טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו   

שאני חיטי הואיל ואגב צירייהו כמבוקעות דמיין - חיטה

"משנה: יין נסך שנפל על גבי ענבים – ידיחן והן מותרות, ואם היו מבוקעות – אסורות. נפל על גבי תאנים או על גבי תמרים, אם יש בהן בנותן טעם – אסור ... גמ': תנן: יין נסך שנפל על גבי ענבים ידיחן והן מותרות, ואם היו מבוקעות אסורות. מבוקעות אין שאין מבוקעות לא? אמר רב פפא שאני חיטי הואיל ואגב צירייהו כמבוקעות דמיין" (עבודה זרה, סה ע"ב).

שם עברי: חיטה   שם באנגלית:  Wheat   שם מדעי: Triticum aestivum L


נושא מרכזי: מהו מסלול חדירת היין לתוך גרגיר החיטה?

לריכוז המאמרים שנכתבו על החיטה וקישוריות הקש\י כאן.

תקציר: חדירת יין הנשפך על פירות אפשרית בכמה אופנים. 1. זגי הענבים מונעים כניסת יין ולכן אם נשפך עליהם יין נסך די בהדחה על מנת להתירם. אם הענבים מבוקעות או נתלשו מהאשכול ונוצר בהם נקב הם אסורים בנותן טעם משום שהין חודר לתוכם. 2. תאנים אסורות בנותן טעם בגלל מבנה הקליפה הדק ואילו תמרים אסורים בגלל הסדקים שבהם. הסדקים מהווים פתח דרכו היין יכול לחדור או שהם גורמים לכך שהפירות אינם ניתנים להדחה (פירוש המאירי). 3. חיטה דומה לענבים מבוקעות. לפירוש רב פפא ה"ציר" שבחיטה (סדק – קפל) הופך אותה לחדירה ליין כענבים מבוקעות. לאור ממצאי מחקר עדכני המלמד שמים אינם חודרים לגרגר החיטה דרך הסדק אלא דרך פתח הנקרא פומה יש מקום, אולי, לפרש את דברי רב פפא מחדש באופן המתאים לממצאים. מיותר לציין שאין בכוונתי לטעון באופן החלטי שרב פפא היה מודע למנגנון כניסת המים המוצע היום.

------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אם נסכם את האמור במשנה ובגמרא נמצא שניתן לחלק את הפירות לשלושה סוגים מבחינת החדירות שלהם ליין הנשפך עליהם. ענבים שלמים מוגנים לחלוטין מפני חדירת יין ולכן די להדיח אותם מיין הנסך. הענבים מבודדים מהסביבה על ידי הזגים שהם קליפות עבות יחסית ואטומות. פני השטח של הענבים חלקים ואין בהם סדקים או קמטים העלולים להוות ערוץ לחדירת יין. התוס' מביא את דברי הירושלמי המפרש שהמשנה המחלקת בין ענבים מבוקעים לאינם מבוקעים עוסקת בענבים המחוברים לאשכול אך אם הענבים נתלשו מעוקצם הם כמבוקעים בגלל הנקב הנותר בנקודת החיבור לאשכול. סוג הפירות השני הוא תאנים ותמרים האסורים בנותן טעם גם כאשר פירות אלו אינם מבוקעים. במשנה ובגמרא אין הסבר מדוע תאנים ותמרים שונים מענבים אך במאירי מופיע טעם ההבדל: "נפל על גבי תאנים שהם רפות והיין נבלע בהן, וכן על התמרים שהם עשוים קמטים קמטים והיין נאחז בהן לא די להם בהדחה לבד, ואם נפל עליהם בכדי נתינת טעם אסורות". לדעת המאירי מעטה התאנה דק ("תאנים שהם רפות") ולכן לא יכול לחסום את כניסת היין. לעומת זאת בתמרים הסיבה שונה לגמרי. אמנם היין לא מצליח לחדור פנימה אך לא ניתן להדיחו משום שהוא "נאחז" בקמטי הפרי וקשה להוציאו מתוך הסדקים. בניגוד לפירוש המאירי הסברה הפשוטה לכך שתאנים ותמרים חדירים ליין היא היווצרות סדקים וקמטים בפירות הבשלים, הדומים לבקיעים בענבים, שדרכם חודר היין פנימה.

סוג שלישי, על פי הסברו של רב פפא, הוא גרגירי החיטה. רב פפא מבחין בין גרגירי חיטה שלמים לענבים שלמים. לדעתו גרגירי חיטה שנשפך עליהם יין נסך אסורים משום שיש להן "ציר" הגורם לכך שיחשבו כמבוקעים ולכן לא ניתן להדיחם והם אסורים. בסוגיה עצמה אין הסבר לתפקידו של ה"ציר" בחיטים. רש"י מסתפק בפירוש המילה "ציר": "צירייהו - סדק שבחיטין" ואיננו מגדיר מהו תפקידו של הסדק באיסור המיוחד של החיטים. ההשוואה בין חיטים וענבים מבוקעות מלמד שכוונת רב פפא לומר שהסדק הוא פתח דרכו היין עשוי לחדור לתוך גרגירי החיטה. לכאורה ניתן ליישם את שיטת המאירי, שהובאה לעיל לגבי תאנים ותמרים, גם לחיטים, ולומר שהסדק מהווה בעיה בדומה לסדקים בתמרים משום שהיין חודר לתוכם ו"נאחז" שם ולא ניתן להדיחו. ההשוואה שעורך רב פפא בין החיטים והענבים המבוקעות מצביעה על כך שהסיבה נעוצה בחדירה אל תוך הגרגיר עצמו ולא בהאחזות בתוך סדק מחוץ לגרגיר.

הרעיון מפורש בדברי הרמב"ם על פי פירוש הלח"מ: "יין נסך שנפל על החטים הרי אלו אסורות באכילה ומותרות בהנייה ... ולמה אין בודקין את החטים בנותן טעם? מפני שהן שואבות והיין נבלע בהן". (השגת הראב"ד: ולמה אין בודקין החטים וכו'. א"א משום דאית בהו ציריא כמבוקעות דמיין) (הלכות מאכלות אסורות, פט"ז הלכה ל"ד). מתרץ הלח"מ את הרמב"ם מפני השגת הראב"ד: " ... ועל מה שאמר שהן שואבות השיג הראב"ד ז"ל דלא אמר טעם זה בגמרא אלא מפני שיש בו סדקים ונראה דמשום שיש בו סדקים זהו טעם השאיבה והכל דבר אחד".

מחקר שנערך לאחרונה תוך שימוש בטכנולוגיה חדישה ( MRMI - ראה את תאור המחקר ב"הרחבה") מלמד שהקפל (סדק) בחיטה איננו הפתח דרכו נכנסים המים לזרע. עלינו כמובן להניח שהיין והמים דומים זה לזה במנגנון הכניסה לזרע. על פי המחקר, חדירת המים מתבצעת דרך פתח מיוחד הנקרא פומה ((micropyle הנמצא בקצה הזרע ליד העובר. תוצאות המחקר, כמובן, אינן מתאימות לדברי רב פפא מהם משתמע, לכאורה, שהמים (או היין) נכנסים דרך הסדק. אם אנו מעוניינים ליישב את דברי רב פפא עם העובדות המדעיות נוכל להדחק ולומר שהלשון יוצאת הדופן "אגב צירייהו כמבוקעות דמיין" אין כוונתה לומר שהיין נכנס בדרך זו אלא שה"ציר" הוא אמצעי המסייע לכניסת היין אך במקום אחר ובגללו החיטה חדירה ליין כמו ענבים מבוקעות. בעזרת ה"קפל" היין הנופל על הזרע מתרכז באיזור הפומה ומשם חודר פנימה. תרומת ה"קפל" הוא בריכוז היין ובשמירתו על פני החיטה מבלי שניתן לסלקו על ידי הדחה (בלשון המאירי "נאחזים") אך לא בהיותו פתח כניסה ליין.

כך נוכל להבין הן את הביטוי "כמבוקעות דמיין" כלומר הן דומות למבוקעות אך אינן מבוקעות ממש שהרי ה"ציר" (הקפל - סדק) איננו בקע כמו זה הקיים בענבים מבוקעות. אולי גם השימוש במילה "אגב" יהיה ברור יותר שהרי אם אכן כניסת המים היא דרך ה"קפל" עצמו די היה לכתוב "משום צירייהו הן מבוקעות". התוספת של "אגב" רומזת על היות ה"קפל" אמצעי עזר צדדי כלשהו ולא הדבר עצמו. לדוגמה נזכר בקניין "אגב". בקנין זה המטלטלין נקנים אגב קניית הקרקע. הקנייה של הקרקע מהווה אמצעי עזר לקניית המטלטלים. כאמור, שילובם של תוצאות המחקר עם דברי רב פפא איננו הכרחי אך לא בלתי אפשרי.

לאור הגישה שהצגתי יש לדברי הר"ן משמעות מעניינת: "שאני חיטי דאגב צירייהו כמבוקעות דמיאן. ומינה דשעורים כיון דלית בהו צירייהו הרי הן כענבים שאינן מבוקעות ושרי, ומיהו כתב הרשב"א ז"ל דה"מ כשהדיחם מיד או לזמן מועט אבל אם עמד היין עליהם זמן מרובה אנן סהדי דודאי בלעי, דאפילו בלתיתה חיישינן להו לענין חמץ דתניא (פסחים מ' א') אין לותתין את השעורים כ"ש אם נשרו ביין זמן מרובה שודאי בלעי ואין להם התר בהדחה". לאור הממצאים שאציג ב"הרחבה" שעל פיהם חדירת המים מתבצעת דרך הפומה גם בשעורים כמו בחיטים הרי שאם עמד היין על השעורים זמן מרובה הדבר מקביל להשפעת ה"קפל" בחיטה המרכז את היין ו"מחזיק" בו ולכן היין יכול לחדור פנימה גם בשעורים.







 
 

הרחבה

ביולוגיה

מנגנון כניסת המים לתוך זרעי צמחים בכלל וגרגר החיטה בפרט נחקר על ידי חוקרים רבים ולהלן אתאר מחקר שנערך לאחרונה תוך שימוש בטכנולוגיה חדישה במקביל לשימוש בשיטה מסורתית. (רצוי להעזר בשרטוטים ובמילון המונחים בעת קריאת החלק הביולוגי). החוקרים הוסיפו לגרגירי חיטה מים וערכו צילומי MRMI (Magnetic Resonance Micro-Imaging – זו שיטה דומה לבדיקת MRI אלא שהיא מיועדת לצילומים מיקרוסקופיים) במרווחי זמן קבועים ושווים שבעזרתם ניתן היה לקבוע לאלו איזורים בגרגירי החיטה חדרו המים בכל פרק זמן נתון לאורך ציר הזמן. סכום התמונות מצביע על אופן חדירת המים וכיוון תנועתם בתוך הזרע. שיטה נוספת היתה השיטה הקלאסית של צביעת עמילן. לגרגירים הוספו מים שהכילו I2/KI. תמיסה זו צבעה את העמילן בצבע שחור בכל נקודה שאליה הגיעה וכך ניתן היה להסיק להיכן חדרו המים לאורך ציר הזמן. התצפיות נערכו במשך 18 שעות. המחקר נועד לברר במה שונים זני חיטה בעלי זרעים "רדומים" כלומר זרעים שאינם נובטים באופן מיידי (ולכן אינם מתאימים לגידול חקלאי). הנחת המוצא היתה שלזרעים "רדומים" יש מעטה המונע את חדירת המים ובכך מונע נביטה. הנחה זו התבררה כשגויה, ובניגוד למיני צמחים אחרים, חדירת המים לזרעי החיטה מכל הזנים מהירה והגורם לעיכוב הנביטה הוא פיסיולוגי.

תוצאות המחקר הצביעו על כך שהמים חדרו במהירות דרך הפומה (micropyle - נקב בצד העוברי של הזרע) אל העובר והמגינית. בכל רגע נתון העובר הכיל כמות מים גדולה יותר מאשר כל איזור אחר בגרגיר. יכולת העובר לספוג מים הלכה וגדלה במשך הזמן והיא בעלת מאפיינים של תהליך פיסיקלי ולא ביולוגי משום שהיא התרחשה בגרגירי חיטה ש"הומתו" בחום. גם גרגירי שעורה קלטו מים במהירות דרך רקמת העובר דבר המצביע על כך שגם בשעורה קליטת המים מתבצעת דרך הפומה. הפומה היא פתח גדול יחסית אלא שהוא סגור על ידי שכבת קוטיקולה דקה (קוטיקולה – שכבה קרנית) המונעת כפי הנראה כניסת חיידקים ומומסים לא רצויים הנמצאים במים.

בניגוד לאיזור העובר הרי שהאנדוספרם (החלק העיקרי של הזרע המכיל את חומרי התשמורת) סופג מים בכמות שהיא מתחת לסף הרגישות של המכשיר ולכן בפרק זמן המחקר (18 שעות) לא היו בו עדויות לנוכחות מים. לעומת זאת צביעת I2/KI הראתה חדירת מים החל מהשעה ה – 7 להספגה במים. מעטה הזרע קלט מים במהירות אך לא נמצאו עדויות לכך שהמים חודרים דרכו אל תוך הזרע ועוברים לאנדוספרם. בחיטה ובמינים אחרים נמצא שהשכבות השונות העוטפות את הזרע בלתי חדירות למים. לעומת זאת מחקרים אחרים מצאו מינים כמו למשל האורן שבהם המים חודרים דרך מעטפת הזרע. מסלול כניסת מים אלטרנטיבי הוא בעזרת השכבות החיצוניות של הזרע שיחד עם הפריקארפ הנקבובי מעבירות מים באופן דומה לפתילה מסביב לפני שטח הזרע עד לפומה שם המים חודרים אל הזרע. התברר שהצבת הזרעים בתוך מים כאשר רק איזור המברשת טבול במים די בה לגרום לנביטה אם כי איטית יותר. תמונות MRMI מראות שקיימת שכבת מים המתרכזת באיזור שבין הפריקארפ ומעטפת הזרע.

לסכום נוכל לקבוע שחדירת המים לגרגיר החיטה מהירה ובעיקרה היא מתבצעת דרך הפומה. אין חדירה דרך דפנות הזרע ובכללם גם ה"קפל" עצמו. זרע הנמצא במים כאשר הפומה פונה החוצה עשוי לנבוט בעזרת מים המובלים מ"המברשת" בעזרת המבנה הספוגי של הפריקארפ המוביל את המים אל הפומה וממנה פנימה אל תוך הזרע.

מילון מונחים:
אלאורון – השכבה הפנימית העוטפת את האנדוספרם ומהווה חלק מהסובין. ברוב הדגניים התרבותיים האלאורון מורכב משכבת תאים אחת. בדגניים בעלי אנדוספרם המכיל עמילן 30% האלאורון מכיל מחלבון הגרגיר. בעת הנביטה האלאורון מפריש (כתוצאה מגירוי על ידי גברלין המופרש על ידי העובר) אנזימים המפרקים את העמילן והחלבונים האגורים באנדוספרם והופך אותם זמינים להתפתחות הנבט. 
אנדוספרם - רקמת מזון המצויה סביב העובר בזרע. האנדוספרם מכיל את חומרי התשמורת (פחמימות, חלבוניים ושומניים) הדרושים להזנת הנבט עד להתפתחות עלים ירוקים מטמיעים. יש צמחים שבזרעיהם מתפתחת בתחילה רקמת אנדוספרם אך היא מוחלפת על ידי פסיג או פסיגים הסופגים את חומרי התשמורת מהאנדוספרם.
גדיל פיגמנט – בחלק הפנימי של קפל גרגיר החיטה מתרכזים פיגמנטים היוצרים כעין גדיל השקוע בתחתית הסדק ועובר לכל אורכו. בחתך רוחב הגדיל נראה כעגול כהה. נוכחות של עגול כהה בחתך הרוחב של הגרגיר מצביע על כך שהחיטה הבשילה.
חותלת - הנצרון (הצמח העוברי) מורכב מגבעולון קצר ומעלים החופים זה על זה. העלה החיצוני נקרא חותלת והוא דמוי חרוט חלול (שבתוכו יושבים שאר עלי הנצרון) מחודד בקצהו העליון. החותלת פורצת עבור הנצרון את קליפת הקרקע ואינה ממשיכה להתארך. העלה השני, שהוא העלה הרגיל הראשון, קורע את חוד החותלת ופורץ דרכה החוצה. 
מגינית - בצמחים שונים הפסיגים (העלים העובריים) התפתחו למגינית (דמוית-פסיג) העוטפת את העובר וומהווה מחיצה בינו לבין האנדוספרם. המגינית מפרישה אנזימים לפירוק חומרי התשמורת לשם ניצולם בעת התפתחות הנבט. 
מעטה הזרע – מעטה הזרע כשמו כן הוא והוא מהווה אחת מהשכבות העוטפות את הזרע יחד עם האלאורון ומחוצה לו.
פומה - הפתח דרכו ינבט הזרע הוא לעתים "צלקת" קטנה המסמנת את הנקודה בה היה מחובר הזרע לפרי. בזרעים רבים (לא בחיטה), הפתח דרכו נכנס הנחשון לשחלה (בתהליך ההפריה) משמש מאוחר יותר כפתח הנביטה. 
פריקארפ – קליפת הפרי. בדרך כלל מורכב הפריקארפ משלוש שכבות. בפירות עסיסיים הפריקארפ הוא החלק העיקרי הנאכל על ידינו.
קפל – הסדק העובר לאורך החיטה. 
שורשון – החלק בעובר המתפתח לשורש הצמח.

מקורות עיקריים:

Rathjen, J. R., Strounina, E. V and Mares, D. J. 2008. Water movement into dormant and non-dormant wheat (Triticum aestivum L.) grains. Journal of Experimental Botany, 60: Pp. 1619-1631
 

א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
 

כתב: ד"ר משה רענן.     © כל הזכויות שמורות 

הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.