|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
כל עץ שנמצא בו תולעת פסול לגבי מזבח – נוברי עצים
"... לא, לעולם אימא לך: טהורין בעלמא נפדין, והני משום דלא שכיחי הוא. בשלמא לבונה וכלי שרת לא שכיחי, אלא עצים מישכח שכיחי! עצים נמי, כיון דאמר מר: כל עץ שנמצא בו תולעת פסול לגבי מזבח, הילכך לא שכיחי" (מנחות, קא ע"א).פירוש: ודוחים: לא, לעולם אימא [אומר] לך כי טהורין כגון זה בעלמא [בכלל] הריהם נפדין, והני [ואלה, עצים ולבונה וכלי שרת] אינם נפדים אף שאינם קדושים בקדושת הגוף, מפני גזירת חכמים, וטעם הדבר: משום שכשהם טהורים לא שכיחי [לא מצויים] הוא, ואם הנודרים אותם למקדש יפדום, שוב לא יימצאו לעבודת המקדש. ומקשים על הסבר זה: בשלמא [נניח] לבונה וכלי שרת לא שכיחי [לא מצויים] הם. אלא עצים מדוע נאסר פדיונם, והרי מישכח שכיחי [מצויים] הם! ומשיבים: עצים נמי [גם כן] אינם מצויים לעבודה במקדש, שכן כיון שאמר מר [החכם] בדין העצים כי כל עץ שנמצא בו תולעת הריהו פסול לגבי [אצל, לענין] המזבח, הילכך לא שכיחי [לכך לא מצויים] כל כך עצים למזבח (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
הקדמונים כללו בשם "תולעת" יצורים רבים מקבוצות מיון שונות. בשם זה נכללו בעלי חיים מאורכים, רכים וחסרי רגליים ובעלי חיים בעלי צורה לא אחידה. למשל, כנימת השני נקראת תולעת ("תולעת שני") וכך גם הזחל שכרסם את הקיקיון שהצל על יונה הנביא והביא להתייבשותו: "וימן האלקים תולעת בעלות השחר למחרת ותך את הקיקיון וייבש" (יונה, ד ז'). השם תולעת (skolex) ביוונית כלל את השילשול, זחלי חרקים, רימות ועוד. אפילו לינאוס (1757) חלוץ הסיסטמטיקה המודרנית כלל בשם vermes מערכות שונות של תולעים, רכיכות ועוד. גם היום העוסקים בכשרות מאכלים מכנים בטעות את זחלי החרקים הנמצאים במזון בשם "תולעים" (ראו עוד במאמר "גלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלימתנו בחיינו, ובאחריתנו רמה ותולעה" (ברכות, כד ע"ב)). כאשר אנו מנסים לזהות מינים שנברו בעצים בעת העתיקה עלינו להתרכז במיני עצים שהיו נפוצים באותה תקופה משום שניתן להניח שמינים התוקפים עצים חדשים לנוף הארץ הגיעו איתם או אחריהם. בספרות יוון ורומא אנו מוצאים תיאורים של נזקים שנגרמו לעצים על ידי חרקים ובנוסף לכך ניתן למצוא נבירות בעצים שנמצאו בחפירות ארכיאולוגיות. מבנה הנבירות מאפשר לזהות מינים ספציפיים או לפחות את קבוצת החרקים אליה שייך הנובר. מזיקי עצים בעלי שלב "תולעת" שייכים לקבוצות חרקים שונות. חיפושיות ממשפחות היקרוניות, הברקניות וקמביתיים (Scolytidae), עשים ואפילו דבוראים וטרמיטים. בדרך כלל הנבירה מתבצעת על ידי שלב הזחל אך לעיתים גם הבוגר נובר אלא שאז אין הוא נראה כתולעת. להלן נתאר כמה מהמינים נוברי העץ.
יקרונית האלון (Cerambyx cerdo) (תמונה 5): השם "יקרונית האלון" אינו מקרי. מוצאו וקיומו של החרק קשורים באופן הדוק ליערות וחורשים שבהם מצויים עצי אלון (Quercus) בוגרים, חולים או מתים למחצה. בישראל היא מתפתחת במיני אלון מקומיים כאשר הם חלשים מאוד. מיני אלון שאינם מקומיים, כמו אלון אנגלי או אלון ארך-עוקצים (Quercus pedunculiflora) הנטועים בגולן או בגליל, עלולים להיפגע גם כאשר הם חיוניים. זהו מין אוכל עצה (Saproxylophagous) כלומר, הזחלים שלו ניזונים מעצים מתים. המין נפוץ ברוב חלקי אירופה (מדרום סקנדינביה ועד הים התיכון), צפון אפריקה, קווקז, איראן, וכן במזרח התיכון. אורכו של הבוגר יכול להגיע ל-5.5 ס"מ, כאשר המחושים של הזכרים ארוכים משמעותית מאורך הגוף עצמו (לעיתים פי 1.5 או 2). הזחלים מתפתחים בתוך גזעי האלון במשך 3 עד 4 שנים. הם חופרים מחילות עמוקות ורחבות, מה שבסופו של דבר מחליש את העץ. היקרונית פעילה בעיקר בשעות בין הערביים והלילה בחודשי הקיץ. ניתן למצוא את היקרונית באזורים שבהם ישנם אלונים עתיקים, כמו בגליל, בכרמל ובחרמון. הפונדקאים העיקריים הם מיני אלון אך המין נצפה בעבר על מיני עצים רחבי עלים אחרים. יקרונית השקד (Cerambyx dux): מין בעל חשיבות כלכלית גדולה בשל הנזקים הגדולים שהיא גורמת ולכן נחקרה היטב במהלך השנים. יקרונית השקד נפוצה במזרח הים התיכון ובדרום-מזרח אירופה. היא מתפתחת במיני משפחת הוורדניים ותוקפת עצים תרבותיים בריאים ומוחלשים כאחד, בחקלאות ובנוי (לא בטבע) בבתי גידול קרירים יחסית. אורך הבוגרים 25–40 מ"מ, וצבעם חום כהה עד שחור. הבוגרים פעילים ביום, מגיחים מהגלמים בסוף הקיץ ובתחילת הסתיו, אך נשארים בעץ בתרדמת חורף עד האביב. הביצים מוטלות בסדקים בקליפה. שלוש דרגות הזחל הצעירות מתפתחות בקליפת העץ, ואילו המאוחרות יותר חודרות לעצה ומתפתחות בתוכה. משך ההתפתחות נמשך כשנה עד שנתיים. בארץ היא פעילה במרכז ובצפון, ומעדיפה בתי גידול המאופיינים בחורף קר, כלומר את אזור ההר. בדרום אירופה ובאזורים הגבוהים היא פוגעת בעיקר בגרעיניים, אך בישראל הפגיעה השכיחה היא בגלעיניים – ומכאן שמה בעברית. הבוגרים מגיחים עם מערכת מין בשלה וההזדווגות וההטלה עשויות להתרחש כבר ביום הגיחה. נזק קשה במיוחד נגרם בישראל בעשרים השנים האחרונות למטעי דובדבן. בבתי גידול טבעיים בישראל היא מתפתחת רק בעצים חלשים מאוד, ובעיקר בעצי שקד. ברקנית האשל (Steraspis squamosa) (תמונה 6): חיפושית בעלת ברק מתכתי חזק. הצבע השולט הוא בדרך כלל ירוק-נחושת או ירוק-בקבוק עמוק. בעלת מבנה גוף פחוס ומוארך באורך בין 10 ל-15 מ"מ. כנפי החפיה קשיחות ומחוספסות מעט, ובקצותיהן הן הולכות וצרות. השלב הזחל הוא השלב שבו מתבצעת עיקר ה"עבודה" בתוך העץ. הזחל בעל ראש רחב וגוף בהיר, והוא נובר מחילות שטוחות ורחבות מתחת לקליפת האשל, באזור הקמביום (השכבה החיה של העץ). הנבירה של הזחל יוצרת דפוסי "מבוך" אופייניים על העצה עצמה, שניתן לראות כאשר קליפת העץ מתקלפת. לאחר הגלגול, החיפושית הבוגרת מגיחה החוצה דרך חור יציאה סגלגל. ברקנית האשל ספציפית מאד ומתפתחת כמעט אך ורק על מינים שונים של אשל. קפנודיס השקד (Capnodis carbonaria) (תמונה 7): קפנודיס השקד שייך לסוג החשוב ביותר לאדם מבין סוגי הברקניות. הוא נמנה עם ההרסניים במזיקי עצי הפרי והנוי הגלעיניים (שקדים, אפרסקים, משמשים, דובדבנים, נקטרינות, שזיפים וכו'). אורך הגוף 20-35 מ"מ. צבעו שחור ועליו בעיקר בחזה הקדמי כתמים לבנים/אפורים. הבוגר חי חודשים רבים לפעמים יותר משנה. הנקבה מטילה יותר מאלפיים ביצים לרוב בשכבת הקרקע העליונה בסדקי הקליפה שבחלקו התחתון של הגזע. הזחלים בוקעים לאחר כ – 20 יום וצורתם שטוחה יחסית. התפתחות הזחל נמשכת כשנה עד שני וחצי ואורכו מגיע עד לכ – 120 מ"מ. הזחלים חודרים לשורשים ונוברים באזור השיפה והקמביום ומתקדמים במעלה הגזע. התפתחות הגולם נמשכת כחודש. הזחלים מתפתחים בעצים ושיחים שנחלשו זמנית בעקבות מחסור במים. נבירת הזחלים עלולה לגרום תוך זמן קצר לגרום להתייבשות העץ. קמבית הזית (Phloeotribus scarabaeoides) (תמונה 8): קמבית הזית ידועה בשמה חיפושית קליפת הזית. חיפושית קטנה בגודל של 2.0-2.5 מ"מ השייכת לתת משפחת הקמביות במשפחת החידקוניתיים. היא המזיק העיקרי של עצי זית באזור הים תיכוני, צפון אפריקה והמזרח התיכון. היא ניזונה מעצה של עצים הנמצאים בעקה, ענפים שבורים או גזם. חיפושית נקבה בוגרת חודרת דרך הקליפה וחופרת תעלה הנקראת מחילת אם (או מחילת הטלה) בתוך הקמביום (השכבה החיונית שבין הקליפה לעצה). לאורך המחילה הזו היא מטילה את ביציה ב"כוכי הטלה" קטנים משני הצדדים. הבוגרים ניזונים במחילות ואילו הזחלים הבוקעים מהביצים נוברים תעלות ניצבות למחילה המרכזית. אלו הם ה"ענפים" הדקים שיוצאים ממחילת האם המרכזית. עם בקיעת הזחלים, כל זחל מתחיל לחפור לעצמו נתיב משלו, בניצב למחילת האם. בתחילתן המחילות דקות מאוד ומתרחבות ככל שהזחל גדל ומתקדם. מראה הכללי של מערכת המחילות מזכיר לעיתים קרובות מסרק או צורה של אידרות דג. בקצה המחילות של הזחלים ניתן לראות לעיתים חללים רחבים ועגולים מעט יותר. זהו המקום שבו הזחל מפסיק לאכול, מתגלם, והופך לחיפושית בוגרת (תמונה 9).
דגם מערכת המחילות אופייני לכל מין ומאפשר להגדיר את בעליה גם לאחר שנים רבות. בצד החיצוני של הקליפה, ניתן לראות חורים קטנים ועגולים שהם הפתחים שדרכם יצאו החיפושיות הבוגרות החדשות לחופשי הנזק הנגרם לעץ הוא בקטיעת צינורות ההובלה על ידי המחילות שנחפרות בשכבת הקמביום והשיפה. הקטיעה מונעת את זרימת חומרי ההזנה והמים בעץ.
דבוראים (Hymenoptera): זחלים נוספים שניתן למצוא בתוך גזעי עצים שייכים למיני דבוראים. חלק מהמינים אוכלים עץ אך רבים משתמשים בו רק למגורים. למשל דבורי עץ (Xylocopa) דוגמת דבורת העץ הצהובה קודחת חורים עגולים וסימטריים בעץ יבש כדי להקים בו קנים. היא אינה אוכלת את העץ אלא רק מפנה אותו מחלל הקן. קבוצת דבוראים נוספת היא נמלים נגריות (Camponotus) המקימות מושבות בתוך עץ מרקיב או לח. בדומה לדבורי העץ הן אינן מעכלות את התאית אלא רק חוצבות בו חללי מגורים.
טרמיטים (Isoptera): הטרמיטים הם הקבוצה הידועה ביותר לשמצה מבחינת נזק למבני עץ. בניגוד לרוב החרקים שרק "חופרים" בעץ, הטרמיטים ניזונים מהתאית (צלולוז) בסיוע מיקרואורגניזמים סימביונטים במעיהם. הם חיים במושבות חברתיות ויכולים לכלות כמויות גדולות של עץ מבלי להיראות על פני השטח. בסתיו 2020 הודיע משרד החקלאות כי התגלה בישראל, באזור מזרח פתח תקווה המין טרמיט פורמוסי (Coptotermes formosanus) המוגדר כמין המזיק במיוחד לאדם ולסביבה והוכרז כמין פולש בישראל. מקור מין פולש זה הוא בדרום-מזרח אסיה והוא נחשב בעולם כטרמיט-על, בעל יכולות אכילה וריבוי מהגבוהות ביותר מבין מיני הטרמיטים הידועים לאדם. קצב ריבויו מהיר מאוד, כך, שבשיאה, המלכה יכולה להטיל כ-3,000 ביצים ביום, מושבה יחידה של הטרמיט יכולה להכיל מעל ל-10 מיליון פרטים ולחלוש על שטח של כ-3.5 דונם.
ססעץ מנומר (סס הנמר - Zeuzera pyrina): חרק ממשפחת הססעציים (Cossidae) התוקף בארץ יותר מ – 100 מיני עצים ושיחים. בין הפונדקאים שלו נמצאים זית, תפוח, חבוש שזיף ודולב. לעש הבוגר גוף לבן ורך וכנפיים חיוורות המשתרעות על פני כ-4-6 ס"מ ויש להן נקודות שחורות או כחולות רבות. הם נקראים כך על שם צבעם, הדומה לדוגמת הפרווה של נמר השלג. החרקים פעילים בלילה ונמשכים לאור בהיר. בהיעדר חלקי פה, הם חיים כבוגרים מינית רק כ-6-10 ימים, שבמהלכם הם מזדווגים ומטילים ביצים. השלב המזיק הוא שלב הזחל הנובר אל תוך העץ. הזחל בצבע צהבהב-קרם עם נקודות שחורות בולטות לאורך גופו, וראשו כהה וחזק, המותאם לכרסום עץ. פעילות הזחל גורמת להתייבשות או שבירת ענפים. המחילות שהוא מכרסם מחלישות את המבנה המכני של העץ, דבר הגורם לענפים להישבר בקלות. פעילות הזחל גורמת במשך הזמן למוות העץ (ראו עוד במאמר "מאי ארז? אמר עולא: ססמגור" (יומא, ט ע"ב)).
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
|
