סקר
עם סיום מסכת עירובין






 

פירוש שטיינזלץ

התם קיימא [שם היא עומדת] בעזרה, שהרי שם יושב בית הדין! ומשיבים: דמסקינן לה ומחתינן לה [שמעלים אותה ומורידים אותה] כדי לייגעה, שמא מתוך כך תודה מעצמה. דתניא כן שנינו בברייתא] כעין סיבה זו: ר' שמעון בן אלעזר אומר: בית דין מסיעין את העדים בדיני נפשות ממקום למקום, כדי שתטרף (תתבלבל) דעתן עליהן ויחזרו בהן ממה שהעידו אם היו משקרים.

א שנינו במשנה ששם, בשער המזרח, משקין את הסוטות ומטהרים את המצורעים והיולדות. ושואלים: בשלמא [נניח] סוטות צריכות לעמוד שם, משום דכתיב [שנאמר]: "והעמיד הכהן את האשה לפני ה'" (במדבר ה, יח) ושער המזרח הוא בדיוק ממול הקודש ("לפני ה'"), מצורעין נמי [גם כן] עומדים שם, דכתיב [שנאמר]: "והעמיד הכהן המטהר את האיש המיטהר... לפני ה'" (ויקרא יד, יא), אלא יולדת מאי טעמא [מה טעם] עומדת היא שם?

אילימא [אם תאמר] משום דאתיין וקיימין אקורבנייהו היולדות באות ועומדות על קורבנן], דתניא כן שנינו בברייתא]: אין קרבנו של אדם קרב אלא אם כן בעליו עומד על גביו בשעת הקרבתו, וכיון שלפני הבאת הקרבן אסור להן להכנס למקדש, כדין מחוסרי כפרה, לכן הן עומדות בשער המזרח שמותר להן לעמוד בו. אולם אי הכי [אם כך] אם זו הסיבה — זבין וזבות שגם הם מחוסרי כפרה נמי [גם כן] שיבואו לשם! ומשיבים: אין הכי נמי [כן, כך הוא גם כן] והתנא חדא מינייהו נקט [אחת מהם אחז] לדוגמה, ואף שאר מחוסרי כפרה בכלל.

ב תנו רבנן [שנו חכמים]: אין משקין שתי סוטות כאחת, כדי שלא יהא לבה של האחת גס בחבירתה שכשרואה שיש אחרת עימה שאינה מודה, אף היא מתחזקת ואינה מתביישת ואינה מודה. ר' יהודה אומר: לא מן השם הוא זה, לא זה הטעם, אלא אמר קרא [הכתוב]: "והקריב אתה הכהן והעמידה לפני ה'" (במדבר ה, טז), "אותה" — משמע לבדה.

ושואלים: והתנא קמא [הראשון] מה הוא אומר על כך? הכתיב [הרי נאמר] "אתה" להדגשה והטעם ששותה לבד אינו משום שליבה גס בחבירתה אלא גזירת הכתוב! ומשיבים: דעת התנא קמא [הראשון] דעת ר' שמעון היא, דדריש [שדורש] את טעם דקרא [הכתוב] ומה שאמר — בלשון ומה טעם קאמר [אומר]: מה טעם הדגישה תורה "אותה" לבדה — כדי שלא יהא לבה גס בחבירתה.

ושואלים: מאי בינייהו [מה ההבדל ביניהם למעשה] אם הטעם הוא משום לבה גס בחבירתה או שזו גזירת הכתוב? ומשיבים: איכא בינייהו [יש ביניהם] הבדל לגבי אשה שהיתה רותתת (רועדת) מפחד ובכל זאת אינה מודה, שבמקרה כזה הרי עינינו רואות שאין לבה גס בה, ולשיטת ר' שמעון אין צורך להשקותה לבדה.

ושואלים: אפילו אם היתה רותתת מי [האם] משקין שתים בבת אחת? והא [והרי] יש טעם אחר שלא להשקות שתים כאחת, שהרי אמרו אין עושין מצות חבילות חבילות, שאם אינו עושה כל מצוה לעצמה הרי זה מזלזל בכבוד המצוות.

דתנן כן שנינו במשנה]: אין משקין שתי סוטות כאחת, ואין מטהרין שני מצורעין כאחת, ואין רוצעין שני עבדים כאחת, ואין עורפין שתי עגלות כאחת, לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות. ואם כן אף לשיטת ר' שמעון בכל מקרה אין משקים שתי סוטות כאחת, ונמצא שאין הבדל בין שיטתו לשיטת ר' יהודה!

אמר אביי ואיתימא [ויש אומרים] רב כהנא: לא קשיא [אין זה קשה], כאן בכהן אחד לכל הדעות אינו משקה שתי סוטות בבת אחת. כאן בשני כהנים אין כאן עשיית מצוות חבילות, ולדעת ר' שמעון אם אחת מהן רותתת אפשר להשקות את שתיהן בבת אחת.

ג שנינו במשנה: והכהן אוחז בבגדיה וקורעם או פורמם... עד שהוא מגלה את ליבה. תנו רבנן [שנו חכמים] על מה שנאמר "ופרע את ראש האשה" (במדבר ה, יח), אין לי שהכהן פורע (מגלה) אלא את ראשה, גופה מנין שהוא פורע — תלמוד לומר: "האשה" לרבות שאר חלקי גופה. אם כן מה תלמוד לומר באופן מיוחד "ופרע את ראשה" — מלמד שהכהן לא רק מגלה את שערה, אלא גם סותר את שערה אם היה קלוע.

ד שנינו במשנה שר' יהודה אומר: אם היה לבה (חזה) נאה — לא היה מגלהו ואם היה שערה נאה לא היה סותר. ושואלים: למימרא [האם לומר] שר' יהודה חייש להרהורא [חושש להרהור עבירה] ולכן אוסר לגלות שיער או לב נאה, ורבנן לא חיישי [וחכמים אינם חוששים] לכך?

והא איפכא שמעינן להו [והרי ההיפך מזה שמענו אותם אומרים], דתניא כן שנינו בברייתא]: האיש שנתחייב סקילה, סוקלים אותו ערום ובכל זאת מכסין אותו פרק (חתיכת בד) אחד מלפניו במקום הערוה, ;והאשה מכסים אותה שני פרקים, אחד מלפניה ואחד מלאחריה, מפני שכולה ערוה, גם מאחוריה, אלו דברי ר' יהודה. וחכמים אומרים: האיש נסקל כשהוא ערום, ואין האשה נסקלת כשהיא ערומה כלל, אלא כשהיא לבושה!

אמר רבה: בדרך כלל אין ר' יהודה חושש להרהור עבירה, אלא הכא טעמא מאי [כאן טעם הדבר מהו] — שמא תצא מבית דין זכאית, ויתגרו בה פרחי כהונה המצויים בבית המקדש ורואים אותה חשופה. התם [שם] הנסקלת — הא מסתלקא [הרי היא מסתלקת] מן העולם בסקילתה ואין מקום להרהור. וכי תימא [ואם תאמר]: אתי לאיגרויי באחרנייתא [באים על ידי כך להתגרות באחרות] — האמר [הרי אמר] רבא: גמירי [למודים אנו] שאין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות.

אמר רבא: וכי מדברי ר' יהודה אדר' [על דברי ר'] יהודה קשיא [קשה], דרבנן אדרבנן לא קשיא דברי חכמים על דברי חכמים לא קשה]? הלא גם בסברתם יש סתירה — האם חוששים או אין חוששים להרהור! אלא אמר רבא: דר' יהודה אדר' יהודה דברי ר' יהודה על דברי ר' יהודה] לא קשיא [קשה], כדשנין [כפי שתירצנו],

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר