לא כדרך שחלוקין השבטים בסדר האמור בתחילת חומש הפקודים (ספר "במדבר") (א, א-טו) חלוקין באבני אפוד, אלא כדרך שחלוקין בחומש שני (ספר שמות) (א, ב-ד).

כיצד? באבן אחת נמצאים בני לאה כסידרן: ראובן, שמעון, לוי, יהודה, יששכר וזבולון. באבן השניה בני רחל אחד בנימין מכאן בשורה התחתונה ואחד יוסף מכאן בשורה העליונה, ובני שפחות דן, נפתלי, גד ואשר באמצע.

ואלא אם הסדר על האבנים לא היה כפי סדר לידתם מאי [מה] איך אני מקיים "כתולדותם" — הכוונה כשמותן שקרא להן אביהן מולידם, ולא כשמות באופן שקרא להן משה. שכך היה כתוב שם: "ראובן", ולא "ראובני", "שמעון", ולא "שמעוני", "דן" ולא "הדני", "גד" ולא "הגדי". ואם כן הרי זה תיובתא [קושיה חמורה] על דברי רב כהנא שהרי לאף אחת מן הדעות לא היה סדר השבטים באבני האפוד כסדרם בהר גריזים והר עיבל! ומסכמים: אכן, תיובתא [קושיה חמורה] היא ונדחו דבריו.

ושואלים: לדעת רב כהנא ואלא מאי [מה ההדגשה] "והחציו אל מול הר עיבל" (יהושע ח, לג)? תנא [שנה החכם]: שהכוונה היא להדגיש בה"א הידיעה — החצי הקטן יותר הוא על הר עיבל, שכן חציו של מול הר גריזים מרובה מחציו של הר עיבל, מפני ששבט לוי שנכלל באלו של מול הר גריזים נמצא חלק ממנו למטה, בין שני ההרים.

ותוהים: אדרבה (להיפך), מפני שלוי למטה בצרי להו [פחתו להם]! ומשיבים, הכי קאמר [כך אמר]: אף על פי שלוי היה למטה — בני יוסף היו עמהם. והם היו רבים, שנאמר: "וידברו בני יוסף את יהושע לאמר מדוע נתתה לי נחלה גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב... ויאמר אליהם יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה" (יהושע יז, יד-טו),

אמר להן: לכו והחבאו עצמכם ביערים, שלא תשלוט בכם עין הרע על שאתם רבים כל כך. אמרו ליה [לו] בני יוסף ליהושע: זרעיה [זרעו] של יוסף לא שלטא ביה עינא בישא [שולטת בו עין הרע], דכתיב [שנאמר]: "בן פרת יוסף בן פרת עלי עין" (בראשית מט, כב), ואמר ר' אבהו: אל תהי קורא "עלי עין" אלא "עולי עין", לומר שהם מתעלים על עין הרע.

ר' יוסי בר' חנינא אמר: מהכא [מכאן] אנחנו למדים דבר זה, שנאמר בברכת יעקב לבני יוסף: "וידגו לרב בקרב הארץ" (בראשית מח, טז), מה דגים שבים — מים מכסין עליהן ואין העין שולטת בהן, אף זרעו של יוסף — אין העין שולטת בהן.

ושואלים על הברייתא שהקשינו ממנה על רב כהנא: הני [אלה] חמשים אותיות הן בשמות השבטים שעל האפוד? הלא לפי מניין חמשים נכי חדא הויין [פחות אחת הן]! אמר ר' יצחק: יוסף הוסיפו לו אות אחת בכתיבה על אבני האפוד, שנאמר: "עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים" (תהלים פא, ו).

מתקיף לה [מקשה על כך] רב נחמן בר יצחק: "כתולדותם" בעינן [צריכים אנו], והוא לא נקרא בלידתו יהוסף! אלא, יש לתרץ באופן אחר: בכל התורה כולה "בנימן" כתיב [נאמר] חסר, והכא [וכאן] כשנולד כתוב "בנימין" שלם, כדכתיב [כפי שנאמר]: "ואביו קרא לו בנימין" (בראשית לה, יח) מלא. וכתולדתו, כמו שקרא לו אביו בלידתו — כך נכתב שמו באפוד.

א אמר רב חנא בר ביזנא אמר ר' שמעון חסידא: יוסף שקידש שם שמים בסתר, שלא חטא בסתר עם אשת פוטיפר — הוסיפו עליו אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא, יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא על ים סוף כשיצאו ממצרים — נקרא כולו על שמו של הקדוש ברוך הוא שהרי כל השם בן ארבע אותיות כלול בתוך השם יהודה.

ומפרשים: יוסף מאי היא [מה היה] עניינו — דכתיב [שנאמר] "ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו" (בראשית לט, יא) אמר ר' יוחנן: מלמד ששניהם גם יוסף וגם אשת פוטיפר לדבר עבירה נתכוונו ולשם כך בא הביתה. ועל אותו כתוב "ויבא הביתה לעשות מלאכתו" גם נחלקו רב ושמואל; חד [אחד] מהם אמר: לעשות מלאכתו ממש כפשוטה, וחד [ואחד] אמר: לעשות צרכיו בתשמיש עימה נכנס.

נאמר "ואין איש מאנשי הבית שם בבית" (בראשית לט, יא) ותוהים:אפשר בית גדול וחשוב כביתו של אותו רשע לא היה בו איש ממשרתיו?! תנא דבי [שנה החכם בבית מדרשו] של ר' ישמעאל: אותו היום יום חגם היה, והלכו כולן לבית עבודה זרה שלהם, והיא אמרה להן חולה היא ואינה יכולה ללכת, אמרה בליבה: אין לי יום שנזקק לי יוסף כיום הזה.

נאמר "ותתפשהו בבגדו לאמר שכבה עמי" (בראשית לט, יב). באותה שעה באתה דיוקנו (דמותו) של אביו ונראתה לו בחלון, אמר לו: יוסף! עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה צריך להיות ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם, ותקרא רועה זונות? דכתיב [שנאמר] "ורעה זונות יאבד הון" (משלי כט, ג), שיאבד על ידי כך כבוד זה הגדול מכל הון.

מיד — "ותשב באיתן קשתו" (בראשית מט, כד), אמר ר' יוחנן משום (בשם) ר' מאיר: ששבה קשתו (שהוא כינוי לאיבר) לאיתנו, שבטל ממנו יצרו. נאמר שם על יוסף "ויפזו זרעי ידיו" (בראשית מט, כד) — נעץ ידיו בקרקע ויצאה שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו.

"מידי אביר יעקב" (בראשית מט, כד), מי גרם לו שיחקק על אבני אפוד — אלא אביר יעקב. "משם רעה אבן ישראל" (בראשית מט, כד), משם, מתוך שעמד בנסיון זכה ונעשה רועה לישראל, שנאמר: "רעה ישראל האזינה נהג כצאן יוסף" (תהלים פ, ב).

תניא [שנויה ברייתא]: היה ראוי יוסף לצאת ממנו שנים עשר שבטים כדרך שיצאו מיעקב אביו, שנאמר: "אלה תלדות יעקב יוסף" (בראשית לז, ב) לומר שכל מה שאירע לזה אירע לזה, אלא שיצא שכבת זרעו מבין ציפורני ידיו. ואף על פי כן יצאו תולדות הראוים לו מבנימין אחיו, שהוליד עשרה בנים, וכולן נקראו על שמו של יוסף, כלומר, ששמותיהם מתייחסים כולם ליוסף, שנאמר "ובני בנימין בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן אחי וראש מופים וחופים וארד

"(בראשית מו, כא), ופירושם: "בלע" — על שם יוסף שנבלע בין האומות, "ובכר" — בכור לאמו רחל היה, "ואשבל" — ששבאו אל למצרים, "גרא" — שגר באכסניות בנכר,

"ונעמן" — שנעים ביותר, "אחי וראש" — אחי הוא וראשי הוא, "מפים וחפים" — כוונתו: הוא לא ראה בחופתי, ואני לא ראיתי בחופתו, "וארד" — שירד לבין אומות העולם. איכא דאמרי [יש שאומרים]: "וארד" — שפניו דומין ביופים לוורד.

ב אמר ר' חייא בר אבא אמר ר' יוחנן: בשעה שאמר לו פרעה ליוסף "ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים" (בראשית מא, מד), אמרו איצטגניני פרעה: עבד שלקחו (קנאו) רבו בעשרים כסף תמשילהו עלינו? אמר להן: גנוני (מנהגי) מלכות אני רואה בו, שאינו עבד מעיקרו.

אמרו לו: אם כן, שבן מלכים הוא, יהא יודע בשבעים לשון כדרך שלומדים בני המלכים! בא המלאך גבריאל ולימדו שבעים לשון. לא הוה קגמר [היה לומד] כל זה. באותה שעה הוסיף לו גבריאל אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא ואז למד, שנאמר: "עדות ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים שפת לא ידעתי אשמע" (תהלים פא, ו). ולמחר כשחזר לפני פרעה, כל לישנא דאישתעי [לשון, שפה, שדיבר] פרעה בהדיה [איתו], אהדר ליה [ענה לו].

אישתעי איהו [דיבר הוא, יוסף] בלשון הקדש ולא הוה קא ידע מאי הוה אמר [היה יודע פרעה מה הוא אומר]. אמר ליה [לו] פרעה: אגמרי [למד אותי]. אגמריה [לימד אותו] ולא גמר [למד]. אמר ליה [לו] פרעה: אישתבע [השבע] לי דלא מגלית [שאינך מגלה] שאיני יודע שפה זו. אישתבע [נשבע] לו.

לאחר זמן, כי [כאשר] אמר ליה [לו] יוסף לפרעה "אבי השביעני לאמר" (בראשית נ, ה) שאקברהו בארץ ישראל, אמר ליה [לו] פרעה: זיל איתשיל אשבועתך [לך הישאל על שבועתך] והתר אותה. אמר ליה [לו] יוסף: ואיתשלי נמי אדידך [ואשאל גם כן על השבועה שנשבעתי לך]? ואף על גב [ואף על פי] שלא ניחא ליה [היה נוח לו] לפרעה להסכים, מפני שחשש שיוסף יישאל על השבועה שנשבע לו, אמר ליה [לו] בכל זאת: "עלה וקבר את אביך כאשר השביעך" (בראשית נ, ו).

ג יהודה מאי היא [מה היה] ענין קידוש השם שעשה בפרהסיא? דתניא [שכן שנינו בברייתא], היה ר' מאיר אומר: כשעמדו ישראל על הים (סוף) היו השבטים מנצחים (מתווכחים) זה עם זה, זה אומר: אני יורד תחלה לים, וזה אומר: אני יורד תחלה לים, ובינתיים קפץ