|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
והני מילי בדחיטי אבל בדשערי לא – חיטה ושעורה
"גופא, אמר רבי זירא: אין קינוח הפה אלא בפת, והני מילי בדחיטי, אבל בדשערי לא, ודחיטי נמי, לא אמרן אלא בקרירא, אבל בחמימא משטר שטרי, והני מילי ברכיכא, אבל באקושא לא. והלכתא: בכל מילי הוי קינוח, לבר מקמחא תמרי וירקא" (חולין, קה ע"א).פירוש: למעלה הובאה הלכה בשם רבי זירא, אגב בירור שיטות בית שמאי ובית הלל, ועתה דנים בה גופא [עצמה]. שאמר רבי זירא: אין קינוח הפה אלא בפת. ומפרטים: והני מילי [ודברים אלה] אמורים דווקא בפת העשויה מקמח דחיטי [של חיטים], אבל בפת העשויה מקמח דשערי [של שעורים] לא, שכן פת זו מתפוררת בתוך הפה, ואינה מוצקה דייה כדי לקנח יפה את הפה. ומוסיפים: אף פת דחיטי נמי לא אמרן [של חיטים גם כן לא אמרנו] שהריהי מועילה לקינוח הפה אלא דווקא בזו שהיא קרירא [קרה], אבל בפת חיטים שהיא חמימא [חמה] אינה מועילה לקינוח, כי משטר שטרי [מתרככת ונדבקת] היא בחיך, ואינה מקנחת כראוי. ועוד מוסיפים כי אף בפת חיטים קרירה הני מילי ברכיכא [דברים אלה אמורים דווקא בפת רכה], אבל באקושא [בקשה] לא, שאינה מקנחת כראוי. ומסכמים: והלכתא [והלכה] היא כי בכל מילי הוי [בכל דבר הרי זה] קינוח, לבר מקמחא תמרי וירקא [חוץ מקמח, תמרים וירק] (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: חיטה שם באנגלית: Wheat שם מדעי: Triticum sp.
לנושאים נוספים העוסקים בחיטה ובשעורה הקש/י כאן.לריכוז המאמרים שנכתבו על החיטה הקש\י כאן.לריכוז המאמרים שנכתבו על השעורה הקש\י כאן.רבי זירא תיאר את האופן שבו ניתן לקנח את הפה (כדי לנקות את השאריות שנותרו בו) בין אכילת גבינה לאכילת בשר. הקינוח שהתבצע בעזרת אכילת פה נועד לגרוף ולנקות פיזית את שאריות המאכל (כגון שומן או חתיכות גבינה) מבין השיניים ומחלל. מוסיפה הגמרא שהפת שבעזרתה מקנחים את הפה היא פת חיטים ולא פת שעורים. קמח החיטה מכיל גלוטן ברמה המאפשרת ליצור עיסה רכה אך אחידה וגמישה הנעה בפה כמקשה אחת, וכך היא "מטאטאת" וגורפת עמה את שאריות המזון. מאידך גיסא קמח השעורה מכיל רק מעט גלוטן (ראו עוד במאמר "חטין ולא פת שעורין" (ברכות, מא ע"א)) וכתוצאה מכך פת שעורים מתפוררת בעת הלעיסה ואינה נדבקת או נקשרת לגוש אחד ולכן אינה מצליחה לנקות את הפה. בלשון רש"י: "בדשערי לא - מפני שמתפרר בתוך הפה ואינו נקשר יחד כשלועסו לפיכך אינו מקנח". הגמרא מוסיפה ומסייגת שגם בחיטים לא כל פת כשרה לקינוח. פת חמה אינה ראויה לשימוש משום שנעשית דביקה ("משטר שטרי") ונדבקת לחיך במקום לנקות. בנוסף לכך עליה להיות רכה ולא קשה משום שפת קשה מדי מתפוררת בפה בדומה לפת שעורים (רש"י: "אקושא - קשה יותר מדאי וגם הוא מתפרר בתוך הפה כשל שעורים").
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
|