|
טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
גוצא מיכסי סרבלא וקא מסגי בכרעיה – כבש הבית
"הנהו בי תרי דהוו קא מסגו באורחא, חד אריך וחד גוצא. אריכא רכיב חמרא והוה ליה סדינא, גוצא מיכסי סרבלא וקא מסגי בכרעיה. כי מטי לנהרא שקליה לסרבליה, ואותביה עילוי חמרא, ושקליה לסדיניה דההוא ואיכסי ביה. שטפוה מיא לסדיניה. אתא לקמיה דרבא, חייביה. אמרו ליה רבנן לרבא: אמאי? שאלה בבעלים היא! אכסיף. לסוף איגלאי מילתא דבלא דעתיה שקליה, ובלא דעתיה אותביה" (בבא מציעא, פא ע"ב).פירוש: הנהו בי תרי דהוו קא מסגו באורחא, חד אריך וחד גוצא [שנים היו מהלכים בדרך, אחד היה גבוה ואחד נמוך]. אריכא רכיב חמרא והוה ליה סדינא [הגבוה היה רוכב על חמור והיה עליו סדין], גוצא מיכסי סרבלא וקא מסגי בכרעיה [והנמוך היה מכוסה במעיל צמר והיה הולך ברגליו]. כי מטי לנהרא [כאשר הגיע לנהר] לא רצה שיספוג הסרבל מים רבים בנהר ויכביד עליו, שקליה לסרבליה ואותביה עילוי חמרא [לקח את מעילו והניחו על החמור] ושקליה לסדיניה [ולקח את סדינו] של ההוא ואיכסי ביה [והתכסה בו] שטפוה מיא לסדיניה [ושטפו המים את סדינו]. אתא לקמיה [באו לדין לפני] רבא, חייביה [חייבו] לשלם עבור הסדין. אמרו ליה [לו] רבנן לרבא: אמאי [מדוע] מחייב אתה אותו? הלא שאלה בבעלים היא! אכסיף [התבייש] רבא. לסוף איגלאי מילתא [לבסוף נתגלה הדבר] שבלא דעתיה שקליה [דעתו, ידיעתו נטלו], ובלא דעתיה אותביה [דעתו הניחו] ואם כן לא היתה פה שאילה אלא גזילה (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
ראו במאמר "נוטל את הסדינין ומניח את הגלופקרין" (שבת, נא ע"א). לקריאה הקש/י כאן.
|
 |
.jpg) |
|
| תמונה 1. אריג צמר צילם: Teslar |
תמונה 2. ממחטת פשתן מקור: |
א. המחבר ישלח בשמחה הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך. לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.