|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
מעשה ובלעו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן - זאב מצוי
"תפשוט ליה מהא, דאמר עולא משום רבי שמעון בר יהוצדק: מעשה ובלעו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן, ובא מעשה לפני חכמים וטהרו את הבשר! שאני בשר דרכיך" (מנחות, סט ע"ב).פירוש: ומציעים: תפשוט ליה מהא [תפתור לו, לרמי בר חמא את בעייתו מהלכה זו], שאמר עולא משום [בשם] ר' שמעון בר יהוצדק: מעשה היה ובלעו זאבים שני תינוקות בעבר הירדן, ולאחר מכן חזרו ופלטו אותם כשהם מתים דרך בית הרעי. ובא מעשה זה כשאלה הלכתית לפני חכמים מה דינם של התינוקות הללו לענין טומאת המת, האם נטמאו העוסקים בהם כעוסקים בשאר מתים. וטהרו חכמים את הבשר של התינוקות מלטמא בטומאת מת, שאין זה עוד כבשר אדם אלא כגללי הזאבים, שכן נחשבת בליעתם של התינוקות כעיכולם. ומכאן ראיה לענין הכפיפה, שנחשבת בליעת עלי הדקל כעיכולם! ודוחים: אין להביא ראיה משם, שכן שאני [שונה] הוא דינו של הבשר שנחשב כמעוכל, משום דרכיך [שרך] הוא. מה שאין כן עלי הדקל (שהם קשים מבשר) שנבלעו, יש מקום לומר שאין הם נחשבים בכך כמעוכלים (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
ראו במאמר "הזאב והארי הדוב והנמר והברדלס והנחש" (סנהדרין, ב ע"א). לקריאה הקש/י כאן.
|
