טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
חמרא אכתפא דמאריה שוואר – שמרי אפייה
"איתמר: המוכר חבית יין לחברו והחמיצה אמר רב: כל ג' ימים הראשונים ברשות מוכר, מכאן ואילך ברשות לוקח; ושמואל אמר: חמרא אכתפא דמאריה שוואר" (בבא בתרא, צו ע"א).
פירוש: איתמר [נאמר]: המוכר חבית יין לחברו והחמיצה אמר רב: כל שלשה ימים הראשונים לאחר המכירה נחשב עדיין ברשות המוכר, כלומר, עליו האחריות, שחזקה שכבר החל להחמיץ קודם למכירה, וחייב לתת לקונה יין אחר תחתיו. מכאן ואילך ברשות הלוקח ואין הלוקח יכול לטעון דבר; ושמואל אמר: חמרא אכתפא דמאריה שוואר [יין על כתפו של אדוניו קופץ, ממהר להחמיץ], שלאחר שטלטלו הקונה הריהו ממהר להחמיץ בגלל הטלטול, ואין המוכר נושא באחריות גם בימים הראשונים שלאחר המכירה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: שמר האפייה שם באנגלית: Yeast שם מדעי: Saccharomyces cerevisiae
נושא מרכזי: מה משמעות הפתגם "חמרא אכתפא דמאריה שוואר"?
לנושאים נוספים העוסקים בשמר האפייה בתעשיית היין - הקש\י כאן.
אנו מוצאים בין המפרשים שתי גישות לפירוש הפתגם. חלק מהמפרשים פנו לכיוון המטאפיזי וחלק הסבירו אותו באופן ריאלי. הרשב"ם פירש:
"ושמואל אמר - אינו חייב באחריותו אף על פי שהחמיץ בתוך חבית של מוכר משום דחמרא אגבא דגברא שוור על כתף האדם מדלג כלומר מזלו גורם חטא של בעל היין כדנפקא לן לקמן (בבא בתרא, צח) מדכתיב אף כי היין בוגד והלכך פטור מוכר דא"ל מוכר ללוקח לתא דידך קגרים (כך שמעתי מרבינו זקני בבבא מציעא (קו:) וכך מצאתי בתשובות הגאונים וכן עיקר".
דברי רש"י ("רבינו זקני") בבא מציעא (קו ע"ב) היו: "עבדא ארעא שליחותא - הענבים לא לקו אלא משנעשה יין בחביותיו בביתו לקה, ואמר בבבא בתרא (צו, ב): חמרא אכתפא דגברא שוור, זה קונהו מזה טוב, ומזלו גורם להחמיץ".
תוס' (בבא בתרא) מקשה על הסבר זה כמה קושיות: א. מדוע הגמרא לא נימקה את פטור המוכר בלשון שבה השתמשה בהמשך הסוגיה "דחמרא מזליה דגברא גרים" אלא "חמרא אכתפא דמאריה שוואר". ב. קושי נוסף הוא אם אכן טעמו של שמואל שיין מחמיץ בגלל מזלו של הלוקח היתה צריכה הגמרא לומר שרבי יוסי ברבי חנינא חולק על שמואל ולא על רבי חייא בר יוסף. ג. לא הגיוני שמזלו של אדם יגרום להחמצה בתוך שלושה ימים משום שיין מחמיץ רק לאחר פרק זמן זה. ד. רבי יוחנן אמר לעיל שבשלושת הימים הראשונים לאחר הבדיקה וודאי יין ואולי מזלו של בעל היין גרם להחמצה מיידית.
בניגוד לשיטה המייחסת את ההחמצה של היין למזלו של האדם משתמע מדברי רבינו גרשום שהוא מייחס את ההחמצה לפעולה מסויימת שביצע הלוקח: "ושמואל אמר אפילו ג' ימים הראשונים ברשות לוקח הוא ואינו יכול לחזור בו משום דחמרא אכתפא דגברי. שנושאין אותו מבית מוכר. שואר כלומר עקר ומפיק טעמו ממנו". רבינו גרשום כתב באופן כללי "נושאין" מבלי לפרש באופן מדוייק כיצד נגרמה ההחמצה. בתוס' מובאת שיטתו של רבינו תם התולה את ההחמצה בנענוע קנקן היין ובלשונו:
"... חמרא אכתפיה דגברא שוואר כלומר היין כיון שנשאו בכתפים נתקלקל על ידי שנענע ומיהר להחמיץ". הרמב"ן מייחס לשיטת רבינו תם פעולה משמעותית יותר מאשר סתם נענוע: "ופירש ר"ת ז"ל דהא דשמואל איתא בקנקנים דלוקח על ידי עירוי ועירוי גורם שיחמיץ ואתיא הא דשמואל כרבי יוסי ברבי חנינא כדאיתא לקמן, ופירש אכתפא דגברי בשמערין אותו מכלי אל כלי".
לענ"ד הטילטול או העירוי גורמים להחמצת היין בגלל המגע עם האוויר. השמרים והחיידקים מהקבוצה הלקטית פעילים בתנאים אנ-ארוביים אך חשיפה לחמצן שבאוויר מפעילה את חיידקי החומצה האצטית המייצרים את החומץ. דוגמה להשפעת אוויר הנמצא בחבית על הפיכת היין לחומצה נוכל לקבל מקביעת הגמרא שהוצאת חלק מהיין מהחבית עלולה לגרום להחמצתו ("חמרא הוא דלא מינטר אלא אגב חמרא"). מדברי הרמב"ן (ראו ב"הרחבה") למדנו שיין חזק עמיד יותר להחמצה. ייתכן ויין חזק מכיל כוהל בריכוז גבוה והוא מונע את פעילות חיידקי החומצה האצטית.
.JPG) |
|
 |
|
תמונה 1. דגימה מתוך חבית יין - ניתן להבחין בגבול בין היין לשמרים |
|
תמונה 2. סוגים שונים של חומץ צילם: Rainer Zenz |
הרחבה
העובדה שנענוע החבית עלול לגרום להחמצת היין באה לידי ביטוי בהלכה נוספת: "הטה את החבית כו'. אמר רבה: לא שנו אלא נשברה, אבל החמיצה משלם את כולה. מאי טעמא גירי דידיה הוא דאהנו לה" (בבא מציעא, מד ע"א). הדבר משתמע מפירוש הרשב"א:
"... והראב"ד ז"ל פירשה בקנקנים דמוכר ובשטלטלה על הכתף להוליכה לביתו, והיינו דקאמר דחמרא על כתף הכתפים שואר מחמת נדנודו, וכדאמרינן בשלהי פרק המפקיד גבי הטה את החבית ונשברה אמר רבא לא שנו אלא נשברה אבל החמיצה משלם את כולה מאי טעמא גירי דידיה אהנו לה וכו'".
רש"י הבין שההחמצה נבעה מכך שהשומר נטל מעט מהיין ולא מחמת הנענוע (ראו במאמר "חמרא הוא דלא מינטר אלא אגב חמרא" (בבא מציעא, מד ע"א)). קיימת כאן, אם כן, מחלוקת כיצד לפרש את הפועל הטה:
אבל החמיצה - פשיעה היא, ומזיק בידים הוא, דבשביל שחיסרה החמיצה, שכן דרך יין להחמיץ בכלי חסר. גירי דידיה אהנו לה - חצים שלו גרמו לה להחמיץ.
דברי הרשב"א המקביל בין הנזק שגרמה הטיית החבית לנענועה לא ברורים שהרי בהמשך הסוגיה הגמרא מחלקת בין נטילת דינר מארנק לנטילת חלק מהיין בחבית בכך שעצם הוצאת היין גרמה לנזק: "חמרא הוא דלא מינטר אלא אגב חמרא".
מהמשך דברי הרמב"ן (שם) אנו לומדים שהשפעת הנענוע תלויה באיכות היין:
"ואי קשיא לך הא דאמרינן (שם) האי מאן דזבין ליה חביתא דחמרא לחנוואה וכו' דינא הוא דמקבל ליה מיניה, והא איכא טלטול, לא קשיא דכיון דאדעתא דלזבנה זבין ליה ועל מנת לטלטל כמה טלטולין חייב הוא להעמיד לו יין יפה המתקיים עד שימכר, שיש מקומות הנטועין שיינן חזק ואינו מתקלקל בטלטולין, ויש שיינן יפה ומתקיים והטלטול קשה להו, הילכך המוכר היה לו להתנות, וכשאמר לו למקפה חייב להעמיד לו יין חזק ויפה".
על גורם נוסף, מלבד סוג היין, המשפיע על הקשר בין הנענוע וההחמצה כתב הרשב"א:
"... והראב"ד ז"ל פירשה בקנקנים דמוכר ובשטלטלה על הכתף להוליכה לביתו, והיינו דקאמר דחמרא על כתף הכתפים שואר מחמת נדנודו, וכדאמרינן בשלהי פרק המפקיד גבי הטה את החבית ונשברה אמר רבא לא שנו אלא נשברה אבל החמיצה משלם את כולה מאי טעמא גירי דידיה אהנו לה, והא דאמר רבא לקמן האי מאן דזבין ליה חביתא דחמרא לחנואה ותקיף אפלגא או אתילתא דינא הוא דמקבל ליה מיניה פסידיה, התם בשטלטלה במוט בשנים שאינו מתנדנד, ואי נמי אפילו יחיד במוט, ואי נמי י"ל דשאני חנואה דכיון דחנואה הוא וידע דלטלטלה להוליכה לחנותו הוא צריך הרי הוא כמתנה עמו בכך וכו'".
באופן דומה כתב גם הריטב"א:
"... ושמואל סבר כי היין על ידי טלטול הכתפים מתקלקל והוא קלקלו בהוליכו על כתפי אנשים, ויכול מוכר לומר סבור הייתי שתניחנו ברשותי או שתוליכנו במוט בשנים שאינו מתקלקל וכו'".
מדברי שניהם אנו לומדים שנשיאת היין על ידי שני אנשים בעזרת מוט עשוייה לצמצם את הטילטול. לדברי הרשב"א גם יחיד המומחה לטלטל את החבית (חנוני) עשוי למנוע טילטול והחמצה.
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
