|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בד שיהיו של בוץ בד שיהו חדשים – פשתן
"תנו רבנן: בד שיהיו של בוץ, בד שיהו חדשים, בד שיהו שזורים, בד שיהו חוטן כפול ששה, בד שלא ילבש של חול עמהן" (זבחים, יח ע"ב).פירוש: ועוד תָּנוּ רַבָּנַן [שנו חכמים] בענין בגדי כהונה: מה שנאמר בהם "בַּד" בא לומר בשֶׁיִּהְיוּ שֶׁל בּוּץ (פשתן), "בַּד" שֶׁיְּהוּ חֲדָשִׁים, "בַּד" שֶׁיְּהוּ שְׁזוּרִים שיהא החוט ממנו הם עשויים שזור מכמה חוטים יחד, "בַּד" שֶׁיְּהוּ חוּטָן כָּפוּל שִׁשָּׁה, "בַּד" שֶׁלּא יִלְבַּשׁ בגדים שֶׁל חוֹל עִמָּהֶן ... (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: פשתה תרבותית שם באנגלית: Flax שם מדעי: Linum usitatissimum
ראו בהרחבה במאמר "אבנטו של כהן גדול ביום הכפורים דברי הכל של בוץ" (יומא, יב ע"ב). לקריאה הקש/י כאן.
לנושאים נוספים העוסקים בפשתה תרבותית - הקש/י כאן.
תקציר: מסורת הזיהוי המקובלת רואה בבוץ שם נרדף לשמות פשתן, שש ובד. ייתכן והשמות השונים מייצגים דרכי עיבוד שונות. מסורת אחרת שהייתה נפוצה בין פרשני ימי הביניים דוברי ערבית, ובראשם רבי סעדיה גאון, היא שהבוץ והשש הם ה"עושר". לדעת ז. עמר הכוונה לסיבי הצמח פתילת המדבר שממנו הכינו אריגים יוקרתיים. מהשם בוץ נגזר השם הלטיני byssus שבמקורו היה בעל משמעות זהה אך היום משמעותו השתנתה והוא מתייחס לסיבים חלבוניים המופרשים על ידי צדפות ישיבות ומעגנים אותן לסלעי החוף וקרקעית הים.
תמונה 5. מניפנית אצילה - קונכייה (מורכבת משתי קשוות)
|
