|
אהבת אמא לילדיה לעומת ''אהבת'' בהמה לוולדותיה / רפי זברגרבכורות כג ע''ב - כד ע''א
הקדמהנלמד את המשנה בעמוד ב', העוסקת בשאלה: האם הנקה של בהמה מעידה כי הוולד שלה?
הנושארבן שמעון בן גמליאל אומר: הלוקח בהמה מניקה מן העובד כוכבים - אין חוששין שמא בנה של אחרת היה. המשנה עוסקת באדם שקנה בהמה מניקה מעובד כוכבים, ולא ידוע האם הוולד שלה, או שמא של חברתה והיא ''כרוכה אחריה''. הוולד בוודאי לא נידון כבכור, שהרי אין דין בכורות אצל עכו''ם, והלידה הייתה בעת שהבהמה הייתה שייכת לגוי. רשב''ג פוסק כי אין חוששים להנקה של וולד שאינה של המינקת, אלא וודאי הוולד שלה, ומכאן שכל הנולדים לה לאחר מכן – אינם בכורות. נכנס לתוך עדרו וראה את המבכירות מניקות, ושאינן מבכירות מניקות - אין חוששין שמא בנה של זו בא לו אצל זו, או שמא בנה של זו בא לו אצל זו. אם יש בעדר בהמות שילדו פעם ראשונה (מבכירות) ובהמות שכבר ילדו בעבר, וכולן מניקות. הדברים נאמרו נחרצות, בלשונו של רש''י: איבעיא להו: דבר בחזקתו דקאמר רשב"ג, דאינה מרחמת אלא אם כן יולדת - הא היכא דאוליד חיישינן לרחומי, או דלמא: דידה – מרחמא, דלא דידה - לא מרחמא ליה? כשאמרנו כי בהמה אינה מרחמת על וולדות אחרות, האם זהו דין בלידה, או דין בקשר בין אמא לבת. למאי נפקא מינה? הגמרא מיד שואלת מה נפקא מינה בין שני צדדי הבעיה. הרי לגבי הוולד, כבר נכתב לעיל שאין חשש שהוא בכור, כיוון שנולד כשהאמא הייתה בידי עכו''ם, ואין דין בכור אצל עכו''ם. אם כן, גם לגבי הוולדות שתבאנה בהמשך, הן בוודאי אינן בכורות, כיוון שאין לנו ספק שבהמה זו ילדה. אם כן, למאי נפקא מינה? למלקא עלה משום אותו ואת בנו. אי אמרת דידה מרחמא דלא דידה לא מרחמא – לקי, ואי אמרת דלא דידה נמי מרחמא - לא לקי. עונה הגמרא כי יש נפקא מינה לדין איסור שחיטה באותו יום של ''אותו ואת בנו''. אם נאמר שהוולד הוא אכן של המניקה אותו, הרי אם ישחטו את שניהם באותו יום חייבים מלקות. אך אם ייתכן שהוולד של בהמה אחרת (מכיוון שבהמה לאחר לידה ''אוהבת'' גם וולד של חברתה), אזי מספק לא ילקה בשחיטת שניהם ביום אחד. במסגרת הניסיונות לפשוט את הספק, סייגה הגמרא את הספק באופן הבא: במקום דידה - לא שבקא דידה ומרחמא דלא דידה. אם הוולד שלה נמצא באזור, היא לא תעזוב את וולדה ותיניק וולד של בהמה אחרת. כל הספק לעיל הוא רק במקרה והוולד שלה לא נמצא (מת, או נלקח מהאזור), במקרה זה אנו מסתפקים, האם לאחר שהבהמה ילדה, היא יכולה ''לאהוב'' גם וולד של בהמה אחרת, או בכל מקרה ''אוהבת'' היא רק את וולדה שלה? הגמרא לא פשטה את הבעיה, ונשאר הספק לדעת רשב''ג. לגבי ההלכה במקרים של משנתנו, פוסק רב בתחילת הגמרא (כ''ג:): אמר רב נחמן משמיה דרב: הלכתא בכוליה פירקין בר מפלוגתא. ההלכה היא ככל המשניות של הפרק, מלבד המשניות שיש בהן מחלוקת. כיוון שבמשנתנו יש רק את דעת רשב''ג, לכן נפסקה ההלכה כמותו. וכך נפסק גם בשולחן ערוך (יורה דעה שט''ז, ב').
מהו המסר?האם נכון לומר ביחס לבהמה שהיא ''אוהבת'' את וולדה (כפי שנכתב לעיל)? האם יחס בהמה המולידה, מקביל ליחס אשה המולידה? התשובה לשתי השאלות: לא. אהבת אמא היא אהבה רגשית רוחנית, טבעית וגם שכלית. ''אהבת'' בהמה לוולדה הינה ''אינסטינקט ביולוגי". האמא חומלת, דואגת, נאמנת, בעלת אחריות גדולה לילדיה, מה שאין כן אצל בהמות. ההוכחה לכך שהקשר בין אם לילדיה הינו קשר ארוך טווח, בעצם לכל חייה האמא, אך הקשר בין בהמה לוולדה הוא רק עד שלב הגמילה בלבד. הקשר בין אמא לילדיה אף פעם לא נפסק, והקשר בין בהמה לוולדותיה נפסק כשהם כבר לא בסביבתה. אמנם לכולם יש עדיפות לזרע שלהם, אך אצל בהמה זה באופן זמני בלבד, לעומת אמא מעדיפה את ילדיה לאורך כל חייה, כנאמר בישעיהו (מ''ט, ט''ו): הֲתִשְׁכַּח אִשָּׁה עוּלָהּ, מֵרַחֵם בֶּן בִּטְנָהּ – אין שכחה אצל האמא לילדיה! מאמר משיק לנושא: קשר של אמא לעוברה/ילדה
לע''נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי''ד שנפל בשבת קודש כ''ט אייר תשפ''ו לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב. |