טור זה נכתב לזכרו ועילוי נשמתו של נעם יעקב מאירסון הי"ד שנפל
בקרב גבורה בבינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה – י"ג אב תשס"ו
ובחרוב ובשקמה חמשים אמה – חרוב ושקמה
"משנה: מרחיקין את האילן מן העיר עשרים וחמש אמה, ובחרוב ובשקמה חמשים אמה. אבא שאול אומר: כל אילן סרק חמשים אמה. ואם העיר קדמה קוצץ ואינו נותן דמים, ואם אילן קדם קוצץ ונותן דמים. ספק זה קדם וספק זה קדם קוצץ ואינו נותן דמים. גמרא: מאי טעמא? אמר עולא משום נויי העיר וכו'" (בבא בתרא כד ע"ב).
פירוש: משנה מַרְחִיקִין אֶת הָאִילָן מִן הָעִיר עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ אַמָּה, וּבֶחָרוּב וּבַשִּׁקְמָה שענפיהם מרובים חֲמִשִּׁים אַמָּה. אַבָּא שָׁאוּל אוֹמֵר: כָּל אִילָן סְרָק מרחיקים חֲמִשִּׁים אַמָּה. וְאִם הָעִיר קָדְמָה ונטע אחרי כן את האילן סמוך מדי לעיר קוֹצֵץ אחד מבני העיר את האילן, וְאֵינוֹ נוֹתֵן לבעל האילן דָּמִים, דמי האילן שקצץ. וְאִם אִילָן קָדַם והעיר אחר כך גדלה והתקרבה אליו קוֹצֵץ את האילן וְנוֹתֵן לבעליו דָּמִים. סָפֵק זֶה קָדַם וְסָפֵק זֶה קָדַם קוֹצֵץ וְאֵינוֹ נוֹתֵן דָּמִים. גמרא: שואלים: מַאי טַעֲמָא [מה טעם] מרחיקים את האילן מן העיר? אָמַר עוּלָּא: מִשּׁוּם נוֹיֵי הָעִיר, שאין זה נוי לעיר שחומותיה אינן גלויות אלא מכוסות בענפי אילנות. (באדיבות "התלמוד המבואר" של הרב שטיינזלץ).
שם עברי: חרוב מצוי שם באנגלית: Carob, Locust tree שם מדעי: Ceratonia siliqua
שם עברי: שקמה שם באנגלית: False Sycomore Fig שם מדעי: Ficus sycomorus
נושא מרכזי: מה מייחד את השקמה והחרוב כפוגעים בנוי העיר?
לנושאים נוספים העוסקים בחרוב - לחץ כאן.
לריכוז המאמרים שנכתבו על השקמה הקש/י כאן.
הסיבה להרחקת העצים מהעיר היא הרצון לשמור על יופיה של העיר. מפרש רש"י במקום: "מרחיקין את האילן מן העיר - בגמרא מפרש משום נויי העיר לפי שנוי לעיר כשיש מרחב פנוי לפניה". בניגוד למקובל בתרבויות המערביות, בנות זמננו, דווקא העדר עצים בשטחים סביב העיר היה הנוף הרצוי. מעניין לגלות שבעוד שאנחנו משקיעים מאמצים בשימור צמחי הבר, על פי המשנה, יש להרחיק עצי סרק 50 אמה מהעיר. מפרש רש"י: "ואילן סרק - גנאי הוא לעיר". לעצי הפרי התייחסו ב"סובלנות יחסית" וכאן מבדילה המשנה בין חרוב ושקמה ש"ענפיהם רבים" (רש"י) שאותם מרחיקים 50 אמה לבין עצי פרי אחרים. ייתכן ואין סתירה בין תפיסת הנוי שלנו ושל אבותינו אם נפרש שהצורך להרחיק את העצים הוא רק בערים המוקפות חומה על מנת למנוע את הסתרתה. גם בימינו כאשר מתכננים מבנה ארכיטקטוני מיוחד דואגים שלא לבנות לידו מבנים נוספים שיסתירו אותו.
במשנה ובגמרא לא מפורש מה ייחודם של החרוב והשקמה אך רש"י מבין שהם עצים גדולים הבולטים בשטח ולכן יש להרחיקם יותר מעצי פרי אחרים. ייתכן גם שהדגש בדבריו הוא על נוף מפותח וצפוף ולכן כותב "ענפיהם רבים" ואין הוא מתייחס לגבהם. אם ההפרעה לנוי העיר היא בהסתרת החומה ייתכן ולגובה העץ יש משמעות קטנה יותר בהשוואה לרוחב נופו.
רמז לגדלו של החרוב ניתן למצוא בגמרא המתארת את האופן בו ניסה רבי אליעזר להוכיח את צדקתו בויכוח עם החכמים: "תנא: באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו. אמר להם: אם הלכה כמותי - חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה: ארבע מאות אמה: אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - אמת המים יוכיחו. חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים וכו'" (בבא מציעא נט ע"ב). סביר להניח שעקירת החרוב נבחרה כהוכחה לצדקת רבי אליעזר משום גדלו הרב. עדות נוספת לחשיבותו של החרוב וכנראה בגלל גודלו הרב אנו מוצאים בהלכות מקח וממכר: "המוכר את השדה, מכר את האבנים שהם לצרכה ואת הקנים שבכרם שהם לצרכו ... אבל לא מכר לא את האבנים שאינן לצרכה, ולא את הקנים שבכרם שאינן לצרכו ... ולא את החרוב המורכב ולא את סדן השקמה" (בבא בתרא סח ע"ב). מפרש רש"י: "לא את חיצת הקנים כו' - שכל אלו חשובין שדה בפני עצמן והרי הוא כמו שמוכר לחבירו שתי שדות ויש לו שדה אחרת בתוך השתים ... וחרוב המורכב וסדן השקמה חשובין שדה בפני עצמן". סביר להניח שחשיבות החרוב היא בגלל גדלו ולא בגלל פירותיו שהרי הם נחשבים לנחותים בערכם בהשוואה לפירות אחרים.
החרוב והשקמה כצמד של עצים גדולים במיוחד מוזכרים גם ברשימת שלושת הדברים שעשו אנשי יריחו שלא ברצון חכמים: "... ומתירין גמזיות של הקדש של חרוב ושל שקמה. אמרו: אבותינו לא הקדישו אלא קורות, ואנו נתיר גמזיות של הקדש של חרוב ושל שקמה, ובגידולין הבאין לאחר מכאן עסקינן. וסברי לה כמאן דאמר אין מעילה בגידולין. ורבנן סברי נהי דמעילה ליכא איסורא מיהא איכא" (פסחים נו ע"ב). לפי פירוש הרב שטיינזלץ בעיונים ב"תלמוד המבואר" ייחודם של החרוב והשקמה היה בכך שניצלו אותם להפקת קורות על כך שכרתו אותם מדי כמה שנים ("סדן השקמה") ולאחר מכן הניחו להם להצמיח קורות חדשות. הויכוח ההלכתי נסב סביב השאלה האם קורות אלו שצמחו מעצים שהוקדשו מוקדשות אף הן. יש להניח, אם כי אין הדבר הכרחי, שהיתה העדפה לצורך זה דווקא לחרוב ושקמה משום שהם עצים גדולים בעלי קצב צימוח מהיר. השימוש בעצים אלו להפקת קורות תומך בהשערה שהעלתי בסוף הפסקה הקודמת שפירות החרוב (וגם השקמה) נחשבו לנחותים.
במקביל למשתמע מהגמרא כדאי להשוות בין עצי הפרי השונים בעזרת הידע המדעי הקיים היום ברשותנו ולבדוק באיזו מידה הם חופפים ולכן אציג את גבהם של כמה מעצי הפרי שהיו נפוצים בתקופת חז"ל:
|
חרוב |
15- 20 מ' נוף רחב |
זית |
3-6 מ' |
|
שקמה |
20 מ' נוף צפוף ברוחב 6 מ' |
תאנה |
6-8 מ' נוף רחב |
|
רימון |
3-6 מ' |
אתרוג |
2.5 – 4.5 מ' |
מתוך הטבלה ניתן להסיק באופן ברור שהחרוב והשקמה גדולים פי שנים ויותר מעצי הפרי הנפוצים האחרים.
אלון שבות – עצים הנראים במבט לצפון מזרח
האם העצים נוי לעיר? "על טעם וריח אין להתווכח"
שקמה
כפר עציון – חרוב על רקע משרדי בית ספר שדה
לעיון נוסף:
שקמה באתר צמח השדה
חרוב מצוי באתר צמח השדה
על החרוב והשקמה בפורטל הדף היומי:
"בחרוב ושקמה כנגד המשקולת"
"חרוב מורכב וסדן השקמה"
א. המחבר ישמח לשלוח הודעות על מאמרים חדשים (בתוספת קישוריות) העוסקים בטבע במקורות לכל המעוניין. בקשה שלח/י ל - [email protected]
ב. לעיתים ההודעות עלולות להשלח על ידי GMAIL למחיצת ה"ספאם" שלך לכן יש לבדוק גם בה אם הגיעו הודעות כנ"ל.
כתב: ד"ר משה רענן. © כל הזכויות שמורות
הערות, שאלות ובקשות יתקבלו בברכה.
