים בפרשת הברכות והקללות. וכן "ארור" בכלל למי שלא יקיים את כל דברי התורה, ו"ארור" בפרט, ובכל אחת מהברכות והקללות יש ללמוד וללמד לשמור ולעשות, הרי