סקר
איך הלימוד שלך בעקבת הקורונה?






 

פירוש שטיינזלץ

א משנה מזגו לו את הכוס ואמר: "הריני נזיר ממנו" — הרי זה נזיר נזירות מלאה ואסור בכל דיני נזירות. מעשה באשה אחת שהיתה שיכורה (רוויה מיין), ומזגו לה את הכוס ואמרה: "הריני נזירה ממנו" אמרו חכמים: לא נתכוונה זו לנזירות, אלא לומר "הרי הוא עלי קרבן", כלומר, אני נודרת איסור מכוס זו בלבד, שאיני רוצה לשתות יותר.

ב גמרא על סגנון המשנה תוהים: וכי זו דרך המשנה להביא מעשה לסתור את דבריה הקודמים?! הלא אמרת רישא [בתחילה] שמי שמזגו לו את הכוס ואמר "הריני נזיר ממנו" — הרי זה נזיר, והדר תני [וחזר ושנה] התנא: מעשה באשה אחת שאמרה "הריני נזירה ממנו", ואמרו חכמים שנתכוונה לומר שאסרה עליה כוס זו כקרבן. ונדייק: אלמא בהאי [הרי שבכוס זה] בלבד הוא שאסור, הא יינא אחרינא [הרי יין אחר]שרי [מותר] ואין היא נזירה!

ומשיבים: חסורי מיחסרא והכי קתני [חסרה המשנה וכך היא שנויה], כלומר, כך צריך להבינה: מזגו לו את הכוס ואמר "הריני נזיר ממנו" — הרי זה נזיר. ואם שיכור הוא ומזגו לו כוס ואמר "הריני נזיר ממנו" — אינו נזיר. מאי טעמא [מה טעם] הדבר — משום שנעשה כמאן דאמר [כמי שאומר] "הרי כוס זו עלי קרבן" הוא, וכי תימא [ואם תאמר]: אם זו כוונתו לימא הכי [שיאמר כך] במפורש, ומדוע אמר בלשון "הריני נזיר"? סבר [סבור הוא]: אם כך אומר, מייתין [יביאו] לי אחרינא [כוס אחרת] ומצערן לי [ויצערו אותי] בשתיה שאיני רוצה בה, לכן מוטב אימא להו הא מילתא דפסיקא להו [שאומר להם דבר זה שפסוק, חתוך, להם] ויבינו שאינני רוצה לשתות עוד כלל. וממשיכה המשנה: ומעשה נמי [גם כן] באשה אחת שהיתה שיכורה ואמרה כן, שכך פירשו חכמים את דבריה.

ג משנה האומר "הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ומיטמא למתים", כלומר, שקיבל עליו נזירות, אבל עשה תנאי להגביל אותה רק לגידול שיער — הרי זה נזיר גמור, ואסור בכולן, גם בשתיית יין וגם בטומאה למתים.

קיבל נזירות ואמר אחר כך: "יודע אני שיש נזירות אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין" — הרי זה אסור בכל דיני נזירות, שהנזירות חלה עליו לגמרי, ור' שמעון מתיר שהוא סבור שאין אדם נזיר עד שיקבל על עצמו כל איסורי נזירות. אמר אדם "יודע אני שהנזיר אסור ביין, אבל סבור הייתי שחכמים מתירין לי לשתות מפני שאין אני יכול לחיות אלא ביין", או שיתירו לו להיטמא "מפני שאני קובר את המתים" — הרי זה מותר בכל הנדר כולו, ור' שמעון אוסר.

ד גמרא על מה ששנינו במשנה "איני יודע שהנזיר אסור ביין" ר' שמעון מתיר, שואלים: כיון שר' שמעון סבור שאם אדם נודר נדר נזירות שאינו כולל את כל איסורי הנזירות אינו נזיר בכך, ולפלוג נמי [ושיחלוק גם כן] ר' שמעון ברישא [בתחילה] במקרה הראשון במשנה, של האומר "הריני נזיר על מנת שאהיה שותה יין"! אמר ר' יהושע בן לוי: אכן, חלוק היה ר' שמעון אף ברישא [בתחילה] במקרה הראשון. ומה שאמרו במשנה "ור' שמעון מתיר" — מתייחס לשני הדינים.

רבינא אמר: ברישא [בתחילה] לא פליג [חלק] ר' שמעון. מאי טעמא [מה טעם] הדבר משום דהוה ליה [שהריהו] כמתנה על מה שכתוב בתורה, שהוא רוצה להגביל דין מפורש מן התורה, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה — תנאו בטל, לפי שאינו יכול לבטל דברי תורה. ושאר דבריו קיימים, ולכן קבלת נזירותו תקפה לכל דיני נזירות. ולעומת טענה זאת — מעירים: ור' יהושע בן לוי אמר [יכול היה לומר] לך: [האי [זה] ] הלשון שאמר "על מנת" — אין משמעו שקיבל עליו את כל דין הנזירות, והוסיף עליו תנאי, אלא "כחוץ" דמי [נחשב], כאילו אמר מתחילה שהוא מקבל עליו נזירות חוץ מדבר מסויים. ולכן לדעת ר' שמעון לא היתה פה נזירות כלל, שהרי לא קיבל עליו כל איסורי נזירות.

ומעירים: תניא כוותיה [שנויה ברייתא כשיטתו] של רבינא: אמר אדם "הריני נזיר על מנת שאהא שותה יין ומיטמא למתים" — הרי זה נזיר, ואסור בכולן, מפני שהוא מתנה על מה שכתוב בתורה, וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו בטל.

ה בקטע האחרון במשנה שנינו שאם אמר: "יודע אני שהנזיר אסור ביין אבל חשבתי שיתירו לי חכמים לשתות "— חכמים אומרים שהנדר בטל, ור' שמעון אוסר. ומקשים: והאמרת רישא [והרי אמרת בתחילה] בדין הקודם במשנה, "אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין", שהוא דומה לכאורה, כי לדעת תנא קמא אסור, ור' שמעון מתיר! וכיצד הפכו כאן את שיטותיהם? ומשיבים: שנה את הגרסה ואימא נמי [אמור גם כן] כאן: הרי זה אסור, ור' שמעון מתיר. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור]: לעולם לא תיפוך [תהפוך] את השיטות, ותישאר הגירסה במקומה. אלא יש מקום לחלק בין שני המקרים; התם [שם]

Talmud - Bavli - The William Davidson digital edition of the Koren No=C3=A9 Talmud
with commentary by Rabbi Adin Steinsaltz Even-Israel (CC-BY-NC 4.0)
אדם סלומון
© כל הזכויות שמורות לפורטל הדף היומי | אודות | צור קשר | הוספת תכנים | רשימת תפוצה | הקדשה | תרומות | תנאי שימוש באתר | מפת האתר