דכתיב [שנאמר]: "לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו. גדילים תעשה לך על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה" (דברים כב, יא-יב), ללמדנו: אף על פי שיש איסור בלבישת שעטנז, מכל מקום אפשר לעשות ציציות גם אם הן שעטנז (כגון פתיל תכלת של צמר על ציצית של פשתים), ומכאן שמצות עשה של ציצית דוחה את מצות לא תעשה של שעטנז.

ואמר ר' אלעזר: סמוכים מן התורה מנין, כלומר, מניין שיש מקום ללמוד מסמיכות הדברים זה לזה, שמתוך שהדינים כתובים סמוך זה לזה משמע שהם למדים זה מזה, שנאמר: "סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר" (תהלים קיא, ח).

ולימוד כיוצא בו אמר רב ששת אמר ר' אלעזר משום (בשם) ר' אלעזר בן עזריה: מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה, כלומר, אין מכריחים אותה להתייבם לו, ואף כופים אותו לחלוץ — שנאמר: "לא תחסם שור בדישו" (דברים כה, ד) וסמיך ליה [וסמוך לו] נאמר: "כי ישבו אחים יחדו" (שם ה), והמשך הכתובים עניינם פרשת ייבום. וסמיכות זו באה ללמדנו, שכשם שחסים על השור שלא יצטער כשדש תבואה ואינו אוכל ממנה, כך חסים על היבמה שלא תצטער ביבם מוכה שחין.

ואמר רב יוסף: אפילו למאן דלא דריש [אפילו לדעת מי שאיננו דורש] סמוכים בעלמא [בכלל], הרי בספר משנה תורה (דברים) דריש [דורש הוא]. דהא [שהרי] ר' יהודה בעלמא לא דריש [בכלל איננו דורש סמוכים] ובמשנה תורה דריש [דורש הוא].

ומפרטים: ובעלמא מנלן דלא דריש [ובכלל מניין לנו שאיננו דורש]? דתניא [שכן שנינו בברייתא]: בן עזאי אומר, נאמר: "מכשפה לא תחיה" (שמות כב, יז) אבל לא נאמר כיצד ממיתים אותה, ונאמר: "כל שכב עם בהמה מות יומת" (שם, יח), סמכו ענין מכשפה לו, לומר: מה שוכב עם בהמה דינו בסקילה כפי שזה נלמד מהכתובים בספר ויקרא (כ, טז), אף מכשפה דינה בסקילה.

אמר לו ר' יהודה: וכי מפני שסמכו ענין לו נוציא זה לסקילה? וכי אפשר לסמוך על דרשה כזו הנובעת רק מסמיכות המקראות עד כדי הוצאת המכשפה למיתה חמורה?

אלא, הלכה זו כך היא נלמדת: אוב וידעוני בכלל מכשפים היו, ולמה יצאו מן הכלל ונתפרש דינם במיוחד? הרי זה כדי ללמוד במידה מקובלת של מדרש ההלכה להקיש להם (להשוות אותם) ולומר לך: מה אוב וידעוני דינם בסקילה, כמפורש בהם: "ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו באבן ירגמו אותם דמיהם בם" (ויקרא כ, כז) — אף מכשפה שנאמר בה "לא תחיה" (שמות כב, יז) דינה בסקילה. הרי שבדרך כלל אין ר' יהודה דורש סמוכים.

ובמשנה תורה מנלן דדריש [מניין לנו שהוא כן דורש]? דתנן [שכן שנינו במשנה]: נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו למרות שאסור באשת אביו. וכן, נושא אנוסת בנו ומפותת בנו אף על פי שאסור בכלתו. שכן האיסור חל על אלה רק אם נתקשרו ביחסי נישואין, ולא בשל יחסי אישות בלבד. ר' יהודה אוסר באנוסת אביו ומפותת אביו.

ואמר רב גידל אמר רב: מאי טעמא [מה הטעם] דר' יהודה — דכתיב [שנאמר]: "לא יקח איש את אשת אביו של ולא יגלה כנף אביו" (דברים כג, א), וכוונתו: כנף שראה אביו לא יגלה, כלומר, שאסור לאדם לבוא, על אשה שאביו בא עליה כבר.

וממאי [וממה יודעים אנו] שבאנוסה כתיב [נאמר הדבר] ואיננו רק ביאור לאיסור אשת אביו — מעילויה דקרא [מהמקרא שלמעלה, שלפני זה], דכתיב [שנאמר] בו דין אונס: "ונתן האיש השכב עמה לאבי הנער חמשים כסף" (שם כב, כט) וסמיך ליה [וסמוך לו] נאמר: "לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה את כנף אביו

"(שם כג, א). הרי שר' יהודה דורש סמוכים במשנה תורה, אף שאיננו דורש בשאר התורה. ושואלים: ורבנן [וחכמים], שאינם סבורים כר' יהודה, מה הם משיבים על טענה זו? הם אומרים: אי הוה סמיך ליה [אם היה סמוך לו ממש], היה זה כדקאמרת [כפי שאתה אומר], השתא דלא סמיך ליה [עכשיו שאיננו סמוך לו], דכתיב [שהלא נאמר] "לא יקח איש את אשת אביו" בינתים, בין דין אנוסה לבין "לא יגלה כנף אביו", הרי זה מפסיק את הסמיכות ויש לומר שמקרא מיוחד זה של "לא יגלה כנף אביו" —

בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר, באשת אחי אביו שמת, והיא ממתינה ("שומרת") לאביו שייבם אותה, הרי היא כבר "כנף אביו", ואסורה על הבן. ואף ששומרת יבם זו היא אשת דודו שאיסורה מפורש — כתוב זה בא ללמד לעבור עליו בשני לאוין. שאם בא עליה נענש משום אשת דודו ומשום "כנף אביו".

ושואלים: ור' יהודה, שכרגיל אינו לומד מסמיכות הפרשיות — במשנה תורה מאי טעמא דדריש [מה הטעם שהוא כן דורש]? ומשיבים: איבעית אימא [אם תרצה אמור] טעם אחד — משום שמוכח הדבר כאן מן הענין, ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] טעם אחר משום דמופני [שהוא מופנה], שפסוק זה מיותר, ולא בא אלא ללמד לדרשה זו.

ומפרטים: איבעית אימא [אם תרצה אמור] משום שמוכח הדבר כאן מן הענין — שאם כן, אם לא היתה כוונה ללמדנו מסמיכות הפרשיות, לכתביה רחמנא [שתכתוב אותו התורה] לדין זה שלא יקח איש את אשת אביו גבי [אצל] שאר דיני העריות בספר ויקרא, וכיון שנכתב שלא במקומו, בודאי בא ללמד שיש לדרוש מן הסמיכות. ואיבעית אימא [ואם תרצה אמור] משום דמופני [שהוא מופנה] — שאם כן, שלולא בא הדבר ללמדנו הלכה נוספת לכתוב רחמנא [שתכתוב התורה] רק "לא יקח איש את אשת אביו", "לא יגלה כנף אביו" למה לי?