טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

אם ישוך הנחש בלא לחש – נחש

"ואמר ריש לקיש מאי דכתיב: אם ישוך הנחש בלא לחש ואין יתרון לבעל הלשון? לעתיד לבא מתקבצות כל החיות ובאות אצל נחש, ואומרות: ארי דורס ואוכל, זאב טורף ואוכל, אתה מה הנאה יש לך? אומר להם: וכי מה יתרון לבעל הלשון?"  (ערכין, טו ע"ב).

שם עברי: נחש    שם באנגלית:  Snake    שם מדעי: Serpentes

שם נרדף במקורות: רחש, חיויא, עכנאי


נושא מרכזי: מדוע הנחש אינו נהנה מארוחתו?  

לנושאים נוספים העוסקים בנחש ראו: "נחש - ריכוז נושאים וקישוריות"

על פי דרשתו של ריש לקיש אין לנחש הנאה מאכילתו ומכאן השאלה "אתה מה הנאה יש לך?". מקור הקביעה שנחש נושך בלי הנאה הוא בקללה שהוא קולל כמסופר בספר בראשית (פ"ג י"ד): "ויאמר ה' אלוקים אל הנחש כי עשית זאת ארור אתה מכל הבהמה ומכל חית השדה על גחנך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך". ביטוי לקללה זו אנו מוצאים בנבואת ישעיהו (סה כ"ה): "זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר יאכל תבן ונחש עפר לחמו לֹא ירעו ולֹא ישחיתו בכל הר קדשי אמר ה'". פסוק זה נדרש במסכת יומא (עה ע"א): "ונחש עפר לחמו, רבי אמי ורבי אסי; חד אמר: אפילו אוכל כל מעדני עולם טועם בהם טעם עפר. וחד אמר: אפילו אוכל כל מעדני עולם אין דעתו מיושבת עליו עד שיאכל עפר".
 

פשט הפסוקים בבראשית ובישעיהו המייחס לנחש תפריט המורכב מעפר בלבד סותר לכאורה את הידוע לנו מהתבוננות בטבע. תפריט נחשים מורכב מבעלי חיים כמכרסמים, עופות וזוחלים. למעשה כבר מהמדרש המובא במסכת יומא ניתן ללמוד שמזון הנחשים אינו מוגבל לעפר בלבד. מדברי רב אמי ורב אסי משתמע שהנחשים אוכלים מזון אחר אלא שטעמו כטעם עפר או שאין הוא משביע אותם ("אין דעתו מיושבת").
 

ייתכן ונוכל להסביר שעונשו של הנחש מתבטא בכך שאכן הנחשים חסרים חוש טעם ולכן אין הם מבחינים בין סוגי מזון על פי טעמם. בדומה לעפר החסר טעם כך גם טעמם של בעלי החיים שהנחש טורף. החושים החשובים בנחשים הם חושי הריח והראיה ואילו חושי השמיעה והטעם אינם מפותחים. הנחש מאתר את טרפו בעזרת חוש הריח. לשונו המפוצלת אינה מכילה פקעיות טעם אלא "טועמת" את האוויר. היא קולטת מולקולות הנישאות באוויר ומעבירה אותן לאזור המכיל קולטני ריח הנקרא "איבר יעקובסון".

השאלה המופנית אל הנחש "מה הנאה יש לך" איננה מבוססת רק על הקללה שהנחש התקלל אלא גם על תצפיות שחשפו התנהגות ייחודית לנחשים המבדילה אותם מטורפים אחרים בטבע. בעוד שרוב בעלי החיים פועלים מתוך צרכים קיומיים ברורים, הנחש מצטייר כמי שפועל לכאורה בניגוד להיגיון הכלכלי של הטבע. הנחש אינו "טועם" את האוכל במובן המוכר לנו משום שבניגוד ליונקים הנהנים מלעיסה, מפירוק המזון בפה ומחוש טעם מפותח, הנחש בולע את טרפו בשלמותו. המדרש משקף את התצפית לפיה הנחש אינו מפיק הנאה חושית  מהבשר, כפי שמתואר בפסוק "ונחש עפר לחמו" כלומר, כל מה שיאכל נהפך בפיו לטעם עפר.

מאפיין נוסף של הנחשים המצדיק את השאלה "מה הנאה יש לך" הוא העובדה שבמקרים רבים הם מכישים בעלי חיים או בני אדם מבלי לנסות לאכול אותם. מבחינה ביולוגית, מדובר במנגנון הגנה, אך בעיני המתבונן הדבר נראה כמעשה של נזק לשם נזק. הסיבה השכיחה ביותר להכשה שלא למטרת טריפה היא הגנה עצמית. כאשר הוא מרגיש מאוים, נדחק לפינה, או כאשר דורכים עליו בטעות, הוא מגיב בהכשה כדי להרחיק את הגורם המאיים. עבור הנחש, בן אדם הוא טורף ענק ומסוכן, ולא פריט מזון. במקרים רבים של הגנה עצמית, נחשים ארסיים מבצעים הכשה יבשה כלומר הכשה שבה הם לא מזריקים ארס כלל, או מזריקים כמות מזערית בלבד. ייצור הארס דורש מהנחש אנרגיה רבה, והוא מעדיף לשמור אותו לציד ולא לבזבז אותו על יצור שאיננו יכול לאכול. ההכשה נועדה רק כדי להרתיע טורף פוטנציאלי. הכשות הסרק תומכות בהשוואה שעורך המדרש בין הנחש לבין האריה שדורס ואוכל והזאב הטורף ואוכל. אצלם, ההרג הוא אמצעי להשגת מזון ואילו אצל הנחש, ההכשה נתפסת לעיתים כמנותקת מהצורך בתזונה מיידית.

תמונה 1. תרשים איבר יעקובסון
 

א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected] 
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.