|
קשר של אמא לעוברה/ילדה / רפי זברגרבכורות טו ע''ב - י ע''א
הקדמהלמדנו במשנה (י''ד.) מספר הלכות לגבי קדשים אשר "קדם הקדשן למומן" (המום נוצר לאחר ההקדש). במקרה זה הסברנו כי ההקדש הינו קדושת הגוף, שאף לאחר הפדיון נשארים עליו מספר איסורים (גיזה ועבודה). אותן ולדות שלאחר פדיונן מה תהא עליהן? לאחר שהגענו למסקנה כי הוולדות נולדו לאחר פדיון אמן, שואלת הגמרא מה דינם של אותם וולדות? הרי אסור להקריב אותם וגם אסור למכור אותם, אם כן שואלת הגמרא, מה ניתן לעשות איתם? לפני פדיונן מיפלג פליגי בהו, איכא למאן דאמר קדשי ליקרב, ואיכא למאן דאמר קדשי לרעייה. דלאחר פדיונן מה תהא עליהן? אמר רב הונא: כונסן לכיפה והן מתין. תשובה ראשונה של רב הונא שיש לגרום למיתתן, והגמרא מסבירה מיד מדוע? דהיכי ליעביד? ליקרבינהו - מכח קדושה דחויה קאתו. ליפרקינהו - לא אלימי למיתפס פדיונן אין אפשרות להקריבם, כיוון שהאמא שהם באו מכוחה כבר ''דחויה'' לקרבן (נפדתה), וגם אין אפשרות לפדות את הוולדות, כיוון שאין בהם "קדושה חזקה" שאפשר לפדותה (נולדו לאחר פדיון אמם). אמרי במערבא משמיה דרבי חנינא: סמוך לפדיונן מתפיסן לשם אותו זבח. תשובה שנייה משמו של רבי חנינא: מתפיס את הוולדות באותה קדושה שיש לאמא סמוך לפדיונם (לדוגמא, אם האמא קרבן שלמים, הרי גם הוולד יהיה קרבן שלמים). שואלת מיד הגמרא: סמוך לפדיונן, למימרא דבני פדייה נינהו? איך אמרנו שמתפיסים אותם סמוך לפדיונם, והרי הוולדות אינם ראויים לפדייה (כפי שאמרנו לעיל: לא אלימי למיתפס פדיונן) אלא אימא: סמוך לפדיון אמן, מתפיסן לשם אותו זבח.
הנושאחוזרת הגמרא לדון בטעם הדין במשנה, לאור האוקימתא שהעמדנו (התעברה לפני פדיון וילדה לאחר פדיון): טעמא מאי? שואלת הגמרא מדוע המשנה אסרה את הולד אשר נולד לאחר הפדיון? הרי ראינו לעיל שהפדיון מפקיע גם את הקדושה של הוולד במעי אמו. אמר רבי לוי: גזירה שמא יגדל מהן עדרים עדרים. עונה הגמרא כי באמת אין קדושה על העוברים שנולדו לאחר הפדיון והעובר נחשב חולין ממש, אבל חכמים גזרו גזירה ואסרו אותו. החשש של החכמים שאם נתיר את הוולד לאחר פדיון האמא, הבעלים ישאירו את הוולד במעי אמם עד שתלד (כדי שיצא בריא ושלם בזמנו), ואז יש חשש של עבודה אסורה באמא (גזה ועבודה של האם, הקדושה בקדושת הגוף, אסורים כאמור גם לאחר פדיונה). בעא מיניה רבינא מרב ששת: מהו שמתפיסן לכל זבח שירצה? רבי חנינא אמר (בתשובה השנייה לעיל) כי ניתן להתפיס את העובר לפני פדיון האמא, על הקדושה של האמא. שואל רבינא את רב ששת, האם ניתן להתפיס גם על קדושה שונה מקדושת האמא (לכל סוג קרבן שירצה)? אמר ליה: אין מתפיסן. רב ששת ענה כי אין אפשרות כזאת, ומיד מסבירה הגמרא: מאי טעמא? אמר ליה: גמר בשעריך בשעריך מבכור, מה בכור אין מתפיסן לכל זבח שירצה דכתיב (ויקרא כ''ז, כ''ו): אַךְ בְּכוֹר אֲשֶׁר יְבֻכַּר לַה' בִּבְהֵמָה לֹא יַקְדִּישׁ אִישׁ אֹתוֹ אִם שׁוֹר אִם שֶׂה לַה' הוּא, אף הני - אין מתפיסן לכל זבח שירצה. עונה הגמרא כי דין זה נלמד בגזירה שווה לבכור. כמו שבכור לאחר שהוקדש בבטן אמו לקדושת אמו, אין אפשרות להתפיס קדושתו לזבח אחר, כך גם בבעלת מום (אמא שנפל עליה מום) אין אפשרות להתפיס את וולדה לזבח אחר.
מהו המסר?תשובת רב ששת לשאלת רבינא התבססה על גזירה שווה בין פסולי מוקדשין (בעלת מום) לבכור, כאמור לעיל. אך אולי ניתן לומר שיש בכך גם סברה: כשהאמא הוקדשה בקדושה מסוימת, אזי היא מוחלת באופן אוטומטי גם על וולדיה, במיוחד אם נפסוק כרבא כי ''עובר ירך אמו'', כלומר הוא ממש נחשב כאיבר מתוך איבריה של האמא.
לע''נ הקצין הגיבור מעוז רקנטי הי''ד שנפל בשבת קודש כ''ט אייר תשפ''ו לע'''נ חברי הטוב נפתלי מלאכי ז''ל שהלך לבית עולמו (ב' שבט תשפ''ו) - איש חינוך אמיתי, איש של חסד ואיש של חיבורים וראיית הטוב. |